"70% בנות ורק 30% בנים. חסרים לנו בנים במגמת מדעי המחשב."

שירי מרגלית עבדה שנים ארוכות בהייטק הישראלי, אבל אז נדבקה ב"ווירוס ההוראה" ועברה הסבה באוניברסיטה העברית להיות מורה למתמטיקה ולמדעי המחשב לתלמידים מצטיינים. בפרק הנוכחי נשמע על הדרך שעברה מעולם ההייטק להוראה ועל הפערים המגדריים שמתחילים עוד בשלב המגמות בתיכון.

נתחיל בשאלת מיליון הדולר: מה גרם לך לעזוב את ההייטק לטובת הוראה?

"כיף לעבוד בהייטק. זה מעניין, זה מאתגר, זה מרתק, אבל משהו חסר. משהו חסר בהרגשה בסוף, כשחוזרים הביתה ו'מה עשיתי בעצם?' פתאום הרגשתי שבא לי לעבוד עם ילדים, בא לי לעבוד עם נוער, בא לי לראות אותם גדלים, וזה מוכיח את עצמו. סיימתי עכשיו שלוש שנים כמחנכת של כיתה שסיימו י"ב. לראות את הילדים האלה עוברים מכיתה י' עד כיתה י"ב ולהיפרד מהם, לא האמנתי עד כמה זה יהיה מרגש. זה הרצון לעשות משהו משמעותי, ומה יותר משמעותי מלעבוד עם בני נוער, כשהם בדיוק בגיל הבעייתי ובגיל המאתגר, ובשלב שהם צריכים איזושהי דמות מולם? הרגשתי שאני יכולה להשפיע, עברתי, ראיתי שאני מצליחה להשפיע, וזה שווה את זה."

אלי: אז את אורזת את מכונת הקפה ואת התנאים הטובים ואת הגלידות, וחוזרת ללימודים באוניברסיטה?

שירי: "הקורונה גרמה לשינוי בהבנה של סדרי העדיפויות, לגמרי. שם זה קרה, שם נדבקתי בווירוס אחר, ושם פתאום הבנתי מה אני באמת רוצה לעשות. מכונת הקפה לא חשובה, הטיסות לחו"ל הרבה פחות, והמשכורת, מתאימים את רמת החיים למה שיש. כיום אני כבר מורה, סיימתי ארבע שנים, ולא היה לי יום אחד שקמתי לבית הספר בלי חשק. זה שווה את זה. הם מרגישים את הרצון שלי לבוא ולתת להם ולהיות איתם ועבורם. אני חושבת שהם מעריכים את זה."

אז נצלול פנימה, אנחנו מדברים על מושג חדש שנקרא 'בגרות הייטק' – קומבינציה של 5 יחידות מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה ומדעי המחשב, שנמצאה ככזאת שמנבאת מצוין את הסיכויים לעבוד אחר כך במדע ובהייטק הישראלי. יצא המקרה שאת מלמדת את המקצועות הללו, ואת פוגשת את הילדים שמגיעים ל-5 יחידות מתמטיקה ומדמ"ח (מדעי המחשב). מי הם? מה מניע אותם? מה הם רוצים לעשות כשהם יהיו גדולים?

"שאלה טובה. אני רוצה להגיד שמה שמניע אותם זה האתגר. אני חושבת שאחוז התלמידים שמה שמניע אותם הוא האתגר עצמו הוא לא מאוד גדול. ואני עושה רגע את ההפרדה בין מתמטיקה לבין מדעי המחשב. במתמטיקה יש איזושהי הילה סביב 5 יחידות, ורוב התלמידים רוצים ללמוד 5 יחידות מתמטיקה כי זה יוקרתי. בסוף כיתה ט' או בסוף כיתה י' הם מתחלקים לאותן הקבצות, אותן יחידות לימוד, על סמך ההישגים שלהם. אין להם הרבה מאוד בחירה."

אלי: "בית הספר בחר בשבילם."

שירי: "במידה מסוימת. יהיו את אלה שיבואו ויבקשו ויהיו את אלה שיבקשו לשנות, אבל בגדול, בית הספר בחר בשבילם על סמך ההישגים שהיו בשנים הקודמות, וחשוב להגיד שאותם הישגים, או אותו מיון, מתחיל כבר בסוף כיתה ז', שאז הם מתחלקים להקבצות, א' ו-ב', או תלוי בבית הספר. הקבצה א' תלך ל-4 ו-5 והקבצה ב' תלך ל-3 ו-4. בעצם פה כבר מתחיל להיסלל המסלול, וזה משהו קצת מאתגר, כי ילד בכיתה ז' עוד לא תמיד יודע מה הוא רוצה. הוא גם לא תמיד מראה את מה שהוא יכול. אז זה מתמטיקה.

"מדעי המחשב, יש את אלה שבאים כי מעניין אותם, יש את אלה שבאים כי הם אוהבים לפתור חידות, והם אוהבים לשבור את הראש והם אוהבים את האתגר, והם אוהבים לשבת ולכתוב קוד או לדבג קוד, ובאמת אתה רואה בכיתה את הברק בעיניים כשאני נכנסת עם איזו שאלה חדשה. ויש את אלה שבאים כי זה יוקרתי, כי החברים שם, כי אימא ואבא אמרו, כי האחים הגדולים עשו, כי המורה נחמדה, שאלה אחלה סיבות, וזה לא רע – בהתחלה חשבתי שזה לא טוב, אבל תוך כדי שיחה, אני חושבת על זה שזה דווקא נחמד, כי זה פותח בעצם את הדלת לכל מי שלא ידע מה זה מדעי המחשב ולא חשב שהוא באמת רוצה, אבל בא מכל מיני סיבות אחרות ופתאום הוא מגלה את העולם הזה, זה יכול לקחת אותו קדימה."

אז איך זה בפרקטיקה? אם בא תלמיד או תלמידה שהם ממש על זה, והם רוצים להיות האקרים מגיל ארבע, אז הם בטח היו בכיתה של מצוינות בחטיבה, עתודה מדעית טכנולוגית או מופת, מה שיש לכם בבית הספר. אז יש להם יתרון מאוד גדול על אחרים, הם יודעים כבר לתכנת באיזו שפה או שתיים, הם כבר קוראים הכול, הם יודעים הכול. ובאותה כיתה יש לך את מי שההורים אמרו להם: 'לכו לשם כי זה יסדר אתכם בחיים,' או כי הם אוהבים את המורה, ואז מה, איך מלמדים בפערים האלה?

"אז אני רגע אוסיף לך פער נוסף, כי אותם האקרים לא בהכרח למדו בעתודה מדעית, יכול להיות שהם מאוד מאוד אוהבים לפצח את המחשב אבל מתקשים במתמטיקה או מתקשים במדעים, ובכלל לא למדו באותה עתודה מדעית, כי לא מעניין אותם פיזיקה אלא מעניין אותם מדעי המחשב. אז זאת אומרת, זה עוד אפיק של חבר'ה שהם האקרים ושהם לומדים, והם אוטודידקטיים, אבל לא באו עם הרקע הלימודי ואולי חסר להם בסיס.

"אז יש לנו פה בעצם שלושה אשכולות. יש לנו את האשכול של החבר'ה שלומדים לבד, חושבים שהם יודעים הכול. הם יודעים אולי הרבה, אבל לא את מה שאנחנו מלמדים. ויש לנו את החבר'ה שבאמת למדו, או במסגרות מחוץ לבית הספר או באותה עתודה מדעית, ובאים עם הרקע. ויש לנו את החבר'ה שבאו בלי לדעת בכלל. אגב, גם אותם אפשר לחלק לשניים, לאלה שלא רוצים ולאלה שכן רוצים.

"אלה שכן רוצים ולא יודעים כלום הם אלה שאני הכי אוהבת, ופה אני תמיד מספרת על תלמידה שלמדה אצלי בשנה הראשונה שלימדתי, ישבה מול המחשב ולא הבינה איך מדליקים את המחשב, לימדתי אותה ללחוץ על הכפתור. הייתה אבודה לגמרי. אבל היא כל כך רצתה, והיא הייתה יושבת בהפסקות, והיא הייתה יושבת בבית, והיא סיימה עם בגרות של 5 יחידות בציון של 96. וזו תלמידה שאני מספרת עליה כל שנה, כי היא פשוט רצתה. היא פשוט רצתה, והיא ישבה והיא לא ויתרה. אז יש את אלה. אלה שרצים קדימה זה באמת אתגר. אז התשובה היא שיש לך הרבה תלמידים והם מאוד שונים."

אלי: "אז איך מצליחים?"

שירי: "אנחנו קוסמים."

אלי: "את זה אני יודע, אבל איך באמת?"

שירי: "אני בגישה שלי, כשאני למדתי מדעי המחשב באוניברסיטה, באתי עם אפס ידע כמו אותה תלמידה. לא הבנתי איך אני כותבת משהו והמחשב מבין אותי, היה לי נורא קשה, ואני זוכרת את זה עד היום. ולכן כשאני מתחילה ללמד, אני מתחילה מאפס. מבחינתי הגישה היא שאף אחד לא יודע כלום, עם המון סבלנות לאותם תלמידים שמתקשים, כדי לא לאבד אותם וכדי שהם לא ייבהלו וילכו, ואלה שיודעים, שיהיו סבלניים קצת. אין מה לעשות, צריך טיפה לאזן. בסוף מגיעים לרמה שמתחילה לאתגר גם את המנוסים."

סיפרת קודם על תלמידה שהצליחה וקיבלה 96, וסיפרת על תלמידות או תלמידים שבאים כי הם אוהבים את המורה. בואי נדבר על הפער המגדרי. במדעי המחשב רואים 30-70 כזה.

שירי: "גם אצלנו, 70% בנות, 30% בנים. זה כואב, חסרים לנו בנים במגמה."

אלי: "איך זה קורה? כי במדינת ישראל זה הפוך."

שירי: "מה שיותר מעניין הוא שבחטיבת הביניים, בתוכנית עמ"ט, יש יותר בנים מבנות. כשמגיעים לבחור מגמה בכיתה י', יש לנו 70% בנות כבר כמה שנים. צוות ההוראה שלנו הוא כולו מורות. הצוות הוא נשי, האווירה היא טובה. הלמידה היא מהנה."

אלי: "היו פה אנשים שישבו על הכורסה הזאת ואמרו שהן לא באות, התלמידות, כי ההייטק לא נראה להן מספיק משמעותי, מספיק תורם, מספיק משנה את העולם, או שהוא משעמם או ששכר לא מניע אותן, אז למה התלמידות אצלכם מגיעות?"

שירי: "שאלה טובה. חלק מהתלמידות מגיעות כי זה מעניין אותן. אני רואה את התלמידות עצמן, שהן נהנות מהאתגר ומהפתרון של הבעיות וגם חושבות על עבודה קדימה בהייטק כי הן כן רואות את ההשפעה, ואני חושבת שחלק פשוט נהנות. גם אני כל כך מתחברת לזה, כי עברתי מההייטק להוראה מתוך הרצון להיות עם התלמידים. מדובר בילדים. הם בני 16. הם רוצים ליהנות. הם באים לבית ספר, ורובם הגדול לא קמים כל בוקר וחושבים 'איך מה שאני אעשה היום בבית הספר יתרום לי להשכלה או לתעסוקה העתידית שלי.' הם רוצים ליהנות. ובאמת כיף אצלנו. הם חווים חוויות של הצלחה, המורות סבלניות, יש פה תחושה של מסוגלות, של התקדמות. מה רע בזה?"

איך בבית הספר של שירי מצליחים להתאים את התכנים וליצור עניין גם בקרב התלמידים המתקדמים וגם אצל תלמידים המתחילים באותה רמת לימוד של 5 יחידות? ואילו שינויים צריך לערוך לדעתה במגמת מדעי המחשב כדי להתכונן לעידן הבינה המלאכותית? תצפו ותגלו.