נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
הוראה בכיתה משלבת דורשת רגישות וערנות יתרה. כדי להתאים את ההוראה לכל התלמידים, גם כאלה שיש להם מוגבלויות, נחוץ שהמורים יכירו אותם מקרוב.
אבל תלמידים משולבים מעדיפים להצניע את קשייהם וגם ממעטים לבקש עזרה. בנוסף, לרוב המורים חסרים כלים, זמן פנוי והכוונה כיצד לשוחח עם התלמידים האלה, להבין את קשייהם ולהתאים את ההוראה לצרכים המיוחדים שלהם.
כתוצאה מכך ההוראה, שהייתה אמורה להגיע לכל אחד, מכוונת בעיקר לממוצע הכיתתי.
במסגרת שני קורסים לתואר שני על סוגיות בחינוך משלב ביקשתי מהסטודנטיות, כולן גננות ומורות מנוסות, לערוך ריאיון קצר עם שלושה תלמידים שיש להם קשיים ומוגבלויות. הריאיון כלל חמש שאלות:
בתום הראיונות, הסטודנטיות הגישו דוחות שכללו פרטים על התלמידים, תכני השיחות ואת התובנות שהפיקו מהן. בסך הכול נערכו 54 ראיונות. רוב התלמידים למדו בבתי ספר יסודיים (73%) והשאר בחטיבת ביניים (25%) ובחטיבה העליונה. רובם היו בנים (71%). לכל התלמידים היו קשיים מסוגים שונים, בעיקר לקויות למידה (42%), הפרעת קשב (40%), קשיים רגשיים והתנהגותיים (27%) וגם אוטיזם (11%). רוב התלמידים עברו אבחון והיו בעלי זכאות לקבל סיוע מקצועי. כאן נתמקד בתשובות לשלוש השאלות הראשונות ובתובנות של הסטודנטיות בעקבות ההתנסות.
מצורף תעתיק מעובד של שיחה עם תלמיד כיתה ה'. משיקולים של מקום, בהירות ושמירה על פרטיות מיזגתי קטעים מכמה שיחות.
מורה: בוקר טוב. מה שלומך?
תלמיד: אני בסדר, מה איתך?
מורה: אני בסדר גמור, איזה כיף ששאלת. אני עוברת בין התלמידים ומבררת מה כל אחד צריך כדי ללמוד הכי טוב. לפעמים יש קשיי שמיעה וצריך להושיב את התלמיד קרוב למורה. לפעמים הרעש בכיתה מפריע לתלמידים להתרכז. לפעמים אני מדברת מהר מדי, ויש תלמידים שלא מצליחים לעקוב אחריי. עכשיו אנחנו נהיה צמד בלשים שמחפש את המחסומים שמפריעים לך ללמוד. אני אשאל אותך כמה שאלות.
תלמיד: אני אשמח להיות בלש.
מורה: אני יכולה לשאול אותך את השאלות עכשיו?
תלמיד: כן, אני מקווה שתהיה לי תשובה לכל השאלות. זה מלחיץ אותי.
מורה: אין לך מה להילחץ, גם אם לא תהיה לך תשובה זה בסדר להגיד "לא יודע".
תלמיד: אוקיי.
מורה: איך אתה מרגיש בבית הספר?
תלמיד: אני אוהב לבוא לבית הספר, לפגוש את החברים שלי. אבל לפעמים אני לא רוצה להיות שם. ילדים אומרים לי דברים שלא נעים לי לשמוע. כשהם מעצבנים אותי אני מעדיף לשחק לבד.
מורה: איך אתה מרגיש בכיתה?
תלמיד: אני מרגיש טוב בכיתה... אבל לא עם כולם.... יש כמה שלא רוצים לשחק איתי.... חוץ מזה לפעמים משעמם בשיעורים ואני מחכה שתתחיל ההפסקה.... רוב המקצועות לא מעניינים אותי, חוץ מספורט ואומנות.
מורה: האם יש משהו בכיתה שמפריע לך ללמוד?
תלמיד: לפעמים אני לא מבין את המורים, במיוחד כשהם מדברים בשפה מסובכת או בקצב מהיר מדי... קשה לי כשיש הרבה קריאה בשיעורים. קשה לי לקרוא מהר ולהבין את החומר בפעם הראשונה... וקשה לי להבין הוראות ארוכות. זה מבלבל אותי וקשה לי לזכור את כולן ולהבין מה בדיוק אני צריך לעשות. אבל כשגל יושבת לידי היא עוזרת לי להבין ולהתרכז.
מורה: שמתי לב שקשה לך להעתיק מהלוח.
תלמיד: כן, זה ממש קשה לי. לפעמים הלוח עמוס וצפוף ופתאום המורה מוחקת את הכתוב לפני שאני מספיק לסיים להעתיק... אז אני מתייאש.
מורה: איך אנחנו יכולים לעזור לך ללמוד?
תלמיד: אני אוהב כשאת אומרת לי "כל הכבוד" גם על דברים קטנים. זה עושה לי חשק להמשיך לנסות... לפעמים אני צריך קצת זמן שקט כדי לחשוב – אז אולי אם אפשר שיהיה לי רגע בשקט או מקום בצד כשאני כותב, זה יעזור... אני מבקש שהמורות יתנו פחות משימות. במקום לתת את כל ההוראות ביחד אני מבקש שהן יתנו אותן אחת אחרי השנייה ויבדקו שהבנתי לפני שהן ממשיכות לנושא הבא.
מורה: למה אתה מתכוון?
תלמיד: זה עוזר כשיש מצגת עם הסבר ודוגמאות. אבל שהמורות יחכו קצת ולא יעבירו את השקופית כדי שאוכל להבין בקצב שלי.
מורה: טוב שאמרת לי. אני אשתדל לתת יותר דוגמאות, אחכה יותר זמן עם המצגת וגם אציע לשאר המורים לעשות את זה. ויש לי בקשה: אם לא הבנת משהו אל תהסס לשאול אותי בסוף השיעור.
ההרגשה בכיתה ובבית הספר. רבע מהתלמידים סיפרו שהם מרגישים טוב בכיתה ובבית הספר ("מרגיש כיף. אני אוהב ללמוד."), אבל יותר תלמידים (42%) אמרו שאינם מרוצים מהלימודים ("לא אוהב ללמוד. הכול משעמם.") או מהתנאים החברתיים ("לא כיף לי, אף אחד לא רוצה לשחק איתי."). התשובות של השאר היו מעורבות או אמביוולנטיות ("אני מרגיש בסדר, לפעמים אין לי כוח לבוא.").
קשיים שתלמידים משולבים חווים בכיתה. התלונה העיקרית הייתה על רעש בסביבה הלימודית. כמעט מחצית (46%) דיווחו על רעש בכיתה, דיבורים, פתיחת דלת, קולות שחודרים מבחוץ. גם הקטגוריה השנייה עסקה בקושי שלהם להתרכז בלימודים (36%). בנוסף למוסחות הם ציינו את העומס, הקושי לשבת לאורך זמן וגם הקפיצה בין משימות. שליש מהתלמידים (34%) אמרו שהם מתקשים בלימודי שפה, בקריאה ובהבנת הוראות. לדבריהם קשה להם עם טקסטים ארוכים, מילים לא מוכרות, הוראות לא ברורות. רבע מהתלמידים (27%) התלוננו על קצב למידה מהיר או משימות מוגבלות בזמן. כתוצאה מכך הם חוששים ממבחני פתע; מהלחץ להספיק, מכך שתלמידים אחרים מסיימים מהר והם משתרכים מאחור.
שיעור דומה (23%) חווה קשיים חברתיים או רגשיים. למשל, בדידות, דחייה, פחד מטעות וגם פגיעות מילדים אחרים. מעט תלמידים ציינו קשיים פיזיים ותחושתיים וגם חוסר מוטיבציה ועמדות שליליות כלפי הלמידה.
ניתוח תוכן של הדוחות מצביע על כמה תובנות שהמורות הפיקו:
"מהראיונות האלה הבנתי כי הלמידה אינה אחידה לכולם. הופתעתי לגלות עד כמה שיחה אישית קצרה עם תלמיד יכולים לתרום להבנה מעמיקה של המחסומים העומדים בפניו. למדתי כיצד התלמידים עצמם מסוגלים לזהות את הקשיים שלהם ולתאר מה יכול לעזור להם להצליח. כאשר רוני סיפרה על הקושי שלה עם תאורת המקרן ורעשי הרקע בכיתה, הבנתי שביצוע התאמות קטנות כמו שינוי מיקום הישיבה או שימוש באמצעים להפחתת רעש יכולים לשנות את חוויית הלמידה שלה. גם יוסי, שתיאר כיצד עומס של משימות גורם לו לתחושת בלבול ולחץ, הצליח להגדיר בעצמו שהפסקות מובנות ושימוש באוזניות אטומות לרעש עשויים לעזור לו.... מהשיחות עם התלמידים הבנתי את הצורך בגמישות מחשבתית ויצירתיות בהוראה. ראיתי כיצד לתכנון מראש יש השפעה ישירה על ההצלחה של התלמידים, ועד כמה ההכלה אינה מסתכמת רק בהתאמות פיזיות אלא נוגעת גם בתחושת השייכות והביטחון של כל תלמיד בכיתה."
הראיונות חשפו ידע סמוי שהיה חסר למורות מהתצפיות השגרתיות שלהן על התלמידים. הנה כמה המלצות אינטואיטיביות שיעזרו להתעדכן:
בהצלחה!
