פידבק, פגיעות וחדשנות: מה אפשר ללמוד מהמודל של סטנפורד

בכיתה י״ב הייתי פרילנסרית של לימודים. סיימתי את הבגרויות באנגלית ובמתמטיקה, ואת רוב זמני תפסו המגמות האחרות שלי: אומנות, ספרות, היסטוריה וספרדית, וגם שיעורים פרטיים בגרמנית ממורה לאנגלית שעלתה ארצה משוויץ, שפשוט התנדבה ללמד אותי בזמנה הפנוי כי שתינו מאוד נהנות משפות.

מפני שחלק מהשיעורים חפפו, הייתי צריכה לצאת לפעמים מהשיעורים ה׳רגילים׳. המורות כבר הפסיקו לנסות לעקוב אחרי הלו״ז שלי; הן סמכו עליי, נתנו לי לצאת ולהכנס, ואני נהניתי ללמוד דברים שבחרתי עם מורות שהערכתי מאוד, ועם עוד תלמידות שבחרו לעשות מעבר לדרוש בתוכנית הלימודים הרגילה.

השנה הזו הייתה החוויה הלימודית הטובה ביותר שלי. כששוחחתי עם ד״ר קרין פורסל, ראש תוכנית (Learning, Design and Technology (LDT באוניברסיטת סטנפורד, זכיתי לחוות לרגע את האלמנט הזה שהתגעגעתי אליו כל כך: הרגשתי את חדוות הלמידה והסקרנות מנצנצות שוב. הסקרנות כלפי למידה ואיך יוצרים אותה היא כנראה מה שמשותף ליוצרי התכנית ולתלמידים שלה, שרוצים ללמוד איך ליצור חוויות למידה טובות יותר. 

LDT היא תכנית לתואר שני שמייצרת חממה אמיתית להבנת החשיבה העיצובית (design thinking) בחינוך, ומעודדת את התלמידים לחשוב על בעיות של לומדים, וליצור להם פתרונות ברמה גבוהה. ״פעם היינו מבקשים מהתלמידים לעשות מה שצריך, אפילו ללמוד תכנות, כדי ליצור אבטיפוס לרעיון שלהם. היום יש כלים מעולים לזה, מה שמאפשר להתנסות הרבה יותר בשטח ולהשקיע בתהליך החינוכי עצמו, במקום בצד הטכני.״

מה זו למידה בכלל?

לפי פורסל, אחד המיתוסים הגדולים בתחום הטכנולוגיה החינוכית הוא הרעיון שלמידה צריכה להיות "קלה וכיפית". לדבריה, למידה היא תהליך מורכב ולעיתים מתסכל – אך גם מעצים. "למידה אמיתית היא 'כיף קשה'", היא מגדירה יפה. "היא קשה כי צריך להתמודד עם אתגרים אמיתיים, אבל היא גם מהנה כי היא הופכת אותך לבעל יכולת טובה יותר לפתור בעיות ולהשיג מטרות."

מעבר לכיף שמתבטא ביכולות החדשות שנוצרו בעקבות הלמידה, האיזון בין כיף לקושי הוא גם אחד הקונפליקטים המרכזיים בטכנולוגיות למידה: לאזן בין התגמול לאתגר, בצורה שתעודד המשך שימוש במשחק אך גם תהיה מספיק מאתגרת כדי לעודד למידה אמיתית, שקורית רק בעקבות מאמץ מסויים ליצור תבנית קשרים חדשה במוח.

למידה טובה, בעיניה, בנויה על שלושה עמודי תווך: היא רלוונטית ובעלת משמעות עבור הלומד, מותאמת לרמתו/ה, וגם חברתית. ״אחד הדברים שקורים לפעמים הוא שאנשים חושבים שלמידה מותאמת אישית היא רק לספק את השיעור הנכון בזמן הנכון לכל לומד/ת, וזה חלום מאוד מפתה. אבל המציאות היא שלמידה היא תהליך חברתי, מערכות הערכים שלנו הן חברתיות, ולמידה מונעת במידה רבה על ידי מערכות ערכים.״ האמירה הזו מפנה אותנו כמובן ל-SEL, למידה חברתית-רגשית, שרבות נאמר, דובר ונעשה בהקשר שלה בשנים האחרונות, בעולם וגם במערכת החינוך הישראלית.

איך מלמדים פְּגִיעוּת בכיתה?

אזכור החשיבה החברתית-רגשית הובילה אותנו ישירות לאחת המתודות הבולטות בתכנית, עליה פורסל מספרת בהתלהבות: פיתוח תרבות של פידבק בין תלמידים "critical friends feedback". התלמידים כותבים עבודות ומגישים אותן במערכת מקוונת. אחרי הדדליין, כל תלמיד מקבל עבודה של תלמיד אחר, וצריך לתת ביקורת מפורטת. לשם כך התוכנית מלמדת גם איך לתת ולקבל פידבק, ואיך להתמודד עם פערים בין כוונה לפרשנות. גם כאן, הטכנולוגיה משחקת תפקיד בלמידה: היא מאפשרת התאמה אוטומטית בין מגישים, יוצרת תהליכי פידבק מבוססי רובריקות, ומעודדת תרבות של שיתוף – אך הלמידה האמיתית מתרחשת דרך מערכות היחסים המשמעותיות שנבנות בין התלמידים.

״אחד הדברים שהכי מצערים אותי זה לראות תלמידים פונים ל-GenAI למשימה כזו, כי זה אומר שהם לא מוכנים לשים את עצמם במקום פגיע ואמיתי מול החברים לכיתה,״ מתארת פורסל, כחלק מפילוסופיה חינוכית ברורה: "כדי ללמוד – צריך להיות פגיע. כדי להיות פגיע – צריך לסמוך. וכדי לסמוך – צריך להכיר. כדי שזה יעבוד, אנחנו משקיעים זמן רב בבניית אמון: מתחילים בהיכרות עמוקה, נותנים לכל תלמיד ותלמידה לספר מי הם ומה חשוב להם דרך הרצאות קצרות של התלמידים מול כל הכיתה. בדיעבד, גילינו שזה אחד החלקים שתלמידים הכי אוהבים בשנה."

כששאלתי אותה במה היא הכי גאה בעבודה שלה, פורסל לא היססה: ״בעובדה שהתוכנית משתנה כל שנה בזכות הפידבק של התלמידים. אנחנו משתמשים באותן טכניקות שאנחנו מלמדים כדי לעצב את התוכנית עצמה. זה תהליך חזרתי, משתנה, ובנוי על שותפות עם התלמידים, שהוכיחו את עצמם כ-design partners מעולים." האמירה המפתיעה הזו מוכיחה שהפידבק בתכנית הוא באמת כלי משמעותי לעיצוב הלמידה, לא רק כאמירה, אלא בפרקטיקה.

כששאלתי אותה מה היא הייתה רוצה שמורי תיכון ייקחו מהכתבה הזו, זה הדבר שהיא ציינה במיוחד: ״לתת ולקבל פידבק, ולקבל פידבק על השיעור זה מודלינג מעולה.״

״אבל מה תעשי עם התואר הזה?״

בתור בוגרת חינוך ויחסים בינלאומיים בעברית, בשלב מסוים הבנתי שבקמפוס הר-הצופים, השאלה התמימה ״מה את/ה מתכוון/ת לעשות אחרי הלימודים?״ היא ברוב המקרים שאלה גסה. אבל אשאל בכל זאת: מה עושים עם התואר הזה?

בוגרי LDT משתלבים במגוון תפקידים וחברות, במיוחד בעולמות האד-טק, בתפקידי מוצר, עיצוב, מחקר UX/UI ומיעוטם כיזמים. אחרים משתלבים בתפקידי הקשורים לחינוך, אימפקט או שותפויות בתאגידים השונים (מחלקות חינוך/ אחריות חברתית בגוגל, מיקרוסופט, אפל ואפילו meta) או משתלבים במערכות החינוך, בעמותות או במוסדות בינלאומיים, כמו אונסק״ו או ה-OECD.

החזון של פרופ' פורסל הוא דמוקרטיזציה של פתרונות, עתיד שבו כל מוסד חינוכי יידע, עם הכלים הנכונים לפתח עבור עצמו את הפתרונות שישרתו אותו. נראה לי שמה שטוב לסטנפורד, טוב גם לנו!