נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אני רוצה לפתוח עם השורה התחתונה, עם הצעה שאולי תישמע רדיקלית, אך אני מאמין שהיא הכרחית לעתיד החינוך בישראל: עלינו להכניס "שליטה בשפת הנתונים" כרכיב ליבה בבגרות במתמטיקה, גם אם זה אומר שנוציא נושאים כמו טריגונומטריה או מספרים מרוכבים.
אני יודע שזו אמירה חזקה, והיא עומדת בניגוד לטיעונים חשובים שקיימים באקדמיה ובמערכת החינוך עצמה. במאמר זה ארצה להסביר מדוע אני מאמין שזהו הכיוון הנכון והדחוף ביותר עבור תלמידינו.
ישנן שתי טענות חזקות מדוע שפת הנתונים אינה רכיב ליבה בלימודי המתמטיקה:
א. "אין מקום, על מה אתה מוכן לוותר מתוכנית הלימודים העמוסה במתמטיקה?”
ב. "אם המטרה היא להכשיר את מדעני הבינה המלאכותית הבאים, אין מה לדאוג. התלמידים המוכשרים שילכו לתחום כבר ישלימו את הפערים בעצמם.”
בנוגע לטענה השנייה, כמורה שמלמד תלמידים מצטיינים למידת מכונה – אני הוא זה שבפועל משלים להם את הידע הסטטיסטי החסר. זה אפשרי שהם גם ישלימו אותו עצמאית.
וכאן בדיוק טמונה התשובה הפרובוקטיבית לשאלה הראשונה. אם אנו סומכים על תלמידים מוכשרים שישלימו בעתיד ידע סטטיסטי, מדוע איננו סומכים עליהם שישלימו, במידת הצורך, ידע בנושאים כמו טריגונומטריה, מספרים מרוכבים, או חדו"א מתקדם?
הדיון שלנו דווקא לא צריך להיות על התלמידים שילכו ללמוד בינה מלאכותית או פיזיקה – הם אכן ישלימו את מה שיצטרכו. השאלה האמיתית היא על כל השאר: מהו הידע החיוני ביותר עבור בוגר.ת 5 יחידות מתמטיקה, שמהווה את שכבת המנהיגות הפוטנציאלית של החברה, אך יבחרו להיות עורך דין, רופאה, אמן או ספורטאית?
מה ישרת אותם טוב יותר בחייהם? שליטה בזהויות טריגונומטריות, או "שליטה בשפת הנתונים"? פעם רצינו שכל תלמיד יבין איך טיל עולה לחלל. גם היום. אבל היום, לא פחות חשוב שהתלמידים יבינו איך עובד מנוע ההמלצות שמעצב את תפיסת עולמם, ואיך לפתח חשיבה ביקורתית מבוססת נתונים. אם צריך לבצע ויתור כואב, עלינו לשאול איזו מיומנות היא קריטית יותר לחיים עצמם.
שורש הבעיה הוא שהסטטיסטיקה "כלואה" בתוך עולם המתמטיקה, אך היא אינה מתמטיקה. היא דיסציפלינה בעלת צורת חשיבה שונה בתכלית. המתמטיקה עוסקת בעולם דטרמיניסטי של ודאות; הסטטיסטיקה היא שפת העולם ההסתברותי, עולם של אי-ודאות.
כמי שסיים תואר במתמטיקה, אני יכול להעיד שלא נדרשתי לקורס סטטיסטיקה אחד. הבעיה המערכתית שלנו היא שהסטטיסטיקה נקבעת ונלמדת על ידי מתמטיקאים, שלעיתים קרובות חסרים הכשרה עמוקה בתחום ונוטים לראות בו ענף "פחות נחשב". כתוצאה מכך, הסטטיסטיקה נדחקת לשוליים, נלמדת באופן פרוצדורלי, ואינה מצליחה לפתח את החשיבה הסטטיסטית הביקורתית שהיא המהות האמיתית.
יש הבדל תהומי בין השלמת ידע להטמעת חשיבה. אפשר להשלים הבנה מושגית של ממוצע או סטיית תקן בשבועיים. אי אפשר להשלים חשיבה סטטיסטית בשבועיים.
"שליטה בשפת הנתונים" אינה אוסף של נוסחאות, אלא "הרגל חשיבתי" (habit of mind) שנבנה ומתפתח לאורך שנים. מי שטוען שלוקח יותר זמן לפתח אינטואיציה למספרים מרוכבים מאשר לפתח חשיבה הסתברותית עמוקה, כנראה מעולם לא חווה בעצמו את המורכבות והעומק הנדרשים כדי להגיע לשליטה אמיתית בשפת הנתונים.
הקושי של מורים ללמד סטטיסטיקה הוא סימפטום, לא הבעיה. הפתרון אינו עוד "תוכנית לימודים" (רשימת נושאים), אלא פיתוח של "תוכניות למידה" (Learning Programs). תוכניות אלו מתמקדות באיך ללמד ואיך ללמוד. הן צריכות להיות ממוקדות-תלמיד.ה, מבוססות חקר, ולהפוך את המורה למנחה נלהב של תהליך הגילוי.
תוכניות כאלה חייבות להיות מפותחות באופן מרכזי על ידי מומחים שחיים ונושמים חשיבה סטטיסטית ופדגוגיה מעולה, ולהינתן למורים ככלי עבודה שלם.
החדשות הטובות הן שיש לנו ממי ללמוד. ישנם בארץ מומחים כמו פרופ' דני בן-צבי וד"ר מיכל דביר מאוניברסיטת חיפה שכבר עוסקים בכך. בנוסף, ישנם מודלים עולמיים מעוררי השראה:
כדי להגיע למטרה של "שליטה בשפת הנתונים" לכלל התלמידים, עלינו לפעול בכל הערוצים, אך למקד את המאמץ המרכזי בנתיב המשפיע ביותר. שלושת הנתיבים הם:
1. מגמת בחירה ייעודית: נתיב חשוב למצוינות שכבר יוצא לדרך. הוא חשוב, אך מטבעו מגיע למעטים נבחרים ומסתכן בהעמקת הפערים החברתיים. (דרך אגב, זו תוכנית הלמידה שאני מפתח ב-6 השנים האחרונות).
2. שילוב בין-תחומי (במדעים, אזרחות וכו'): גישה חשובה שיכולה להדגים רלוונטיות, אך עלולה להישאר שטחית ודורשת הכשרה מורכבת של כלל המורים.
3. שילוב כרכיב ליבה במתמטיקה: זוהי הדרך העוצמתית, המורכבת, אך גם הצודקת והשוויונית ביותר. מתמטיקה היא מקצוע חובה. כשהנושא נכנס לליבת המתמטיקה, הוא הופך ל"קדוש" – נחלת הכלל. הוא מקבל את תשומת הלב של כל תלמיד.ה, הורה, מנהל.ת ומקבלי ההחלטות.
זהו מהלך חלוצי ומוביל עולמית. הוא ייתקל בהתנגדויות, אך עם החזון והאומץ הנכונים, נוכל להוביל מהלך היסטורי שיכין את בוגרינו באופן מיטבי לעתיד.
