מייקל ג'ורדן כבר הבין, עכשיו תורנו

מה הקשר בין רגש למצוינות? מתברר שלא מעט. הספורטאים המצליחים בעולם כבר יודעים שלא יוכלו להגיע להישגים אם לא יהיו בכושר תודעתי מעולה, ושהחוסן המנטלי והרגשי אף יכול לעזור להם להתגבר על חסמים פיזיים. ואם אתן.ם לא מאמינים לי, תשאלו את מייקל ג'ורדן.

בפגישה שנערכה במעמד משרד החינוך במשרדי קרן טראמפ למצוינות בחינוך, זכיתי להיות זבוב על הקיר ולשמוע ממקור ראשון את הסיפור שעומד מאחורי אחד המהלכים "המרגשים" של עולם החינוך.

מדוע דווקא המצטיינים פורשים מחמש יחידות מתמטיקה?

"בפגישה שהייתה לקרן טראמפ עם ראש העיר של אחת הערים היוקרתיות בישראל, הוא התגאה בכך ש-97% מתלמידי עירו מסיימים את לימודיהם עם תעודת בגרות. בהחלט הישג ראוי לציון – אבל מתוכם רק 18% מהתלמידים סיימו בגרות חמש יחידות במתמטיקה. אומנם זה מעל מהממוצע הארצי, אבל צריך לקחת בחשבון שבכיתה י' 42% מתלמידי המחזור לומדים חמש יחידות במתמטיקה, ובסופו של דבר ביב' ניגשים רק 18%. זה מעיד על נשירה גבוהה להפליא בעיר שנחשבת למאוד חזקה. מדוע 24% מהתלמידים לא דבקים במטרה?

רצינו להבין מה קורה שם, בעיר המצליחה הזו, שבה יש כל כך הרבה ילדים להורים שעובדים בהייטק, שאומרים להם שהם אלופים, שהם תמיד קיבלו 100 במבחן בלי להתאמץ – עד שהם הגיעו לחמש יחידות במתמטיקה ופתאום הם מקבלים 70.

אנחנו מגדלים את הילדים שלנו על הערך הישראלי של ‘הצלחה נטולת מאמץ’, ושאם הילד שלי הצליח במבחן בלי להתכונן זה דבר טוב. אם נדרש ממני להשקיע מאמץ והכנה, מה זה אומר עליי? אולי ההישגים שלי פחות נחשבים?

ומה קרה לאותם תלמידי חמש יחידות במתמטיקה שנתקלו בכישלון לראשונה בחייהם? הבנות נשרו מיד. הבנים עוד הצליחו להישאר בתמונה לזמן מה כי האשימו את הסביבה, את המורים, לקחו מורים פרטיים, אבל רובם בסופו של דבר נשרו."

מאמץ או כישרון?

"החלטנו לחקור את התופעה הזו באמצעות מבחני פיז"ה ודוחות של ה-OECD, וגילינו נתון מעניין: כששואלים תלמידים במזרח אסיה את השאלה ‘מה הכי משפיע על מידת ההצלחה שלי במתמטיקה?’ הם עונים שזו ‘מידת המאמץ שלי’. בישראל ובצפון אמריקה, לעומת זאת, התשובה הרווחת הייתה ‘הכישרון שלי’. זה אומר שאם יש לי את זה, אז אין לי מה להתאמץ – ואם אין לי את זה, אז חבל על הזמן שלי.

בישראל ראינו גם שמתמטיקה באופן ספציפי היא מקצוע מגדיר, במובן הזה שאם אתה טוב בגאוגרפיה, אז אומרים עליך שאתה טוב בגאוגרפיה, ואם את טובה בתנ"ך, אז אומרים עלייך שאת טובה בתנ"ך – אבל אם אתם טובים במתמטיקה, אתם חכמים. ומגיל צעיר מאוד אנחנו יודעים אם יש לנו את זה או אין לנו את זה.

גילינו שמתמטיקה היא לא רק המקצוע הכי רציונלי אלא המקצוע הכי אמוציונלי. כל מנעד הרגשות האפשריים בבית הספר ובחיים – אהבה, שנאה, פחד, טראומה והתלהבות – מקופלים בתוך המקצוע הזה.

המתמטיקה מספרת לא רק סיפור אישי אלא גם סיפור משפחתי (‘אצלנו במשפחה אנחנו לא טובים במתמטיקה, מי בכלל משתמש בטריגונומטריה אחרי התיכון?’ ‘כולם במשפחה קיבלו רק מאיות במתמטיקה’), סיפור בית ספרי, סיפור תקשורתי ולאומי. אומרים על המורים למתמטיקה שהם קשוחים מבחוץ ורכים מבפנים. גם המונח של דפוס חשיבה מתפתח מאוד נוכח בשיח – ‘האם זה בסדר שאמרתי לילד שהוא חומר של חמש יחידות בגיל מאוד צעיר?’"  

חוסן מנטלי

"כשהתחלנו את הדרך הזו, של הציר המנטלי, היא הייתה בשולי המאמץ המרכזי המתמטי. מאז הגיעה הקורונה, ועכשיו הגיעה המלחמה, ופתאום אפשר גם לא ללכת לבית ספר, לא ללכת לעבודה, להישאר בבית – והעולם כמנהגו נוהג. אז אולי אפשר גם לא ללמוד טריגונומטריה? ולא להמשיך בחמש יחידות? העולם ממשיך להתנהל כרגיל גם כשהרפיתי את משמעת הלמידה. פתאום גם תלמידי המצוינות מתקשים להתרכז, מאבדים את הפוקוס בכיתה. הם משלמים מחיר הישגי על הקושי הרגשי.  

הבנו שאנחנו צריכים לעסוק בנושא של המיומנויות המנטליות כמו שספורטאים עושים כשהם מתאמנים לקראת התחרות שלהם. לא תמיד קוראים לזה מיומנויות רגשיות, שעלולות להתפרש כחולשה, אלא ‘כושר מנטלי’, שמעיד על התחזקות. ככל שהעמקנו יותר, הבנו כמה הכישורים האלה חשובים לתלמידים של היום, לא משנה איך נקרא להם. 

גם משרד החינוך נכנס לתמונה בשאיפה להכניס את התכנים המנטליים לתוכנית הלימודים. כולנו מבינים שגם תלמידי המצוינות, בדומה לספורטאים המצליחים בעולם, זקוקים למיומנויות מנטליות ורגשיות כחלק מהלמידה."