נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
"אני זוכרת שכשהיית מעבירה לנו שיעורים, תמיד היית שמה מוזיקה ונותנת לנו לרקוד סתם לכיף, וזה רק גרם לנו לרצות עוד. כל הפסקה היינו שמים ג'אסט דאנס ורוקדים, ובריקוד סיום הכיתתי נהנו בטירוף לבנות אותו ביחד איתך. כל הדבר יצר לנו גיבוש מטורף ו'מסורת' שהייתה רק של הכיתה שלנו."
כך מתארת שני, תלמידתי, את המקום של הריקוד בכיתה שלנו. עוד הרבה לפני שהייתי מורה הייתי ילדה, נערה ואישה שרוקדת. מגיל קטן רקדתי סגנונות שונים אבל מעבר לטכניקה תמיד הרגשתי שזה בעיקר המקום שבו אני נושמת, מבטאת, משתחררת, נהנית ומתחזקת. הריקוד מלווה אותי כל חיי באנרגיה, בקצב, בשמחה. וכשנכנסתי להוראה זה היה לי הכי טבעי בעולם להכניס את התנועה והקצב גם לכיתות.
בכל הזדמנות שיש אני דואגת להכניס שירים, ריקוד ותנועה ורואה את ההשפעה החיובית והעמוקה של זה עליי, על התלמידים ועל הקשר בינינו גם כמורה מקצועית וגם כמחנכת.
הנה דוגמה משיעור היסטוריה: כשלימדתי את נושא המהפכות הקדשתי שיעור העשרה על הטיול אחרי צבא שעשיתי לקובה, סיפרתי על המהפכה הקומוניסטית של פידל קסטרו. לאחר מכן עשינו מסיבת סלסה בכיתה עם למידת הצעדים וריקודי שורות.
במונדיאל האחרון כשיצא השיר הרשמי לקראת פתיחת המשחקים שמתי אותו בחמש דקות האחרונות של השיעור ורקדנו.
בפינת התרבות שהנהגתי, כל פעם תלמיד אחר בחר שיר שהוא אוהב ומי שרצה קם לרקוד. באחת הפעמים תלמידה שמה שיר בספרדית שמאוד אהבתי והצטרפתי לריקוד של השיר. שלוש שנים אחר כך פגשתי בה במקרה במסגרת ניחום אבלים, והיא הזכירה לי איך רקדנו יחד. עד כדי כך הזיכרון נחקק אצלה, ואלו רק דוגמאות על קצה המזלג.
כדי להבין את חשיבות הכנסת התנועה והריקוד בשגרת הכיתה ארצה שתשאל.י את עצמך כמה שאלות: מתי בפעם האחרונה הרגשת עייפות או חוסר שקט באמצע יום לימודים אצלך או אצל הילדים? מה הגוף שלך מרגיש בסוף יום הוראה? איך נראה היום בכיתה שלך מבחינת תנועה? כמה מרחב יש לזוז, להשתחרר, לנשום? איך הייתה נראית הכיתה שלך אם היה בה יותר קצב, חיבור, חיוך? מה אם תנועה הייתה חלק מהשגרה ולא רק "הפסקה" אלא כלי ללמידה, לריכוז, לחיבור ולוויסות רגשי?
בתוך יום לימודים עמוס בישיבה, גם המורות וגם התלמידים זקוקים.ות לתנועה. הכיתה, שצריכה להיות מקום חי ונושם, היא פעמים רבות ביחס הפוך מקום של עומס, סטטיות וניכור, וזה משפיע על כולנו – המורות, הילדים, האווירה.
האתגר כאן הוא כפול. ילדים שיושבים שעות ומקשיבים, אנחנו שעומדות שעות ומדברות, והגוף... הגוף שרוצה לזוז אבל לא מורשה. ואז נצפים עייפות, חוסר שקט וריכוז, תסכול, ייאוש וניתוק. לפעמים זה מתבטא בכעסים, לפעמים בחוסר אנרגיה, לפעמים פשוט בתחושת כבדות. ויש כאן פספוס עצום כי גם ילדים וגם מבוגרים הם יצורים חיים, אנרגטיים ו...זזים.
תנועה וריקוד אינם רק פעילות גופנית או הפוגה, אלא כלי חינוכי רב-עוצמה המשפיע על הרגשת הלומדים, יכולת הריכוז שלהם, ומצבם הרגשי והחברתי. כשאנו מזיזים את הגוף אנו מזיזים גם את המוח: זורם יותר דם, מגיעים יותר רעיונות ובעיקר הכיתה הופכת למקום חי, שמח ומלא אנרגיה. לפעמים מספיק שיר וריקוד אחד קצר כדי להכניס אוויר חדש לכיתה, חיוך פתאומי, חיבור מיידי, רגע של שחרור שמפוגג את המתח.
בנוסף, התלמידים מרגישים שמישהו רואה אותם. הם מרגישים שמותר להם לבטא את עצמם, לבחור שיר, לזוז איך שבא להם. לפתע התלמידים מגלים אותך לא רק כמורה שמעבירה חומר, אלא כאדם אנרגטי, חי, צוחק. זה שובר קרח, מחבר ובונה אמון, הם מעריכים אותך יותר כי הם רואים שמבחינתך לא רק החומר חשוב גם הם עצמם חשובים. פתאום את מגלה עליהם דברים שלא רואים בשיעור רגיל: מי בוחר את השירים, איך כל אחד רוקד, חוזקות של ילדים, איזה סגנון מחבר כל אחד ומשם נוצרים חיבורים אנושיים אמיתיים.
תנועה זה גם כלי לבריאות נפשית, אחד הדברים שיותר ויותר נחקרים בשנים האחרונות, אם כי זו אמת ידועה מאז ומתמיד על הקשר ההדוק בין גוף לנפש. כשהגוף תקוע – גם הרגש תקוע, וכשהגוף נע ומשתחרר אפשר לנשום מחדש. תנועה פיזית מקדמת רווחה רגשית ולכן תנועה יכולה להיות גם כלי תרפויטי שמאפשר לתלמידים להתמודד עם עומס רגשי, סטרס, חרדה – בצורה פשוטה, נגישה ובלתי מאיימת. בטח לתלמידי ישראל המתמודדים כבר שנה וחצי עם מציאות של מלחמה מתח אובדן וכאב.
אני מאמינה שכל תהליך חינוכי הוא למעשה מסע. מסע שאנו עוברות עם הכיתה ועם כל תלמיד.ה, ועם עצמנו. וזה מסע שיש בו למידה ובירור משמעות, ויש בו גם את הרגעים הקטנים – הצחוקים, ההפתעות, המוזיקה, השחרור. הרגעים האלה הם לא רק 'הפסקה מהלמידה' – הם חלק ממנה, הם הרגעים שנשארים בזיכרון. הם אלה שבונים אמון, שמחזקים קשר, שפותחים את הלב.
כשמתאפשרת תנועה כחלק מהשגרה, אנו יוצרים מקום שבו הלמידה היא חיה ומחוברת גם בשבילם וגם בשבילנו. שאלו את עצמכן איזה סוג קשר היינו רוצות להרגיש עם התלמידים ותנועה יכולה לעזור לו להיווצר? אם היינו שמות עכשיו שיר ומזמינות את הכיתה לרגע של תנועה, מה היה קורה שם?
למורות שמפחדות או נמנעות מכל מיני סיבות כדוגמת פגיעה בסמכות, חוסר זמן או חוסר חיבור לריקוד, ארגיע ואומר שסמכות אמיתית לא נובעת מקשיחות אלא מנוכחות – ודווקא הרגעים האנושיים והמחברים הם אלה שמייצרים סמכות עמוקה ולא רק שליטה רגעית. בחירת המינון והזמן היא על ידינו, ותמיד כדאי להקדיש זמן גם לחוויות כי בסוף זה מה שתלמידים זוכרים ולא עוד פריט מידע כזה או אחר.
גם אם אינך מתחברת באופן אישי לריקוד או תנועה, זכרי כי את רק צריכה לאפשר ולהחזיק את המרחב ולא חייבת לרקוד איתם. גם אני לפעמים רק עומדת ומחייכת או מנצלת את הזמן לשיחות א-פורמליות עם תלמידים. ולבסוף, חשוב לקחת בחשבון שלא כולם יקומו לרקוד וזה בסדר, גם ליהנות מהשיר או מהאווירה המשוחררת שהתאפשרה זה מעולה.
פינת תרבות/תנועה – בכל שבוע לבחור שיר ותנועה בכיתה ביום ושיעור קבוע או לפתוח את השבוע ב"שבוע טוב" בתנועה. אפשר גם לסיים את חמישי או שישי ב"שמח ומוזיקלי". פינות אלו יוצרות מסגרת קבועה שהתלמידים מחכים לה ומאפשרות להם לבטא את עצמם. אפשר להחליט שבכל פעם תלמיד אחר בוחר שיר במסגרת הפינה – הם מחכים לזה בהתלהבות גדולה. אפשר להחליט גם על נושא לפינות כמו: סדרות טלוויזיה, שירי ילדים מפעם, שירים ישראליים ועוד.
גוונו את השיעור מדי פעם בפתיחה או סיום עם שיר ותנועה. פעמים רבות יציאה מה"שגרה" היא מבורכת. בדיוק סיימנו נושא או תרגיל ונשארו עוד כמה דקות לסוף שיעור? לא צריך סתם להמשיך לדבר – את הסוף נקדיש לשיר: התלמידים מוזמנים לקום לרקוד או סתם לשבת וליהנות ממנו. אגב, זה גם יכול להיות זרז מוטיבציה לסיום עבודת כיתה. כמו כן בפתיחת שיעור, אפשר להתנות מראש שעושים חמש דקות הפוגה וחוזרים ללמידה.
אפשר לשלב אותם לקראת חגים, סיום נושא, תחילת או סיום מחצית, הפסקה פעילה, שיעור חינוך, שיעורי הפוגה.
ג'אסט דאנס – הקרנת ריקודים מונפשים מתוך היוטיוב על הלוח וריקוד כיתתי.
אתגר מסיבה – שיעור קצבי שיצרתי עם תחרויות קבוצתיות ומשימות ריקוד מגוונות של צחוק, יצירתיות, שיתוף פעולה והרבה תנועה.
אתגר ריקוד טיקטוק – בוחרים שיר/ריקוד טרנדי מהטיקטוק ורוקדים יחד. אפשר לרקוד באופן כיתתי או כתחרות בין קבוצות כשכל קבוצה בוחרת ריקוד טיק-טוק אחר מתאמנת עליו ואז מציגה אותו.
מעגל תנועה – כל תלמיד/ה עושה בתורו תנועה, וכולם מחקים את התנועה עד הבא בתור.
סיסמה בזוגות – כל זוג יוצר סיסמה בת 8 תנועות וצריך להציג אותה, לאחר מכן אפשר להחליף זוגות וליצור סיסמה חדשה.
שלום בתנועה – כולם נעים במרחב בחופשיות לצלילי מוזיקה, ובכל פעם ששני אנשים מצטלבים הם צריכים להגיד שלום בתנועה לפי ההנחיות המשתנות: כיף עם הידיים, מרפק למרפק, ברך לברך, כף רגל לכף רגל, כתף לכתף.
לימבו – שני תלמידים מחזיקים מקל מטאטא ויתר התלמידים עוברים מתחתיו לצלילי המוזיקה. בכל סיבוב מנמיכים את הגובה שלו כדי לאתגר את המעבר. אפשר לשדרג את המשחק עם הנחיות נוספות לעבור בתנועה מסוימת, לעבור בזוגות שהשם מתחיל באותה אות, אוהבים לאכול את אותו דבר וכן על זו הדרך.
בעת בניית יחידות לימוד שיעורים או פעילויות להעברת נושא לימודי, הקפידו לשלב גם תרגילי תנועה כחלק מהלימוד – כפתיח, סיום, או הטמעה. כך לדוגמה, כשבניתי שיעור בו הייתי צריכה ללמד את מודל ששת הכובעים לחשיבה יצירתית של אדוארד דה בונו, כתבתי לבינה המלאכותית שאני רוצה הצעה למשחק פתיחה כייפי ומשחרר עם כובעים, ואז שכללתי את הבקשה שאני רוצה שיהיה ריקוד ומוזיקה כל פעם עם כובע אחר, ומשם המשכתי לדייק. צריך רק מודעות והתכווננות.
בהערכה חלופית על נושא שנלמד (דמות, אירוע, רעיון) נהוג לתת אופציות לבחירה כתיבה/ יצירת סרטון ועוד. הקפידו לשלב גם ריקוד כאופציית הגשה. סגנונות ריקוד רבים נוצרו מתוך רעיונות, מחאות, צורות חיים, תרבויות ותקופות, וזה כלי הבעה מצויין לאלו שרוצים בכך.
מזמינה אותך לבחור רעיון אחד שהתחברת אליו, לנסות אותו מחר או בהמשך השבוע ולראות מה זז אצלך ואצל התלמידים.
