נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אירועי השבעה באוקטובר היו טראומטיים לרבים מאיתנו, בין אם נחשפנו אליהם ישירות או בעקיפין, מה שמעלה שאלות על היכולת שלנו להתמודד עם טראומה ולפתח חוסן נפשי. פרופ' ענת שושני, פסיכולוגית קלינית והמנהלת האקדמית של מרכז מיטיב לפסיכולוגיה חיובית באוניברסיטת רייכמן, עונה על השאלות הללו ומציעה כלי התמודדות למורים ותלמידים כאחד.
"טראומה היא אירוע קיצוני שבו נחשפנו לאיום ממשי על חיינו, איום של פציעה, מוות או פגיעה בשלמות הגופנית שלנו. חשוב לציין שחוויית הטראומה היא סובייקטיבית. למשל, ילד מיישוב מסוים בארץ, שלא חווה אזעקת 'צבע אדום' באזור שבו הוא גר, עדיין יכול לחוש שהחיים שלו כרגע מצויים בסכנה ממשית בעקבות מה שהוא שומע שמתרחש במדינה.
"אירועי השבועות האחרונים היו קיצוניים, ורבים בחברה הישראלית חווים מצוקה ותחושות שלא חווינו בעבר. בין שאר הגורמים לקושי הגדול הם: אירועים רבים מסוגים שונים שהתרחשו בו זמנית; התוצאות הקשות (נרצחים, חטופים, נעדרים, בתוכם ילדים וקשישים); תחושה של היעדר הגנה מספקת במהלך מתקפת הפתע הרצחנית; ההפצה והחשיפה ברשתות חברתיות של סרטונים ותמונות קשות שמאפשרת חשיפה ויזואלית לזוועות."
"בזמן האירוע הטראומטי אנחנו חווים הצפה של תחושות בכל החושים: תמונות, קולות, ריחות ותחושות גוף. אנחנו חווים משהו שאינו מוכר לנו ושלא חווינו מעולם, והמוח מתקשה לקודד את המידע. התגובות לאירועים טראומטיים קשורות למערכת הזיכרון וליכולת של המוח לעבד ולאפסן מידע. ידוע לנו שלאנשים שחוו טראומה ישנם זיכרונות חודרניים (פלשבקים, הבזקים של תמונות מהאירועים הטראומטיים שמופיעים בהפתעה, ללא שהאדם שחווה אותם זימן אותם), ומצד שני הרבה פעמים אנשים שחוו טראומה שוכחים פרטים מהאירוע או את האירוע כולו."
"החוויה הטראומטית לרוב נוגדת את כל מה שאנחנו מכירים ואת כל מה שחשבנו. אנחנו מתקשים לקודד את המידע בזיכרון לטווח ארוך מאחר שמעולם לא פגשנו משהו דומה, והאירוע הטראומטי לרוב סותר תפיסות עולם יסודיות שעזרו לנו להתנהל בביטחון בעולם. ההצפה במידע החושי, יחד עם הקושי לעבד את המידע בזמן האירועים הקשים, ברמת התחושות, המראות, הקולות, היכולת לדבר על החוויה, מקשים על אחסון הזיכרון ומייצרים תסמינים, כמו החייאה של תמונות מהאירוע הטראומטי באמצעות פלאשבקים. רמות גבוהות מאוד של הורמון הקורטיזול (שמופרש באופן טבעי במצבי לחץ) ומצבים בהם נוצר נתק בין מודעות האדם ובין זכרונות, רגשות, מחשבות ותחושות בזמן האירוע, עלולים להשפיע לרעה על יכולת העיבוד של המידע בזיכרון."
"הניסיון שלנו מראה שטיפול בפוסט טראומה דורש עיבוד מחדש של המידע הטראומטי. כל שיטות הטיפול בפוסט טראומה עובדות בעצם על קידוד וארגון מחדש של האירועים הטראומטיים בזיכרון באופן המאפשר לתת פשר לאירועים, לחוש שליטה ולהפחית חרדה והימנעות הקשורה לאירועים הטראומטיים."
"מחקרים שערכתי בעבר ובדקו כיצד משפיעים אירועים ביטחוניים על ילדי ישראל הראו שככל שהילדים חשופים ליותר אירועים ביטחוניים, רמת החרדה שלהן.ם עולה. לצערנו, ילדים ישראלים סובלים מיותר תסמינים של חרדה מילדים בשאר העולם שאינם חיים בסביבות סיכון. בתקופות של טרור ומבצעים צבאיים, גילינו שהתערבויות ותוכניות חינוכיות המתמקדות רק במיתון התסמינים הנפשיים אכן מעלות את רמת החוסן של התלמידים, אך הבנו שזה לא מספיק. הבנו שהמשמעות המלאה של חוסן טמונה בתקווה, ראיית עתיד חיובית, חמלה אנושיות ומוטיבציה לשלום של ילדי ישראל. כאן לפסיכולוגיה חיובית יש תפקיד משמעותי וערך מוסף."
לפרופ' שושני חשוב לציין שהכלים המוצגים כאן אינם כלים לתהליך טיפולי. הם כלים לאנשי חינוך, הורים ודמויות משמעותיות נוספות במפגש עם מי שחוו חוויות טראומטיות.
מחקרים מראים שהבעת רגשות (בדיבור, בכתיבה, ביצירה) תורמת לבריאות הנפשית שלנו. חשוב: להקשיב למי שרוצה לספר, מי שזה מקל עליו/עליה, אבל לא ללחוץ על מי שלא מוכנ.ה או לא רוצה לדבר – מכיוון שזה יכול לעשות נזק.
איך מסייעים לילדים/תלמידים/חברים לקבל ולעבד רגשות שליליים בעקבות אירוע טראומטי? שואלים שאלות מובנות ולא שאלות פתוחות כדי למנוע הצפה רגשית. למשל, במקום להגיד: "ספר.י לי כל מה שקרה לך?" אפשר לשאול, "איך את.ה מרגיש.ה מ 1-10?" או "בחר.י קלף שמתאר איך את.ה מרגיש.ה כרגע." חשוב לשאול שאלות רציונליות שמסייעות לעשות סדר והבנייה של האירועים.
בנוסף, ניתן לתת לגיטימציה להתנהגויות שאינן רגילות כתוצאה מהחשיפה לאירועים הקשים. בחודש הראשון יכול להיות קושי בתפקוד, וחשוב להבין שזה נורמלי: קושי בעבודה ובלימודים, קושי בשינה, חוסר תיאבון, אכילה רגשית, דריכות ועירנות, הימנעות וגם תחושת אשמה. כל אלה הן תגובות נורמליות למצב לא נורמלי."
לפעמים יש לנו תפיסות נוקשות ומוחלטות על המציאות. כאשר אנחנו מבנים מחדש את הסיפור, אנחנו מאזנים את הכוחות הנפשיים שלנו לכיוון של תיקון, כוח וטוב בלי לשכוח את האסון הכבד. ההבנייה מחדש של הסיפור מאפשרת מעבר מתחושה של חוסר אונים לתחושה של כוח, מחוסר שליטה לשליטה, ומפסיביות לאקטיביות. למשל, מעבר מתחושה שהשהייה בממ"ד ביישובים שהותקפו לוותה רק בחוסר אונים, להבנה שהורים ומשפחות עשו מעשים הירואיים תוך כדי השהות הממושכת בממ"ד להציל את ילדיהם ולתמוך בבני משפחתם. המטרה היא למצוא באירועים שקרו נקודות של אור וכוח.
אנשים מתמודדים עם מצבי טראומה באותן דרכים שעזרו להן.ם להתמודד בהצלחה עם אירועים שקרו להן.ם בעבר. חשוב לא לשבור למי שמתמודדים עם טראומה את חומות ההגנה שיש להן.ם, בלי לבנות איתן.ם חומת הגנה חדשה. כאשר מתבגרים נמצאים ברשתות חברתיות ורואים סרטונים, לעיתים קשים, זו דרך התמודדות שלהם עם המציאות שנכפתה עליהם. חשוב לא להעביר ביקורת, ובמקום שיפוטיות לחזק את תחושת השליטה שלהן.ם. למשל לשאול: "מה נותנת לך הצפייה בסרטונים?" (ידע שנותן תחושת שליטה), "במה זה מזיק לך ואיך אפשר להתחזק מהרשתות בלי שזה יפגע בנו?".
המציאות שנוצרה נותנת תחושה שהאיזון בין טוב ורע בעולם התערער. חשוב לנסות לאתר ולראות נקודות של אור בתוך הרוע שהיה (למשל, חברים ושכנים שעזרו, מתנדבים). בנוסף, חשוב לעודד ולתת מקום לרגעים של טוב: זה בסדר שהאוכל טעים, זה בסדר שאנחנו צוחקים, שהילדים שמחים. הרגשות החיוביים הם תרופה לנפש וככל שיהיו יותר מהם – נרגיש טוב יותר.
התהליך שבו הנפש מעבירה לגוף את העומס הרגשי נקרא סומטיזציה. זה תהליך שקורה כאשר המתח הגופני גובר, האדרנלין גבוה ומצד שני יש מעט פעילות גופנית. לכן חשוב לחזור על ריטואלים של פעילות גופנית, לישון, לקבל חיבוק (המגע הפיזי – מרגיע), לנשום נשימות מרגיעות ולאכול כמו שצריך.
תמיכה חברתית היא תרופה לנפש האנושית. אחד המנבאים לתוחלת חיים ארוכה הוא קיומו של לפחות אדם אחד משמעותי בחיינו. מחקרים הראו שזה גורם משמעותי שיותר חשוב מגורמים אחרים שמנבאים אריכות ימים. לכן חשוב לשתף לפחות אדם משמעותי אחד בתחושות שלנו ובמה שאנו חוות וחווים.
חשוב לעורר את תשומת הלב של החווים טראומה לאנשים מסביב, להאיר את הסולידריות האנושית. תחושת שליחות והתנדבות נותנת לנו משמעות ותורמת לחוסן הנפשי שלנו. עזרו לתלמידים למצוא מקורות משמעות ודעו שהעבודה שאתן.ם עושים כעת היא משמעותית מאין כמוה.
המאמר הנוכחי מבוסס על הרצאתה של פרופ' ענת שושני במפגש שנערך בשיתוף עם הגיע זמן חינוך: "פסיכולוגיה חיובית ובניית חוסן אישי במצבי משבר וטראומה".
