לחלום בגדול
בעת מצוקה, התודעה שלנו יכולה להגיב בשני מצבים. המצב הראשון הוא 'ריאקטיבי', תגובתי, הישרדותי. בשעת משבר כמו המצב הנוכחי, אנחנו נפעל מתוך תודעה מצומצמת, תחושת אי שליטה וחוסר יכולת לשנות את המציאות הנכפית עלינו. זוהי תגובת 'הילחם-ברח-קפא' (Fight-Flight-Freeze).
המצב השני הוא 'קריאטיבי', תודעה יוצרת. במצב זה אנשים מסוגלים לפנות פנימה, למציאות הפנימית שלהם, ולמצוא משאבים, חוזקות ויכולות לא רק לעמוד מול המציאות החיצונית אלא גם לפעול בה בצורה יעילה, מועילה ויצירתית.
האירוע שעברנו הוא מטלטל, טראומתי, וגרם לחוויה של הלם וחוסר אונים. המשבר הנוכחי העביר אותנו למצב התודעה הראשון, ההישרדותי, התגובתי. כיצד אנו יכולות ויכולים לעבור ממנו למצב השני, הקריאטיבי, היצירתי? ויתרה מכך, כיצד אנו כמחנכות ומחנכים יכולות.ים לעזור לתלמידות ולתלמידים לעבור מהמצב הראשון לשני?
להלן שלושה כלים מרכזיים שיכולים לעזור לנו לעבור לתודעה יוצרת:
כלי זה לקוח משדה הפסיכולוגיה החיובית שפיתח מרטין זליגמן. הפסיכולוגיה החיובית מזמינה אותנו להתחבר לחוזקות ולמשאבים שקיימים בתוכנו. כאשר אנו מתחברים לחוזקות שלנו, התודעה שלנו מתחזקת ואנו מועצמים. כולנו, מבוגרים וילדים, יכולים לזהות רגע כלשהו במשבר הנוכחי שבו פעלנו בצורה נכונה. רגע שבו פעלנו מתוך חוזקות, מתוך יכולת שקיימת בתוכנו כל הזמן, ואפשרנו לה להתגלות.
הרעיון הוא לייצר תנועה 'ממינוס לפלוס': מהתבוננות על השלילי נעבור להתמקדות ברגע אחד חיובי, שבו היכולת שלנו התגלתה בעוצמתה. אם אנו מרגישים שאין בנמצא רגע כזה מהמשבר הנוכחי, ניתן לבחור ולהעלות רגע מהעבר.
אפשר לעשות זאת עם התלמידים בכיתה, ותוך כדי שיחה לבקש מהם להעלות עם עצמם, או מול חבריהם לכיתה, מקומות שבהם הם פעלו מתוך נקודת חוזק ועוצמה. ההיזכרות, ההעלאה של רגעים הללו למודעות, היא חשובה ומשמעותית. זו פעולה חשובה עבור ילדים, כמו גם מבוגרים, להיזכר ולהעלות למודעות את הכוחות המצויים בהם.
לשאלון החוזקות שפיתח זליגמן: היכנסו לקישור, החליפו את השפה לעברית או לכל שפה נוחה לכן.ם, ולחצו על הכפתור הצהוב למילוי השאלון. לאחר מכן תתבקשו למלא פרטים. יש גם שאלון מיוחד לילדים בגילאי 18-8. מילוי השאלון לוקח כרבע שעה, ומיד כשתסיימו תקבלו רשימה של חמש החוזקות הדומיננטיות שלכן.ם. אפשר גם לעודד את התלמידים שלכן.ם למלא את השאלון בכיתה במקביל למילוי עצמי שלכן.ם, ואז לשתף בשיחה מהן החוזקות שעלו אצל כל אחת ואחד מתוך השאלון.
כלי זה לקוח משדה הלוגותרפיה שפיתח ויקטור פרנקל, שורד אושוויץ, המתגלם בציטוט הידוע של ניטשה: "מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל 'איך'." יציקת משמעות לעשייה שלנו מאפשרת לשנות את התפיסה מעבר לנסיבות הנוכחיות, ולעבור לפרספקטיבה רחבה יותר של 'למה אנחנו כאן'.
אנו כבר רואים את התרומה האדירה של התנדבות בעת הנוכחית עבור אחרים: הכנת אוכל לחיילים, תרומת בגדים, התנדבות בהסעות ועוד. לא פחות חשוב מכך, התנדבות ותרומה לזולת תורמת לנו, שכן היא יוצקת משמעות לחיינו. כך אפשר לעבור מחשיבה הישרדותית, לחשיבה על משמעות.
מחנכות ומחנכי הכיתה המבקשים לייצר משמעות עבור התלמידים יכולים לעשות את הדבר הפשוט הבא: במסגרת שיחה, אפשר לבקש מהתלמידות והתלמידים לחפש ולזהות בעצמם את הדבר שהם עושים ביום-יום ומייצר להם תחושת משמעות. עודדו את התלמידות והתלמידים לשאול, "מהו הדבר המשמעותי בשבילי?" מובן שדבר כזה הוא מאוד סובייקטיבי. ייתכן שהתלמידים יאמרו שיש דבר משמעותי שהם כבר עושים כעת; ייתכן שהתלמידים יספרו על דברים שהם ירגישו בהם משמעותיים, ואתן, מחנכות הכיתה, יכולות לעזור לתלמידים להשיג את אותם הדברים.
העת הנוכחית מאיימת לרוקן אותנו ממשמעות; דברים שאהבנו לעשות, דברים שהאמנו בהם, חלקם נדמים עכשיו כתלושים וחסרי ערך. זה בדיוק הזמן להטעין את עצמנו ואת התלמידות והתלמידים בתחושת משמעות וערך לעצמנו, לחיינו.
כלי זה עוסק בהגברת תחושת השייכות, לחוויה של אני-אנחנו. אפשר להתבונן בעצמנו ולשאול, מי אנחנו כשאנו לבד, ומי אנחנו כשאנו בתחושה של יחד? תחושת שייכות מייצרת חוסן, עוצמה וביטחון עבור כל אחד ואחת מאיתנו, ממש כמו המשל על כפיס העץ הבודד שנשבר בקלות מול אוסף מקלות שעומדים יחדיו בלחץ רב.
הכיתה היא מעגל שייכות מאוד משמעותי עבור התלמידות והתלמידים. בזמנים אלה יש לבדוק מי מהילדים שייכ.ת לכיתה ומי מרגיש.ה שייכות לכיתה. כשאנחנו מרגישים שייכות (ולא "רק" שייכים) נוצרת מכפלת כוח אדירה עבורנו. הכיתה יכולה להוות מקור כוח עבור התלמידות והתלמידים, ולייצר עבורן.ם חוויה של שותפות, של אני-אנחנו, בדיוק כפי שאנו מרגישות ומרגישים בימים אלה את תחושת השייכות לעם ישראל, לחברה הישראלית, כמקור כוח ומשאב עצום המייצר ביטחון וחוסן עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
אחת מהמטרות המרכזיות בימים רגילים, וביתר שאת בזמנים הללו, היא לייצר את תחושת השייכות הזו; להזכיר לתלמידים את החברויות שיש להן.ם בכיתה, ולנסח את החברות וההימצאות כאן עבור האחר כערך מרכזי.
המאמר הנוכחי מבוסס על הרצאתו של ד"ר אבי מרדלר: "כלים לחיזוק התודעה והנפש בעת הנוכחית: כיצד ניתן להשפיע באופן חיובי על התודעה שלנו במצבי משבר".
כתבה זו היא חלק מסדרת 'מחנכות כיתה' בשיתוף קרן משפחת ליאון - השינוי מתחיל במחנכות.
