פודקאסטים
האורחת בפרק החדש של "רלוונס" היא אשת חינוך מהמעלה הראשונה. לא רק שהיא הייתה מורה לספרות ואחר כך ניהלה בית ספר בלוד, היום היא ראש אגף החינוך הערבי במשרד החינוך. חשוב לה במיוחד לדבר על העוצמה והמקום שיש לאנשי חינוך להשפיע על הדור הבא. היכונו לשיחה מלאת אופטימיות ועוצמה עם שירין נטור חאפי.
"כשאלוהים ברא את החושך, הוא ברא גם את הירח," מצטטת שירין את מילותיו של אביב גפן. "אני רוצה להאמין שהחינוך הוא הירח בחיי הילדים, לא משנה איפה הם גדלים. דרך אגב, חושך לא קשור למצב סוציו-אקונומי. זה יכול להיות גיל ההתבגרות, זה יכול להיות משבר. החלום הוא שנהיה הירח עבור הילדים."
"אני מאוד אופטימית כי חינוך הוא הרבה שותפות. חינוך אמיתי והישגים בחינוך מגיעים רק אחרי שאת.ה מזהה את השותפים שיכולים לעזור לך. מבחינתי השותפים הם מפקחים, מנהלים, מורים – כולם רוצים בטובת התלמידים – אבל בעיקר עוגן של רשויות מקומיות שמאוד חשוב להן חינוך בחברה הערבית, והקהילה עצמה שמבינה את העוצמה שבחינוך כמקדם שוויון הזדמנויות. אנחנו רואים כמה הורים רוצים שהילדים שלהם ילמדו אחרי כיתה יב', כמה חשוב להם שהם ידעו עברית. אני חושבת שיש לנו הזדמנות מאוד גדולה."
"כן, ובעיקר התפקיד שלנו זה לראות את החברה הערבית. אני כל יום קמה בבוקר וחושבת מערכתית על החברה הערבית ומשרד החינוך, איך אפשר לקדם מהלכים באופן טוב יותר, לקדם שותפויות, לחשוב רגע מה יכול להיות משותף, אבל מה יכול גם להיות ייחודי. זו עבודה מאוד מעניינת עם כמעט 500,000 תלמידים וכ-1,000 מורים."
"קודם כל חשוב מאוד להתעמק בפרופיל של החברה הערבית ולהבין שהחברה הערבית, שפעם הייתה מגזר, היום היא חברה שלמה, חיה ובועטת, והיא גם לא דומה ממקום אחד למקום שני. עיקר הפער הוא המצב הסוציו-אקונומי וההשכלה של ההורים. כמיעוט, יש לך מוטיבציה מאוד גדולה להצליח ואת.ה מבינ.ה שהמנוף המשמעותי ביותר הוא חינוך והשכלה. את.ה רוצה שהילדים שלך ילמדו ויתפתחו. אנחנו גם רואים את העלייה במספרי הסטודנטים שנכנסים לאקדמיה."
אלי: "אנחנו רואים שבטכניון מעל 20% מהסטודנטים הם מהאוכלוסייה הערבית. אומנם עוד לא ראינו אותו מתבטא בהייטק הישראלי, אבל זו הוכחת היתכנות מאוד חשובה."
שירין: "נכון, כי אנחנו מבינים שההשכלה היא באמת מנוף לשיוויון הזדמנויות. אולי ייקח לנו עוד חמש שנים לראות את התוצאות, אבל אנחנו על זה."
"אז באמת בפיצוח גם של החברה הערבית עצמה וגם של משרד החינוך רואים את הצורך לחזק יותר את מערכת החינוך הציבורי בישראל. זה התחיל עם היסודי, עבר לחטיבות הביניים ועבר לחטיבה עליונה – להשוות את התנאים. כשאתה רוצה להשוות את התנאים אתה מסתכל בעצם על התשתיות, אתה מדבר על תוספת שעות, על הכנת חומרים רלוונטיים ועדכניים – תחומים שהם בדרך-כלל טריוויאלים ומובנים מאליהם, והיה כן צריך להשקיע בהם את התוספת.
"אנחנו מנסים רגע לעלות קומה ולא להסתפק רק בהישגים בבחינות הבגרות או בזכאות. צריך רגע לחשוב איך ילד בחברה הערבית מרגיש שייך, לעורר בו מוטיבציה ללמוד לא רק בחו"ל אלא גם בארץ, לגרום לו להיות חלק מאיתנו ולחשוב על העתיד שלו במקום הזה."
"אני מאמינה שרק אדם שבטוח בעצמו ובמי שהוא יכול לקבל אחרים, ואם לא נבין את הפיצוח הזה ולא נעזור לו – לא נתקדם. והיכולת שלי להיות בטוחה במי שאני לא תלויה בזה שאני אבטל מישהו אחר, וזה לא קשור לערבים ויהודים, וזה חינוך בעיניי. זה לחנך דור שלם להגיד בגאווה מיהו ומצד שני לקבל אחרים שלא דומים לו. אני לא חוששת לעסוק בזהות כי אני בטוחה לאן אני רוצה לקחת את זה. אנחנו מדברים היום על מתחים בלתי פתירים, על זהויות שצריכות להשתלב אחת בשנייה, ואנחנו הולכים לשם. אני רואה את השינוי בדור – הדור של היום לא צריך שאני אתן לו כלי לגבש זהות, יש לו זהות, השאלה מה עושים איתה – וזה התפקיד שלנו."
"אז תלוי איזה ילד ערבי, ואיפה הוא גר, ומי ההורים שלו ומה המצב הסוציו-אקונומי שלו. ככל שההורים שלו במצב סוציו-אקונומי טוב יותר ועם השכלה אקדמאית, אז הוא פחות צריך תיווך של בית ספר ברמה הלימודית, אבל אני כן חושבת שהוא צריך תיווך של בית ספר ברמה הרגשית והחברתית. לא הייתי רוצה תלמידים מצטיינים טכנולוגית אבל לא מסוגלים להביע רגש. זה המקום שלנו לגדל דור רגיש, סולידרי, אמפתי."
"לא חושב.ת על מערכת השעות ולא מקדש.ת את מערכת השעות. מערכת השעות הפכה להיות מטרה ולא אמצעי. המטרה המרכזית זה איך שתלמיד ידע חמש יחידות מתמטיקה לצד זה שיהיה אדם טוב לעצמו ולחברה שלו. ולכן צריך לחשוב במונחים של לא איך לסדר את השעות אלא מי מלמד את השעות ומי צריך להשלים.
"אני חושבת שאם נדע כמורים וכמנהלים שהאחריות שלנו – דרך אגב אני לא בטוחה שכל המנהלים מבינים את ההוראות שלנו כמשרד בגמישות בארגון הלמידה, כי יותר קל לעשות עוד מאותו הדבר, אבל אנחנו אומרים לא. אנחנו מזמינים אתכם לחשוב מחוץ לקופסה, להיות גמישים. ברגע שיותר מנהלים יבחרו בזה, לנו יהיה יותר כוח לשחרר. אנחנו תלויים אחד בשני."
"אמרתי לך קודם שאנחנו עובדים מאוד קשה כדי שבחברה הערבית תשתנה התודעה של השמחה מזה שיש לנו משאבים בלי לחשוב מה אנחנו עושים עם המשאבים האלה. זה כמו להיכנס רעבים עם עגלה לסופר. אנחנו עובדים קשה בלייצר שיח מול המנהלים ביחד, עם המחוזות והאגפים השונים ואיך המשאבים משרתים אותם."
"אחת הרפורמות הכי חשובות בעיניי היא זו שיש במערכת החינוך 0-3. אנחנו עסוקים אחר כך בלצמצם את הפערים מלידה עד שלוש. אז בטווח הארוך זה לבנות את ההוראה של המיומנויות והלמידה של המיומנויות מגיל מאוד צעיר, כי זו שפה, זה לא שיעור, זו צורת חשיבה שונה שצריכה רגע לחלחל. אני חושבת שכן תהיה השפעה מכריעה של טכנולוגיה על היכולת הזו. היום התלמידים שונים מהמורים ביכולות שלהם, וייקח לנו קצת זמן, אבל אנחנו נדביק את הפער כי אותם תלמידים יהיו מורים – זו התקווה.
"אני רואה את המוטיבציה של תלמידים, את הרצון העז שלהם, את החלומות של ההורים שלהם, ואני רואה גם את המערכת שמשתנה. באתי עם לא מעט דעות קודמות על מטה משרד החינוך כמנהלת בית ספר כשלא ראיתי את הדברים בפרספקטיבה יותר רחבה. אתה פוגש מערכת שהיא לא כמו שחושבים. נכון שהיא גדולה וענקית, אבל יש בה הרבה מאוד אנשים טובים שרוצים לתרום, ואני חושבת שלאט לאט השינוי יקרה."
"הרבה פעמים משפט של מורה יכול לחולל שינוי מדהים בתודעה של ילד ולגרום לו לשנות את החיים שלו. אם מורה מבין את העוצמות שיש לו בלהשפיע על חיים של תלמידים, למרות ועל אף הקושי, ומספר הילדים הגדול, והמנהל שלא מניח לו, והמפקח, והמשכורת, ולהבין שבסוף יש לך פה ילד שמסתכל עליך – אני תמיד התעקשתי שהמבט יהיה איתי – ואתה מבין את האחריות, אז אני חושבת שחינוך הוא ה-דבר."
מה השיתוף המרגש של שירין על תלמיד עבר שסיפר שהיא שינתה לו את החיים? תצפו ותגלו.
