להתחבר למאה ה-21
שנת הלימודים הסתיימה באקורד צורם. עם תעודות, בלי תעודות, יהיה הסכם שכר או שמא נפתח את שנת הלימודים בשביתה? אנחנו ככל הנראה נדע את התשובה לשאלה ברגע האחרון.
באחד השיעורים האחרונים לשנת הלימודים הקרנתי בשיעור את הסרט "להציל את מארק וואטני". הסרט מופיע במאגר הסרטים של משרד החינוך. זו לא הפעם הראשונה שאני מקרין לתלמידים סרט, אולם הפעם נאלצתי לעצור את הסרט כל כמה דקות.
מדוע, אתם שואלים? התלמידים התעניינו! מדובר בסרט מרתק שגרם לתלמידים לשאול שאלות רבות.
"מה זה סול?" הם שאלו.
"סול זה יום על פני מאדים," עניתי.
"כמה זמן ייקח לחללית לחלץ את מארק ממאדים?"
"טיסה למאדים אמורה לקחת תשעה חודשים, ויש גם את ההכנות לפני, אתם יודעים," עניתי.
אבל מבול השאלות לא פסק.
"מה המהירות של ספינת חלל?"
"כמה ימים יקח למארק להגיע לנקודת השיגור?"
"באיזו מהירות ניתן לנסוע על מאדים?"
"יהיה לו מספיק אוכל ומים?"
השאלות לא פסקו, ואני עצרתי את הסרט כמה וכמה פעמים בניסיון לענות על השאלות יחד עם התלמידים. עם זאת, לא יכולתי שלא לתהות: התלמידים הללו מעולם לא התעניינו בבעיות תנועה שהופיעו בספרי הלימוד. מה קורה פה? מדוע הם להוטים כל כך לדעת? הסרט פתח להם צוהר לעולם בו בעיות המתמטיות חסרות תכלית כמו: "מכונית א' נוסעת מעיר א' לעיר ב' במהירות כך וכך, במרחק כך וכך. מתי היא תגיע ליעד?" מקבלות חיים. הבעיות המדעיות בסרט עתירות נוכחות וערך בעולם המציאות והדמיון. וכשהשאלות אינן מנותקות מהתלמידים, המוטיבציה הפנימית עשויה לעודד את התלמיד ללמוד. ויותר מכך – להעריך את חשיבות הידע עבורם.
חשבו מה היה קורה אם שיעור מתמטיקה בנושא פתרון בעיות היה מלווה בסרט "להציל את מארק וואטני"? התלמיד היה מקבל דף המכיל בעיות מתוך הסרט וכך לומד ומזדהה עם הגיבור וחומר הלימוד. במצב שכזה, לבעיות המתמטיות ולפתרונן היה ערך – כאן ועכשיו.
הסרט "להציל את מארק וואטני" עשוי לתרום תרומה כבירה למחשבה החינוכית ולטפח למידה עתירת ערך והנאה. זה לא סוד שזהו אחד המרכיבים שהכי חסרים למערכת החינוך שלנו. ולא רק מערכת החינוך הישראלית סובלת מבעיות של משמעות, גם מערכות חינוך בעולם נמצאות במצב דומה. מי יודע, אולי מארק וואטני יתרום לא רק לפופולריות של הכוכב האדום, אלא גם למערכת חינוך טובה וראויה יותר עבור ילדינו.
אולי מארק וואטני יתרום לא רק לפופולריות של הכוכב האדום, אלא גם למערכת חינוך טובה וראויה יותר עבור ילדינו.
הלמידה מקיפה אותנו מכל עבר. כשאנחנו באמת זקוקים למידע, אנחנו נעשה הכול על מנת להשיגו. אסף מחליט לטוס עם בתו ליה לטיול בחו"ל. אולם במקום לתכנן בעצמו, הוא מבקש מבתו לתכנן את הטיול. ליה עוברת על היעדים ומחפשת יעד שיעניין אותה, וזאת תוך מגבלות תקציב, זמן ומקום: טיול של עד ארבעה ימים, והיעד חייב להיות ביבשת אירופה. תוך כדי שהיא מחפשת, היא מגיעה ליער השחור ומוצאת כל מיני פארקים.
במהלך החיפוש היא שואלת ועונה לעצמה על שאלות רבות: כמה עולה טיסה? כמה זמן נסיעה משדה התעופה לאזור המבוקש? היא חוקרת ערים ומקומות ומדברת רק על זה – כי זה מעניין אותה. היא ממשיכה לחפש ומגיעה לרומא, שעומדת בקריטריונים. משם היא צוללת לאטרקציות, זמנים, תקציב ועלויות. היא הופכת למומחית במציאת מלונות במחירים טובים תוך קריאת חוות הדעת על המלונות, מיקומים ומחירים. היא לומדת את המפה, מתרגשת ומדברת רק על זה.
כשהיינו לוחמים בצבא היינו יוצאים מדי פעם לניווטים ספורטיביים. ניווט ספורטיבי הוא ניווט עירוני: מטיילים יחד ברחבי העיר, מצוידים במפה, כשהמטרה היא לאסוף כמה שיותר נקודות על המפה. מה לומדים בניווט ספורטיבי? לומדים לעמוד בזמנים, להתמצא במרחב ולהכיר את הסביבה. ואפשר גם ללמוד מתמטיקה. אפשר להפוך את האירוע לחגיגה אחת גדולה. חגיגה של למידה המאחדת בין מתמטיקה, היסטוריה, ספורט ועוד.
כמו בתכנון הטיול ובסיפורו של מארק וואטני, גם בניווט ספורטיבי ניתן לערב תכנים לימודיים. בניית מפה (קנה מידה ויחס בין המפה למציאות), מדידת המרחקים בין הנקודות והזמנים הנדרשים להגעה אל הנקודות במפה, הכרת הסביבה על ההיסטוריה שלה והמבנה הגיאוגרפי שלה – אלו יחדיו מייצרים למידה לא רק של מתמטיקה אלא כזו המשלבת בתוכה תחומים רבים וטובים ובאופן מקיף.
מערכת החינוך יכולה וצריכה ללמוד מהמקרים הללו שכאשר הלמידה משמעותית באמת, תלמידים לא בורחים מהשיעור. לא מוכרחים לטוס לחו"ל בשביל זה; אפשר לתכנן טיול בארץ או אפילו לתכנן פעילות משפחתית או שכונתית. בדרך זו התלמידים לומדים מתוך תשוקה אמיתית ללמוד ולדעת. אולם כדי שלמידה מהסוג הזה תתרחש, עליה לפנות את מקומה המרכזי למרכיבים חשובים לא פחות: עניין, ערך ותכלית אמיתית. מתן ערך כאן ועכשיו לילדים היושבים בכיתות.
