להקשיב לשטח
זה שנים אנו עדים לקושי הגדול של התלמידים בבחינות הבגרות בלשון, לצד טענות על דלות שפתם של התלמידים ועל הקושי שלהם לקרוא ולהבין טקסטים ברמות מורכבות שונות. במחקר ארוך טווח שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נבדקה תדירות הקריאה של ילדים ובני נוער בשנים 2014–2018. בשנת 2014 רק שליש מהמשתתפים דיווח שהם קוראים 5 שעות ויותר בשבוע, ובחלוף ארבע שנים הנתון ירד כבר ל-27%. ניתן לשער שכיום הנתונים מדאיגים אף יותר. המגמה הזו מטרידה. כמורה ללשון שמגישה לבחינת הבגרות בלשון כבר 30 שנה אני רואה איך הקושי של התלמידים מתגבר משנה לשנה. אוצר המילים של חלק מהם דל ביותר, וגם מילים בסיסיות למדי הם מתקשים להבין ולזכור לאורך זמן. עם ארגז הכלים הצנוע הזה הם ניגשים לבחינת הבגרות, שבה הם צריכים להתמודד בפרק ההבנה וההבעה עם שלושה טקסטים, שאלות הבנה וכתיבת סקירה ממזגת. לקינוח מחכה להם הציר הלשוני, וכל זה בזמן קצוב. אז מה הפלא שברבות השנים זכה מקצוע הלשון ליחס צונן מצד התלמידים?
אבל אם נודה על האמת, הקושי איננו רק של התלמידים. כולנו, צעירים ומבוגרים, חיים בעידן של הצפת מידע וגירויים מהירים מערוצי המדיה, והרבה יותר קל ומפתה לדלג מפוסט לפוסט או לצפות בעוד סרטון טיקטוק, מלקרוא כתבה באורך 600 מילים. רק שלמזלנו, המבוגרים יותר, הספקנו בצעירותנו להיחשף לספרות יפה ולטקסטים מורכבים, והמיומנויות האורייניות שרכשנו בעבר נשארו איתנו גם היום.
אני מניחה שהאינסטינקט של רובנו הוא להאשים את הטכנולוגיה ואת הרשתות החברתיות, ואם הן הגורם האחראי העיקרי אז כנראה צריך להיאבק בו בכל מחיר. אך צריך להכיר בכך שזו מלחמה אבודה וחסרת טעם, ודווקא הטכנולוגיה היא זו שיכולה להקל על הקושי השפתי שעימו מתמודדים רבים. השינויים הטכנולוגיים, כמו שינויים רבים שמתחוללים בתחומים אחרים, הם מציאות חיים נתונה של כל ציוויליזציה. זו עובדה קיימת, ולדעתי יש בה ברכה גדולה. ובמצב כזה אני רואה רק דרך אחת – לקחת את מה שהטכנולוגיה מעמידה לרשותנו ולהוציא ממנה את המיטב, קצת בסגנון If you can't beat them, join them.
כמנהלת המחלקה ללשון (לחט״ב וחט״ע) במטח אני מחפשת כל הזמן דרכים חדשות ומגוונות כדי להנגיש את הידע הלשוני ולהעשיר את השפה של התלמידים והתלמידות שלי, ואת זה אני עושה בראש ובראשונה באמצעות חשיפה לתכנים מעניינים, ערכיים ואקטואליים שקשורים לעולמם של בני הנוער. כמובן, כל זה מוגש לתלמידים יחד עם הקניה מדורגת ומפורשת של אסטרטגיות אורייניות כגון הבנת מילים מתוך הקשר או כתיבה למטרות שונות. בהיבט הזה הטכנולוגיה היא הכלי המרכזי מבחינתנו כמפתחי חומרי למידה והוראה בעברית. עברו הימים שבהם למדנו רק מתוך קריאה של הסברים. היום אפשר גם לקרוא את המידע, אבל גם לראות או לשמוע אותו. יש סרטונים (יוטיוב וטיקטוק), יש המחשות אינטראקטיביות, יש משחקים לתרגול. אם לא הבנת משהו בערוץ אחד אז עומד לרשותך ערוץ אחר. השילוב של כל אלה יחד יוצר את ההבדל.
בהיבט של מיומנות הכתיבה זה קריטי במיוחד. בתיכון התלמידים נדרשים לכתיבה ברמות שונות, החל בכתיבת תשובה פשוטה לשאלה וכלה בכתיבת מאמר טיעון או כתיבה ממזגת של כמה טקסטים. כתיבה היא תהליך שכרוך בכתיבה טיוטות ובשכתוב הטקסט, וכשעושים את זה בכתיבה ביד על גבי דף נייר זה הופך להיות משימה קשה ומייגעת לתלמידים ולמורים. הסביבה הדיגיטלית מאפשרת לתלמידים להעתיק את הטקסט שכתבו בלחיצת כפתור ולערוך אותו בקלות, להשוות לגרסאות קודמות, וגם המורים וגם התלמידים יכולים להוסיף הערות ומשוב. וזו רק דוגמה למה שהטכנולוגיה מאפשרת למורים ולתלמידים. כך לדוגמה, הסביבות הדיגיטליות המפותחות במטח ("עכשיו עברית" בחט״ב ו"לשון לתיכון" בחט״ע) מאפשרות בדיקה אוטומטית בלחיצת כפתור, שיוך דיפרנציאלי של משימות לתלמידים מסוימים, עריכה של התוכן, למידה שיתופית, מיפוי של הישגי התלמידים באמצעות מערכת ניהול למידה ודוחות, משחוק והטמעה של כלים אינטראקטיביים חיצוניים. בימים אלה אנחנו אפילו עובדים על שילוב של ChatGPT בתוך הסביבות.
חשוב לי להדגיש שהטכנולוגיה לא באה להחליף את המורים ואת המורות ואני גם לא מאמינה שהיא יכולה לעשות את זה בעתיד. לפחות לא בזמן הקרוב. כדי להתמודד עם הדרישות הגבוהות של בחינת הבגרות בעברית, קשה מאוד לעשות את זה בתנאים הקיימים של כיתות עמוסות, מורה אחד על 40 תלמידים ודפים. הטכנולוגיה היא כלי העזר שמאפשר להגיע לכל תלמיד ותלמיד בדרך ובזמן שנוחים לו. המטרה מבחינתי בסופו של דבר היא לא רק לעזור לתלמידים לצלוח את בחינת הבגרות, אלא גם לייצר בעבורם למידה משמעותית ומהנה שתלווה אותם הרבה אחרי שיסיימו ללמוד. בזכות הטכנולוגיה הצלחתי לגרום לתלמידים שלי לאהוב לשון, ואני מאמינה שבעזרת שימוש נכון בכל הכלים האלה כל מורה יכול לגרום לתלמידים שלו לאהוב את המקצוע ולהבין את חשיבותו למקצועות הלימוד האחרים ולחיים בכלל.
