לחלום בגדול
במשך תקופה, נהגתי לפקוד בכל יום שלישי את מטבחי אינטל ומייקרוסופט. זה היה כשלקחתי חלק במסלול "אדסטרט" - חממת היזמות והחדשנות של משרד החינוך. בכל שבוע הרגשתי מחדש עד כמה הזויה הסיטואציה: ביומיום אני בחדר המורים, מגלה ששוב חסר סוכר או קפה ונאלץ להתפשר על קפה שחור, והנה אני מבקר באינטל ומייקרוסופט וצריך לבחור איך אני אוהב את הקפה המוקצף שלי - עם חלב שקדים, סויה, שיבולת שועל או שסתם בא לי להתפנק על המקרר שמתפקע מיוגורטים של מולר גרסת הביוקר.
חזרתי לתחושת הדיסוננס הזו בכנס החינוך הבינלאומי "תתארו לכם", שהתקיים בשבוע שעבר בהאנגר 11 בנמל תל אביב. אחרי עוד יום שגרתי של חיפוש אחר החלב בחדר המורים, הנה אני כאן, מקשיב בשקיקה למאסטרו ג'ון הטי, האיש והאגדה, עוקב בעניין אחרי יולי תמיר, מסניף אבק כוכבים ולוקח איתי הלאה את המשפט של הרב שי פירון: "צריך לחלום גם ביום, לא רק בלילה".
נשלחתי מטעם "הגיע זמן חינוך" לסקר את אחד ממושבי הכנס, "מסע עולמי - רפורמות בחינוך". אין כמו מהפכות בשביל לצייד אותנו בתקווה ואופטימיות. אם יש מכנה אחד משותף לכלל אנשי החינוך הוא האמונה שמערכת החינוך צריכה לעבור ריסטרט ויפה שעה אחת קודם. מהפכות הם הלחם והחמאה של התשוקה הזו. אז שמרתי כיסא לאופטימיות שלי, ויחד – הקשבנו.
עושים רפורמות. מתוך הכנס
במושב השתתפו ח"כ ואיש החינוך הוותיק משה קינלי טורפז, שירלי רימון ברכה ראש מנהל חינוך תל אביב, ד"ר חפצי זוהר, ראש מנהל חינוך באר שבע וטל אוחנה, ראש מועצת ירוחם. מעבר לסיפורי ההשראה והמהפכות של אושיות החינוך הללו, נחשפנו גם לרפורמות מרשימות בחינוך בתחום המתמטיקה בפולין, וכן בשינוי ההתייחסות לצוות המורים באונטריו שבקנדה.
דבר אחד בלט בהקשבה לרפורמות שנעשו בארץ: כולן נעשו בבחינת מים שקטים, ביסודיות, עם המון רוח ורצון להזיז הרים ולהבקיע תהומות. הרפורמות הללו דמו לפויקה ולאוכל שהתבשל על בישול איטי וארוך, לנר שדולק בשקט ומפזר אור יציב ובטוח.
אם יש משהו שמאפיין את מערכת החינוך הישראלית זה שהיא נפרדת לארבע מערכות שונות ומהן יוצאות עוד תתי מערכות, כך טען קינלי טור פז, שכיהן כראש מנהל החינוך בירושלים. בסקר שהציג טורפז למנכ"ל משרד החינוך משה אבוהב, הוא הראה ש-95% מהתלמידים לא יפגשו מישהו שלא נכלל במגזר שלהם. כלומר האינטגרציה שואפת לאפס. עוד בהיותו מנהל בית ספר, טורפז הוטרד מהנתון הזה. הוא הוא ניהל בית ספר בשדה אליהו וכל התלמידים שלו הגיעו רק מהקיבוצים. אף תלמיד לא הגיע מבית שאן.
טורפז החליט שהוא הולך לשנות את המגמה הזו: זה התחיל מזה שמזכירת בית הספר שלו גרה בבית שאן. לאחר מכן הגיע זוג מבית שאן שהתעניינו לגבי הילד שלהם ורצו שהוא ילמד בבית הספר. טורפז נענה בחיוב. אחר כך הגיעו עוד הורים וגם אותם הוא דאג לקבל. בסוף הכהונה שלו, היה בית הספר בשדה אליהו משותף לכולם, והתגאה במספר תלמידים לא מבוטל שבאו מבית שאן.
"המשותף לאנשי החינוך הוא האמונה שמערכת החינוך צריכה לעבור ריסטארט"
לאחר מכן, אדם אחר הפנה את תשומת לבו לכך שמערכת החינוך בירושלים היא כמו מבצר. "אם תפתח את המבצר - שינית את כל העיר", אמר לו אותו גורם חינוכי. בהמשך נפגש טורפז עם פרופסור מצפון אירלנד, שסיפר כיצד הוא שינה את מערכת היחסים בין קתולים לפרוטסטנטים, שעל פניו אין להם שום נקודת חפיפה או אינטגרציה. על סמך הרשמים הללו, טורפז פיתח תוכנית משותפת ללמידה בבית הספר. לאחר מכן טס עם משלחת מנהלים לבית הספר בצפון אירלנד והבחין שהתלמידים שם מתחלקים בצורות הלבוש שלהם ולובשים שני סוגים של חליפות. "שנה אחרי פתחנו תוכנית לערבים ויהודים ביחד ירושלים. היום יש 200 כאלו ברחבי ישראל", מספר טורפז, ומסכם: "רק מערכת החינוך תוכל לשים אותנו בחיבורים בין מגזריים. אני חושב שזו אחת הדרכים לשנות את המציאות הכל כך נפרדת".
"בבאר שבע, שמנו לב שמערכת החינוך לא הצליחה להתכתב עם התהליכים שעברה העיר", סיפרה ד"ר חפצי זוהר, מחזיקת תיק החינוך בבאר שבע. "הובלנו מהלכים בציר של כמות כאשר הבנו שהאתגר האמיתי שלנו הוא להוביל אותם בציר של איכות. החלטנו שאנחנו הולכים להוביל בשטח מהלך גדול של מצוינות, וקיבלנו הצעת חברות מקרן טראמפ. החלטנו להעלות את לומדי המתמטיקה ברמת חמש יחידות לימוד. עשינו סיעור מוחות וחשבנו איך אפשר להפוך את באר שבע לעיר לומדת ואת המורים לקהילה לומדת, אבל לא כתופעה חולפת אלא כמשהו קבוע ותמידי.
מתוך פאנל אנשי החינוך שהתקיים בכנס
"אחרי שהתחלנו את התהליך עם לומדי חמש יחידות מתמטיקה גילינו משהו מפתיע: קיבלנו לחשושים, 'מה עם תלמידי 4 ו-3 יחידות?'. הבשורה שלנו הכתה כנפיים והשאלות והבקשות התחילו להגיע אלינו מהשטח: עם כל הכבוד למתמטיקה, מה עם לימודי שפה?"
"לא עשינו יבוא של מורים מסינגפור", אמרה בקריצה ד"ר זוהר. "אלה אותם מורים, רק שיש להם אופק של צמיחה. נתנו את הפלטפורמה - וכל היתר צמח מעצמו. יש לנו קהילות מורים בפיזיקה וכימיה. התחלנו מחטיבת ביניים ועכשיו זה קורה גם ביסודי. והרצון הזה עובר כחוט השני ומעורר שמחה וגאווה".
"הגעתי לתפקיד בשלושה כובעים: כאשת חינוך ופדגוגיה, כתושבת העיר וכאמא", מספרת שירלי רימון ברכה, ראש מנהל החינוך של תל אביב. "העיר נראתה לי שמרנית, והחלטתי לשנות אותה מבפנים. בוועדת המכרזים שאלו מה אני רוצה לשנות? עניתי להם 'לשנות מבפנים'. להיות כתובת להורים. להגביר את האמון. לגעת בשורש הבעיה בין צפון לדרום ולהביא אותם להישגים."
"השלב הראשון ברפורמה היה מסע למידה", ממשיכה רימון ברכה. "הקדשתי את החודשים הראשונים פשוט להקשבה. הקשבתי לאלפי הורים. מנהלים. נוער ומורים. הבנתי שהדבר הראשון שצריך לשנות זה תרבות ארגונית, ובעבודה קשה הובלנו בעיר תרבות ארגונית של אמון. אמון במובן של הידיעה של הצוות החינוכי שסומכים עליהם. שיש להם גב. שהם יכולים וצריכים 'להביא את עצמם'. אמון מביא אוטונומיה. אני באמת מאמינה בזה.
מתוך הרצאתו של ג'ון הטי
"תאוריית השינוי אמרה: אם רק נשנה את המורים כל מערכת החינוך תשתנה לטובה", ממשיכה רימון ברכה. "אבל זה לא מצליח. אי אפשר לשים הכול על הפיתוח המקצועי של המורים. הבנו שצריך לשנות את המבנים של מערכת החינוך שתוקעים את המערכת. בתהליך ארוך, ובהרבה עבודה עם ההורים, התחלנו מ-15 בתי ספר יסודיים, והיום 90% הם בתוך התהליך. הגענו לרמה גבוהה מאוד מבחינת האמון". רימון ברכה חותמת עם משפט הזהב שקשה להתווכח איתו: "אם יש כסף יש הישגים".
♥
יש משהו שאי אפשר להתעלם ממנו כשמסתכלים על אושיות החינוך שישבו על הבמה: כולם, ללא יוצא מן הכלל, חפים ממניירות ומשדרים פשטות טבעית. לא פלא שכולם בחרו לאפיין את הצניעות והענווה כאחד מהמרכיבים החשובים ביותר בתפיסת היזמות החינוכית שלהם.
בסוף המושב הרגשתי כאילו בלון של חמצן ואופטימיות התפוצץ בחדר. כל כך הרבה דברים גדולים, משמעותיים, מעודדים. כל כך הרבה תהליכי עומק ושינוי, ואני לא הכרתי אף אחד מהם. יכול להיות שמישהו מעוות לי את המציאות?
ואולי הכול מתחיל ונגמר בחדשות, ובמה שמישהו בתקשורת מחליט שניחשף אליו: תלמיד תקף מורה - זה חדשות. לעומת זאת, פתיחת קבוצות איכות של מורים במתמטיקה ויצירת ממשקים משותפים להורים ולתלמידים - זה לא. אז רק שתדעו, יש כאן כל כך הרבה חלומות וכנפיים. חלקם בהתהוות, חלקם כבר קורים. פשוט תפקחו את העיניים ותתארו לכם.
