נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
1.
אנחנו, המורים, בעסקי ההשפעה. ההצהרה הזאת, מלבד היותה משפט פתיחה לא רע, מעניקה לנו הילה של חשיבות. גם מנהיגים ופילנתרופים בעסקי ההשפעה. במורד הדירוג התדמיתי של העוסקים בהשפעה נמצאים פרסומאים ואנשי שיווק. עוד יותר למטה נמצאים גם הנוכלים, אומני "העוקץ". אם נעלה שוב למעלה נפגוש סופרים, חוקרים, יזמים, הורים לילדים – ההשפעה - פנים רבות לה.
2.
השפעה היא פעולה המכוונת לאדם. התוצר של השפעה אינו מוצר אלא רעיון שקונה אחיזה במוחו ובנפשו של המושפע. איילון מאסק, לדוגמה, אינו משפיען משום שהוא מייצר מכוניות חשמליות או משגר לוויינים המסוגלים לנחות חזרה, אלא כי "אילון מאסק" כמותג מייצג גישה שונה, הרפתקנית ומרעננת. האיש הוא סיפור מעולה.
3.
המשוואה "מכונית חשמלית = קׅדמה" היא גם עובדה (קודם היו רק מכוניות מבוססות מנועי בעירה פנימית), אבל היא בעיקר סנטימנט. "קדמה" היא מילה שמטענה העיקרי הוא חיובי. לעומת זאת, מוצר המזוהה עם השלילי יתואר בעזרת משוואות אחרות. נסו להשלים בעצמכם: פלסטיק = ?, פייסבוק = ?. מוצר שהפך למותג מוצמד לרעיונות שאנו סופגים והופך להיות חלק ממרקם התרבות.
4.
התרבות אינה סטטית אלא משתנה. שינוי תרבותי מתרחש כשמוכרע מאבק בין רעיונות. מה נדרש כדי שרעיון ידביק אדם, או כדי שידביק מספיק בני אדם, כך שיחולל שינוי תרבותי?
5.
מפתה להשוות את מרחב הרעיונות המתחרים ביניהם לגנום. יש הקוראים למרחב הרעיונות הזה איידום – הכלאה בין ideas ל-genome. חלק מהרעיונות הגדולים, המתחרים על נשאים, נקראים אידאולוגיות.
6.
חוקר החינוך צבי לם עסק רבות בחקר אידאולוגיות. לפי לם, אידאולוגיה היא מערך הכרתי שאדם מפעיל כאשר מתקיימים התנאים הבאים: (1) נדרשת פעולה (2) קיימות מספר אפשרויות פעולה (3) אין דרך סבירה להחליט מי מהן מיטבית. בתנאים אלו, אידאולוגיות יכוונו את הבחירה.
7.
האמת המפתיעה היא שהתנהלותנו בכיתות מכוונת בחלק ניכר מהזמן על ידי אידאולוגיות: אני עומד מול תלמידיי, מבקש להעביר נושא מסוים ולצורך כך נדרש שאפעל. האפשרויות רבות: אני יכול להרצות, לשאול שאלות ולקבל תשובות שיוליכו למסקנה הרצויה, לבצע הדגמה עם פריט ציוד ולנתח אותה, אני יכול לשלוח אותם לקרוא, להציג סרטון, להתחבר לסימולציה ממוחשבת – קיימות דרכים רבות ויש צורך הכרחי לקבל החלטה. אין גוף ידע חיצוני שיגיד לי מה עדיף; מחקרים בהוראת המדעים מראים, במקרה הטוב, שאם נעשה א' אז התוצאה היא ב' - ותו לא. אני בוחר. מה הניע את הבחירה שלי? אידאולוגיה חינוכית שאני מחזיק בה. האם אני מודע לה?
8.
מטרת החינוך היא להשפיע על הלומדים. במה ייבדלו אידאולוגיות חינוכיות שונות של מורים? לם מזהה שלוש אידיאולוגיות-על חינוכיות: סוציאליזציה, אקולטורציה ואינדיבידואציה. למה שואפת כל אחת מהן?
9.
10.
תאמרו: אבל מתמטיקה היא מתמטיקה! טריגונומטריה היא טריגונומטריה! איך האידאולוגיות קשורות לעניין? על כך יענה צבי לם, ואני אחריו – זה לא התוכן שמצביע על עמדתו של המלמד אלא התנהלותו ובחירותיו. הדרך שבה בוחר המורה ללמד תעיד על האידאולוגיה שבה הוא אוחז.
נציץ בשיעור פיזיקה, כפי שהוא עשוי להיות מנוהל בכל אחת מהגישות. הנושא: תנועה הרמונית.
סוציאליזציה: המורה כותב על הלוח הגדרה, מפתח את התיאוריה, מדגים פתרון תרגיל פשוט, שולח את הכיתה לתרגל פתרון תרגיל דומה, עוזר למתקשים ונותן שיעורי בית מסוף פרק הלימוד. ניסוי בתנועה הרמונית, אם ייעשה, יתרחש בסוף לימוד הפרק - אחרי שהתלמידים הפנימו את התיאוריה. לניסוי יהיה תדריך – רשימת הוראות ביצוע, כדי להבטיח את הצלחתו. התלמידים יידרשו להגיש דו"ח ניסוי מסכם. גם לדו"ח זה יהיה מבנה מוגדר ומוכתב. אין להעתיק את הדו"ח, שכן מדובר בעבירת משמעת חמורה. אם מפאת קורונה או מיקוד יחליט המפמ"ר שהפרק אינו לבחינת הבגרות, רבים הסיכויים שלא יילמד כלל, גם אם הוא בעל חשיבות למבנה הדעת.
אקולטורציה: הנושא נפתח בדיון כללי על תנודות. מחפשים יחד הגדרה ל"תנודה". מספקים דוגמאות, מבקשים להכליל. מתכנסים לנתח את התנודה הפשוטה מכולן, כי זה מה שפיזיקאים עושים. חוקרים אותה בעזרת ניסוי (שימו לב למקומו השונה ברצף של ההוראה). השאלות התיאורטיות עולות מהניסוי, לא מספר הלימוד או מהלוח. מתבלים עם סרטונים וטקסטים מהעבר כדי להעשיר ולספק הקשרים. התלמידים עובדים בצוותים, המראה מזכיר חברותא. מקור הידע והסמכות הוא תוצאות הניסוי. בהיעדר ניסוי אפשרי, המורה יסרב להגיד מה נכון או לא ויאפשר לתלמידים להעלות שאלות ולנסות לשכנע זה את זה בצדקת טיעוניהם: שוב, כי זה מה שפיזיקאים עושים. האקולטורטור מוביל את קבוצתו לחקות את תהליכי התקבלות הרעיונות בתרבות המדע.
אינדיבידואציה: הכול, א-פריורי, אפשרי. אולי הכיתה יוצאת לגן שעשועים כדי ללמוד על המתקנים ומישהו מחליט לחקור את הנדנדות? אולי עוסקים ברעיונות גדולים במדע ומישהי שמה ליבה לגלילאו גליליי ומתחילה את מסעה משם? התוצר יכול להיות ניסוי, מודל, תוכנת מחשב, עבודה בהיסטוריה. כל לומד ונתיבו.
11.
אם כך, מדוע לא גם וגם וגם? לנקוט פעם באידאולוגיה כזו ופעם באחרת? הדבר בלתי אפשרי, שכן האידאולוגיות הללו מוציאות זו את זו. מה שיחשב כעבירת משמעת באחת ייתפס כהתנהגות רצויה באחרת; הדרישות מהלומד יהיו שונות בתכלית. אם ננסה "גם וגם" נפגין התנהגויות סותרות ונבלבל את תלמידינו.
הכי טוב שמורה יכול לעשות, אומר לם, הוא לדעת לאיזו אידאולוגיה נוטה ליבו ולהיות מודע לקיומן של אידאולוגיות מתחרות. ואני אוסיף – רוב הזמן איננו מודעים אליהן כלל. אך מאחר שעבודת ההוראה דורשת קבלת החלטות אין סופית, יש חשיבות גדולה לכל מורה לדעת מהי האידאולוגיה שבה הוא מחזיק. נסו לבדוק את מספר הפעמים שבהן אתם משתיקים את תלמידיכם, באילו מקרים ובאיזה אופן. טמונים שם רמזים.
12.
אם אנחנו בעסקי ההשפעה, טוב שנדע מהם מנופי ההשפעה על אנשים. אין כוונתי לפעולות קצרות טווח, ולכן אינני שואל מה יביא תלמידים להכין שיעורי בית, ללמוד למבחן או "להתנהג יפה" בכיתה. כל הפעולות הללו אינן המטרות אלא האמצעים להשגת ההשפעה ארוכת הטווח שלה אנו מייחלים.
די ברור למה אנשים לא מגיבים. בראש ובראשונה – לנתונים. תקופת הקורונה הדגימה זאת היטב. סט נתונים, אם אינו משתלב במערך ההכרתי הקיים, ייחשד כמוטה/חלקי/מניפולטיבי/כזה שלא אומר כלום. זו כנראה גם הסיבה שהמדע קשה ללמידה לכל כך הרבה אנשים: יש בו דגש רב על נתונים ודרך ניתוחם. לא בדיוק הנתיב המהיר להטמעה במוח האנושי.
כמו כן, אנשים לא מגיבים טוב לאיומים, לפחות במשטר שבו אנו חיים. משטור הדוק מדי יביא לאנטגוניזם, לדחייה וליצירת סטריאוטיפים לעגניים. לא בדיוק הנתיב היעיל לקבלת הרעיונות שאנו מבקשים להקנות.
מנגד, הנה שני דברים שאנשים מגיבים אליהם חזק ובאופן חיובי: (1) דמויות כריזמטיות (2) סיפורים. שניהם נטועים חזק בעולמות הרגשיים ופחות באלה הקוגניטיביים.
13.
מורים כריזמטיים יכולים לחולל פלאים. מהי כריזמה? היא לא יפי תואר (למרות שזה עוזר); היא לא רהיטות שפה או וירטואוזיות טיעון (גם זה עוזר); היא לא נגזרת ישירות ממומחיות, מכוח, ממעמד חברתי. בבסיסה, כריזמה היא עׅסקה רגשית בין המוביל למובל, המשפיע למושפע: תן לי את אהבתך ואת אמונך וצעד אחריי ללא ערעור, ובתמורה אתן לך ביטחון רגשי ועוצמה של "ביחד".
כריזמה עובדת, אך קשה לראות כיצד היא מתיישבת עם אינדיבידואציה למשל, שבה הפוקוס הוא על פיתוח אישיות עצמאית של התלמידים. יתרה מכך, משפיעים כריזמטיים יכולים להניע המונים לכיוונים לא רצויים כלל.
בנוסף, נסכים על כך שלא כל המורים כריזמטיים.
דוגמאות לדמויות כריזמטיות בתרבות הן החלילן מהמלין, דוד המלך, צ'רציל, וכן – גם היטלר; מנגד, דמויות רבות השפעה אך נטולות כריזמה בתרבות הן למשל משה רבנו, ורתר הצעיר (של גתה) ומרסו (גיבור הספר "הזר" של אלבר קאמי).
14.
סיפורים הם הכלי המרכזי ללמוד ולהקנות רעיונות. חשבו על התפתחותנו האבולוציונית, על הדרך שבה הפכנו להיות מי שאנו. הכתב חדש יחסית, ידיעת הקרוא וכתוב צעירה עוד יותר. המדע מבוסס הנתונים הוא עולל של ממש. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית המידע עבר דרך סיפורים. כך אנו מגדלים את ילדינו הרכים, כך הם רוכשים את השפה, את ההיגיון הפנימי שלה ואת ההיגיון הפנימי של ההורים והחברה. עיתונאי טוב מביא "סיפור" ולא "מידע". ואז באים אנו, מורי המדעים. הסיכוי שנצליח לשבות את ליבו (ומוחו) של תלמיד עם רעיון מסוים יגדל מאוד אם נדע להגישו כסיפור.
15.
כמה נקודות חשובות לגבי סיפור טוב:
עלינו, המורים, ללמוד לארוג את מסרינו ואת רעיונותינו (כולל הנתונים שהמדע כה מתגאה בהם) לכדי סיפור.
16.
בסופו של דבר, מי מכריע מי מהרעיונות השונים יתקבל ומי יידחה? מוחו של הלומד. דמיינו תלמיד תיכון במערכת החינוך הישראלית: 55-35 שעות לימוד פרונטליות בשבוע, עשרות מורים חלפו על פניו, הלומד ישוב על כיסאו 12 שנה וסביבו קרוסלה של מורים ודיבורים. מה מהם ישתרש במוחו וינבוט?
17.
הכי חשוב: מורים המבקשים להיות מפיצי-על של רעיונותיהם צריכים לשאוף להיות אומנים. מורים-אומנים. לא די לדעת את הפיזיקה הרלוונטית; לא די לדקלם מרשמים פדגוגיים ולצייד את התלמידים במתכונים להצלחה בבגרויות. עליכם להפוך להיות מספרי סיפורים המשרתים את מטרותיכם. לשם כך:
18.
אני מאמין באמונה שלמה שהסוציאליזציה, המוכתבת מלמעלה בשם סמכות ממסדית כזו או אחרת, אינה מיטבית עוד ברמת התיכון. אני מגדיר עצמי כ"סוכן תרבות", כמי שאחראי להביא בפני תלמידי תיכון בחטיבה העליונה הצצה אמינה לתחום הדעת האנושי הנקרא פיזיקה. לשם כך, עליי להציג בפניהם מהו הדבר שאנשים העוסקים בפיזיקה עושים.
19.
האנשים העוסקים בפיזיקה לא מגיעים למשרדם, שולפים ספר מהמדף, מדפדפים לסוף הפרק, פותרים שאלה סינטטית ומדפדפים כמה עמודים קדימה, לתשובות, לראות אם צדקו. הם לא פותרים בחינות משנים קודמות.
הם כן עושים שימוש בכלים מתמטיים וחישוביים, מודדים ומנסים להסיק מסקנות, טועים ומתייעצים, מתווכחים עם עמיתים, מחפשים מסגרות לדבר בהן על עבודתם בכדי לקבל משוב ולהיחשף לגישות ולמחשבות חדשות. לצד החשיבה הרציונלית, הם נותנים מקום לרגשות עזים. הניסוי הוא המכריע אם הם צודקים או טועים, ובהיעדרו – תכריע קהילת השווים שלהם. אין סמכות-על, אין שר-מדע המכריע במחלוקות, אין מפמ"ר.ית המתקנן.ת מבנה דו"חות.
כמורה, עליי לארגן את סביבת הלימודים ואת מבנה הלימודים של תלמידיי כך שיצליחו לחוות מכל אלה. עליי לחנוך אותם קצת לתוך עולמם של המדענים. מודה, ליבי עם האקולטורציה.
20.
אקולטוריסט שכמותי, אני נלהב מהאפשרות לשייף רעיונות זה על זה. הדבר אפשרי רק בגישה בסיסית של bottom-up. יש לשחרר את כוחות ההוראה המצוינים שיש לנו בפיזיקה (אני מניח שכך הדבר גם במקצועות מדעיים אחרים) מכבלים קשים מדי. אינני חושש מכך שאיכות ההוראה תרד. יתר על כן - רצוי שהפיתוח המקצועי ישנה את פניו ולא יעסוק רק בתחומי תוכן או במיומנויות מדעיות. יש מקום להכשרות "רכות": תיאוריות מתחום מדעי האדם, מדעי הרוח והתנסויות בתיאטרון ובציור. כל מה שתומך ביכולת להתחבר למוחו תאב הגירוי של האדם שמולנו. בחסות הקורונה אני רואה פריחה של יוזמות מורים שאינן מנוהלות מלמעלה. פרץ יצירתיות של ממש. אני מקווה שהוא לא ייחנק וימצא את ביטויו גם בהמשך. לשם כך נדרשות הבמה והיכולת ליצור "שוק" של רעיונות.
האם משרד החינוך, שבאופיו דוגל בסוציאליזציה, ירים את הכפפה? או שהתשובה תבוא מאיתנו, המורים? אולי נקים את האיגוד העצמאי של מורי המדעים בישראל? הגיע הזמן שנסדיר את עצמנו ונקבע תווי איכות לעבודתנו, כמו שעושים הרופאים והמדענים. במעשינו, נחשוף את תלמידינו לתרבות שעליה אנו אמונים. יהיה דרמטי.
לעוד כתבות מסדרת "יש לנו חלום":
