להתחבר למאה ה-21
בוקר יום רביעי. נועם מתעוררת ומתכוננת ליום למידה מקוון מהבית. היא נכנסת ליחידה המקוונת בפיזיקה. היא בדיוק לומדת על תנועה מעגלית וכבר הגיעה לתת הפרק השני של הנושא. נועם יודעת שבמפגש למוחרת בבית הספר תוכל לקבל מענה על נקודות שלא הבינה או כאלה שבהן התקשתה. אחרי שתסיים, יש לה מפגש קבוצתי עם חבריה להתקדמות בפרויקט בהיסטוריה. לאחר מכן, באזרחות, היא צריכה להכין את המטלה השבועית באקטואליה.
באותו יום אוהד, המורה לפיזיקה של נועם, עושה את דרכו לבית הספר. בבוקר מתקיים מפגש של צוות מורי הפיזיקה בבית הספר, כמו שאר הצוותים המקצועיים. התלמידים בבית, בלמידה מרחוק. תחילה חברי הצוות יעסקו בקשיי התלמידים, שאספו מהמבחן שנערך לפני כמה ימים ויתכננו את ההוראה להמשך השבוע בעקבות קשיים אלו. לאחר מכן, בעקבות הרצאה ששמעו בשבוע שעבר בנושא חומר אפל, הם יחשבו ביחד כיצד להביא את מה ששמעו ולמדו לתלמידים - איך לחשוף אותם לתוכן זה ואילו פעילויות אפשר לפתח כדי להנגיש להם אותו.
למוחרת יש לנועם ולאוהד יום מלא בבית הספר. היא מחכה לעבודה במעבדת המתמטיקה עם הקבוצה שלה. הם בדיוק סיימו את התובנות שלהם ועליהם לשבת ולהכין את הממצאים שלהם להצגה בכיתה. היא מחכה גם לשיעור אנגלית, שבו הם מתחברים לכיתה בלונדון. היא מחכה בעיקר לעבודה בחדרים בזום, שם תפגוש את חברתה הטובה מייגן ויחד הן יעבדו על הפרויקט המשותף.
נשמע כמו תמונה אידילית? חלום רחוק? אני חושב שהאפשרות להגשים אותו קרובה מתמיד. תקופת הקורנה הביאה עימה אתגרים וקשיים רבים, בין אם זה מנקודת המבט של התלמידים, של המורים, של המנהלים או של קובעי המדיניות. יחד עם זאת, היא גם הביאה עימה הזדמנויות לשינוי, לשיפור ולחשיבה מחדש.
אז איך ייראה יום הלימודים או שבוע הלימודים בעוד עשור? איך תתבצע הלמידה של התלמידים? של המורים והצוותים החינוכיים? איך יראה בית הספר? הנה החלום שלי.
רבות דובר על המרחב הדיגיטלי הזה, ועוד ידובר. אין ספק שהזום הביא עימו אתגרים לימודיים וחברתיים. האינטנסיביות של השימוש בו ואי הידיעה כיצד להשתמש בו, הן מצד המורים והן מצד התלמידים, גרמו לרובנו להזדעק - "רק לא זום!". התקופה הביאה אותנו גם להבנה שיש מיומנויות שהיינו רוצים שיהיו לתלמידים, וגם להכרה בכך שאנחנו המורים לא מספיק מיומנים בכלים המקוונים, החומרים שלנו לא מותאמים אליהם, כמו גם מערכי השיעור ומהלכיו. התקופה הביאה איתה למידה אינטנסיבית של כלים חדשים. חלק מהדברים שפותחו היו מוצלחים וחלקם פחות, זה חלק מתהליך טבעי של למידה והתנסות. אין ספק שיש במה להשתפר, אך האם יש לנו זמן לכך? ויתרה מכך, האם יש לנו רצון?
לפני שאנחנו נועלים את הזום במחסן, למה לא להמשיך להיעזר בו? המרחב הזה יכול לשמש אותנו במגוון דרכים: לשיחה אישית עם תלמיד שנעדר מבית הספר בעקבות מחלה, לחבר תלמידים שבבית לשיעור בכיתה, אם המורה נעדר מבית הספר לאור מחלה של אחד מילדיו - הוא יכול להעביר את השיעור מהבית, וליצירת מפגש למידה ומענה על שאלות של תלמידים או מורים לצוות.
דמיינו שליאור, תלמיד בכיתה שלכם, חולה כבר כמה ימים ופספס כבר שני שיעורים איתכם. בשיחה מקוונת, במשבצת הזמן המיועד לכך במערכת השעות שלכם בבית הספר, תוכלו לשאול לשלומו ולראות אותו, לעדכן אותו מה עשיתם בכיתה וגם לעזור לו בנקודות שונות בחומר שהפסיד. זו יכולה להיות שיחה של דקות ספורות, שתתרום רבות לחיזוק ההרגשה של ליאור ולתחושה שיש מי שדואג לו ומתעניין בשלומו, ועד כמשך הזמן של שיעור שלם, אם מדובר בשיחה להשלמת החומר.
למה לא להמשיך להיעזר בזום?
דמיינו שאתם בטיול שנתי עם שכבת י"ב. אתם נמצאים בהרי אילת, וכמורים לגיאוגרפיה ברצונכם להראות בזמן אמת את הטופוגרפיה הייחודית של האזור ואת ההפרדה שיש בין סלעי הגרניט לסלעי הגיר בעקבות השבר העובר בנחל שלמה. אפשרות אחת היא לצלם סרטון ולהראות זאת לתלמידים, אך בתכנון מראש ובתיאום לוחות הזמנים, אפשר גם להתחבר למפגש מקוון לפי המערכת של הכיתה ולהראות להם את הדברים בזמן אמת, תוך כדי כך שיש להם אפשרות לשאול שאלות ולהתעניין במה שהם רואים.
אם נשכיל להשתמש במפגש מקוון בצורה שתבליט את היתרונות שלו ותשרת את המטרות שלנו, נוכל ליצור לתלמידים מגוון רחב יותר של אפשרויות למידה, עניין וחוויה.
נמשיך להשתעשע עם הדמיון, הפעם מנקודת המבט של התלמידים.
נניח ששבוע הלמידה יתקיים חלקו בבית הספר וחלקו בלמידה מרחוק - מהבית או מכל מקום שבו התלמיד יימצא. הלמידה מרחוק יכולה להתבצע במגוון צורות: באופן עצמאי על ידי התלמידים, בקבוצות של תלמידים או במפגש מקוון בזמן אמת עם המורה.
תחשבו על מצב שבו התלמידים מקבלים יחידות תוכן ללמידה עצמית בבית. ישנה אפשרות שהתלמידים ירכשו את הידע באופן עצמאי, ואת היישום והתיווך יבצע המורה במפגש פנים אל פנים בכיתה. במקרה שכזה רכישת הידע יכולה להתבצע בקצב של התלמידים. כל תלמיד ותלמידה יוכלו להתקדם ביחידות התוכן שלהם לפי יכולתם.
עולה השאלה: כיצד זה ישפיע על השיעור בבית הספר? מול המורה ישבו כעת תלמידים בעלי ידע שונה והבנה שונה. איך השיעור יתנהל? אך יש להודות – גם כיום המצב כך. יושבים מולנו תלמידים בדרגות הבנה שונות ובעלי ידע ומיומנויות שונים. אם רק נבצע תכנון לשיעור בכיתה, הוא יראה אחרת מתבנית השיעור המתקיימת היום.
אני מדמיין מצב שבו המורה נותן לתלמידים שהתקדמו בתוכן משימות המתאימות להם. בעזרתן התלמידים יוכלו לדעת אם הם אכן הבינו את התוכן ולזמן להם אתגרים המתאימים לרמתם. התלמידים שהתקשו יוכלו לקבל תמיכה מהמורה בנקודות הבעייתיות. הם יוכלו אפילו להיעזר בתלמידים המתקדמים, שישבו עימם, יסבירו ויבצעו יחד איתם את המשימות השונות.
הכוונה היא לא ללמד באופן זה כל תוכן או נושא. אבל צוות ההוראה, בעל הראייה המקצועית הדרושה, בהחלט יכול לברור מה לבצע בלמידה מרחוק ומה בבית הספר, ואלו יחידות תוכן מתאימות למטרות ולשיקולים הצוותיים.
דוגמה מתחום התוכן שאותו אני מלמד היא הוראה במסגרת 30 אחוז הערכה חלופית. זו הזדמנות לחשוף את התלמידים לנושאים ולתכנים שונים. במקום להגביל את התלמידים רק לכיתה שלהם, עם המורה שלהם והנושאים שכולם ילמדו, למה לא לפתוח את האפשרות הבאה: צוות ההוראה יכין 5 יחידות תוכן שונות, למשל פיזיקת חלקיקים, קוסמולוגיה, תורת הקוונטים ועוד. כל יחידת תוכן תורכב מרכישת ידע המותאם לרמת התלמידים, משימות הגשה ומשימת מעבדה או יישום כלשהו בתוכן הנלמד. התלמידים יוכלו אפילו להיפגש לשיחה ולמידה עם מדען או מדענית מובילים בתחום, בעזרת מפגש מקוון. כל מורה בצוות יכין תוכן שמעניין אותו ויתמוך בתלמידים שיבחרו ללמוד את התוכן - אם במפגשים פנים אל פנים או במפגשים מקוונים. כך נקבל חמישה קורסים ייחודיים והתלמידים יוכלו לבחור, למשל, לבצע שניים מתוכם. כל תלמיד יבחר את הנושאים לפי מה שמעניין אותו ומה שירצה להרחיב עליו את הידע.
אין ספק שזה דורש תכנון ועבודה רבה וכן תיאום בין כל המערכות, אבל הדבר בהחלט אפשרי לביצוע.
נעבור לנקודת המבט של המורים. בית ספר יכול להחליט, למשל, שימי שלישי מיועדים ללמידה מרחוק של התלמידים, ולהגדיר כמה תאריכים שבהם המשימות מיועדות ללמידה עצמאית ללא מורה. על התלמידים תוטל האחריות לבצע את המשימות שיקבלו. מה יעשו המורים בזמן זה? יבצעו למידה בעצמם. למשל יום למידה בנושא כלשהו, למידה בצוותים מקצועיים שרכז המקצוע מוביל, סיור בבית ספר אחר, סיור לימודי או אפילו גיבוש של הצוות. כל פעילות כזו תיקבע בהתאם למטרות שרוצים להשיג והשיקולים השונים.
ימים כאלה הם הזדמנות עבור צוותי המורים: לשבת ולתכנן את ההוראה שלהם, ללמוד זה מזה ולפתח דברים יחד ולדון בקשיים ולשמוע איך מורים אחרים בצוות מתמודדים איתם. זו הזדמנות להתרחק מן השגרה האינטנסיבית בבית הספר, שבה המורה נמצא בעשייה מתמדת - בכיתה, בשיחות עם תלמידים בהפסקה או בחדר המורים תוך כדי הכנת הקפה והשיחות עם הקולגות על השיעור הבא, על התלמיד שתפקודו ירד או על אתגר שהתעורר בכיתה. המורים זקוקים לקחת רגע של "אוויר מקצועי".
הכוונה ב"אוויר מקצועי", המונח שעלה במוחי כעת, היא לצאת מהכיתה ולשנות אווירה. לא מדובר באוויר של נופש, אלא אוויר של עשייה ולמידה. אני רואה בדמיוני איך ביום אחד שכזה הצוות המקצועי מפתח את פעילות השיא של המקצוע תוך התאמתה למטרת היום; אני רואה איך צוות מורים יושב ומשתף בהצלחה ובקושי; בהצלחה - על מנת שמורים אחרים יוכלו להשתמש באותם רעיונות ואולי אפילו להעלות שאלות שידייקו יותר את ההצלחה; בקושי - כדי לשמוע הצעות לפתרונות ודעות של הצוות.
באחד הימים או ברצף ימים אפשר ללמוד נושא חדש, אם בתחום התוכן או בפדגוגיה, למשל על ידי הבאה של מומחה. לדוגמה, לצוות הפיזיקה אפשר להביא חוקרת שתשתף אותו במחקר עכשווי. לאחר מכן הצוות אף יוכל לחשוב ביחד כיצד לעורר את הסקרנות של התלמידים ולחשוף גם אותם לתוכן מתקדם, תוך כדי התאמתו לרמה שלהם. לצוות המורים יש יכולת מקצועית לבצע את ההתאמה הזו, זהו בדיוק תפקידו. לחילופין, אפשר להביא מומחה בתחום הפדגוגיה, ואז הצוות יבצע מפגש למידה על אסטרטגיות הוראה חדשות או על כלי הוראה חדש ועל יתרונו הפדגוגי. גם במקרה זה הצוות יוכל להמשיך ביישום הכלים החדשים בכיתה.
כיום נעשה הפיתוח המקצועי של המורים בעזרת השתלמויות שונות ובחלק מהמקצועות בקהילות מורים - אם זו קהילה סביב מיומנות ואם קהילה מקצועית. לקהילות תפקיד חשוב מאוד בהתפתחות המקצועית של המורה. לדוגמה, קהילות מורי הפיזיקה של המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן למדע, שכעת התחילו את השנה ה-11 שלהן. קהילות אלו חוללו שינוי משמעותי בקרב המורים המשתתפים בהן. מורי הפיזיקה במרבית בתי הספר בארץ הם מורים בודדים במקצוע. הקהילות הצליחו להפגיש בין מורי הפיזיקה באזור העבודה שלהם. הם משתפים זה את זה בעשייה ובדילמות, לומדים יחד שיטות הוראה, מעלים שאלות על ההוראה שלהם ולומדים על קשיים של תלמידים ועל דרכי התמודדות איתם. הקהילות דורשות מהמורים להתנסות בכיתה בכלים החדשים, להגיע עם הממצאים לקהילה ולדון בהם, לחשוב מה לעשות וכיצד לתכנן את ההוראה להמשך בעקבות התובנות. מפגשים כאלה הופכים את המורים למקצועיים יותר ומציידים אותם בכלים ובמיומנויות. מי שמרוויח מכך, חוץ מהמורים עצמם, הם אלפי התלמידים בכיתות של מורים אלו.
בעזרת הקהילות ודרך השתלמויות ייעודיות נוכל לפתח את המורים ברכישת הידע, הכלים והמיומנויות הדרושים להוראה חדשה. אם זה בשימוש במרחב למידה חדש, ביצירת תוכן בכלי טכנולוגי חדש או בתכנון יחידות הוראה.
ואיך הדבר משתלב עם החלום שלי? אני מייחל לכך שההשתלמויות יהיו חלק מיום העבודה של המורה. לא בשעה 17:00, כשהמורים מגיעים אליהן לאחר יום עבודה מלא וגדוש מול תלמידים וכעת עליהם לשבת ולהתרכז עד שעת לילה. למה שההשתלמויות ומפגשי הקהילה לא יהיו חלק בלתי נפרד ממערכת השעות של המורים במהלך היום?
ראשית, יש להתחיל. וזו אולי הנקודה הקשה ביותר. הדבר האחרון שהייתי ממליץ לעשות הוא לחכות לנקודת זמן ספציפית שבה יש להרוס או לשנות הכול. אומנם כן, אני חושב שנכון לבצע את הדברים בצעדים קטנים, אך כל צעד קטן הוא עוד צעד של התקדמות.
לא צריך, וגם לא אפשרי, לבצע אתחול מחדש של מערכת החינוך, אך אפשר להתחיל את השינוי ביצירת הוראה חדשה לנושא אחד בשנה הבאה. צריך להתחיל לתכנן ולהכין את הדברים. לחשוב על המטרות והשיקולים בבנייה חדשה זו: בתיאומים שיש לבצע, במיומנויות שיש ללמד את התלמידים ובהיערכות של המורים והמערכת. אפשר לבדוק את זה בקטן, לראות אם זה עובד ולשאול את התלמידים - הם תמיד יודעים לדייק אותנו מה עוזר ומסייע להם בלימודים.
הדברים לא קורים ביום, לא ביומיים וגם לא בשנת לימודים אחת. זה לוקח זמן ודורש גיוס של המורים ושל התלמידים לתהליך; זה דורש מהמערכת לשנות דפוסי חשיבה, לשבור כמה מוסכמות ולא לתת לשברים לפגוע בה; זה דורש לבדוק את עצמנו כל הזמן ולשאול אם אנחנו בדרך הנכונה ומה אפשר לשנות או לשפר תוך כדי תנועה. בכל מקרה, הזמן הכי נכון להתחיל את הצעד הראשון הוא מחר בבוקר.
