אנחנו מכורים למסכים. למה לא לרתום אותם להוראה?

מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב מסכים. כלומר אוהב לצפות בטלוויזיה, ללכת לקולנוע, לצפות בסרטי קולנוע על מסך טוב בבית, או בשנים האחרונות במחשב, באמצעות הטאבלט או אפילו בסמארטפון.

בעשור האחרון אני עוסק באוריינות חזותית, גם כשלא ידעתי שככה זה נקרא. בעברי הייתי צלם טלוויזיה ותמיד נהגתי לחקור את השפה החזותית של הצילום, כלומר מה אומר הצילום ואיך צילום יכול להעביר מידע ולבטא רגש. עד היום אני חוקר סינמטוגרפיה. נדבק למסך ובוחן כל פיקסל, מחבר פריימים לשוטים ויוצר ניתוח מתוך הפרשנות שלי כדי להבין את הראש של הצלם והבמאי. חצי מהעבודות שכתבתי במהלך לימודי התואר השני שלי באוריינות חזותית בחינוך הוקדשו לצלמים, לעיצוב שפה חזותית, לניתוח דימויים חזותיים ולפרשנות חזותית. החצי השני הוקדש לחינוך והוראה. הרגשתי חצוי.

רגע לפני תחילת התזה הבנתי שאני חייב לשלב בין העולמות האלה - החזותי והחינוכי. בחרתי לחקור את המדיום האודיו-ויזואלי ככלי חינוכי בתוצר המסכם של מטלות ביצוע בלימודי אזרחות בתיכון. מדובר בפרויקט מעשי קבוצתי (3-5 תלמידים) המבוסס על עבודת מחקר, שבסופה התלמידים מפיקים תוצר מסכם. הפרויקט מקנה לתלמידים 20% מהציון הסופי לבגרות באזרחות ומספק להם הזדמנות לביטוי אישי בדרך יצירתית-אקטיביסטית. התוצרים המתקבלים הם מגוונים, למשל מכתב לדמות ציבורית, טיוטה להצעת חוק עבור חבר כנסת, עצומה מקוונת, הפקת אירוע חינוכי או חברתי, עיצוב פוסטרים או הפקת סרטוני וידאו בז'אנרים ובסגנונות שונים אשר יכולים להיות מופצים ברשת.

לקדם סוגיות חברתיות עם הסמארטפון

החלטתי לשים דגש על מקצוע האזרחות בגלל חשיבותו בתהליכי חיברות ותירבות שעוברים התלמידים בדרכם להפוך לאזרחים מעורבים במדינה. המטרה של המטלה היא לקשר באופן מעשי בין הלימודים התיאורטיים שהתלמידים נחשפים להם בכיתה למציאות היומיומית שהם חווים מחוץ לכותלי בית הספר.

כך מצאתי את עצמי צופה ביוטיוב במשך שעות (הזכרתי שאני אוהב מסכים, נכון?). חיפשתי תוצרים של מטלות ביצוע שתלמידים יצרו והעלו לרשת. ניתחתי 80 תוצרים שנוצרו בין 2010 ל-2019 וצפיתי בהם שוב ושוב כדי לוודא שלא פספסתי שום פרט חזותי. לא היו לי כל קשר או היכרות מוקדמת עם התלמידים או המורים שלהם. אני לא מלמד אזרחות ומעולם לא עסקתי בתחום הדעת הזה.

במהלך הצפייה התחלתי להתאהב בתחום. הסתקרנתי לגלות מה עוד תלמידים יכולים ליצור בהקשר של זכויות, מגדר, תחושת ביטחון, דת, משפט ועוד נושאים שפעם ממש לא הרגשתי קרבה אליהם. שמחתי לגלות שהתוצרים, שהיו מגוונים מאוד, מעידים באופן חזותי על תהליכי למידת אזרחות ומשקפים את נקודת מבטם של התלמידים היוצרים אותם.

הדומיננטיות של הביטויים החזותיים מורגשת מאוד בחיינו, בעיקר בקרב "נוער המסכים" שמדלגים בין הרשתות החברתיות השונות ויוצרים "סטורי" כדי לתקשר עם העולם. בגלל השימוש האינטנסיבי בטכנולוגיות חזותיות כמו סמארטפון, השפה החזותית מוכרת להם ולכן הם מתבטאים באמצעות דימויים חזותיים, למשל שולחים אימוג'ים, מדבקות (סטיקרים) וגיפים (Gif) שעם הזמן קיבלו לגיטימציה גם בתהליכי למידה והערכה בבית הספר.

מבין כלל התוצרים שבדקתי וניתחתי, מצאתי 15% שבחרו לעסוק בתכנים מונפשים. התלמידים יצרו אנימציה באמצעות תוכנות ואתרי אינטרנט שונים. כך למשל בשנת 2017 פרסם צוות תוצר שעסק בשוויון בלבוש בין נשים לגברים בבית הספר.

כשצפיתי בתוצרים, הבנתי שהמצלמה יכולה לעמת את התלמידים עם המציאות האזרחית ועוזרת להם לבחון סיטואציות בדרך מעשית ויצירתית. הכלים החזותיים יכולים לשמש מנוף לביטוי הנטיות של התלמידים כשהם עוסקים בשאלות חברתיות ופוליטיות. הם חוקרים נושא שלדעתם זקוק לטיפול בחברה, מצלמים, עורכים, מנהלים דיון בעקבות תוצר חזותי שהפיקו ומציעים פתרון לקהילה. למשל תוצר שתלמידות שפרסמו בשנת 2016 וקראו לו "האבטחה היא בדיחה" בגלל ליקויי האבטחה במקומות ציבוריים.

דוגמה לניתוח הכלים החזותיים בסרטון: הדמות במרכז הפריים, מכסה את פניה בעזרת כאפייה – בגד שיכול לעורר חשד מבחינה ביטחונית בהקשרים מסוימים. מתוך "קריאת" הסימן "הפנים המכוסות בעזרת כאפייה", אפשר להסיק שהדמות הנכנסת למבנה מאיימת על ביטחון המקום. בנוסף, לאחר שהדמות "המאיימת" נכנסת למבנה היא פונה למצלמה וקוראת "אַללָּהֻ אַכְּבַּר", קריאה המוכרת גם כהכרזה לפני פעולות טרור כמו פיגועים או אירועים חבלניים עוינים. בצד שמאל של הפריים נראית דמותה של המאבטחת, המבחינה בדמות האחרת אשר פניה מכוסות בכאפייה בדרכה לכניסה של המבנה הציבורי.

עבודת צוות דורשת שיתוף פעולה והתייחסות של כל המשתתפים, כבוד הדדי וקבלת האחר. ההפקה האודיו-ויזואלית מעודדת מעורבות חברתית ובנוסף מזמנת מציאת פתרונות יצירתיים בקהילה. הידע והמיומנויות הטכנולוגיות שהתלמידות רכשו מתוך ניסיון החיים שלהן, כמו צילום בעזרת סמארטפון ועריכה באמצעות אפליקציה, מסייעים להביא לידי ביטוי ביצירה אודיו-ויזואלית תכנים שנלמדו בשיעורי אזרחות בכיתה.

התוצר הזה הוא דוגמה אחת מ-35% מתוך כלל התוצרים שהופקו באמצעות כלים טכנולוגים אלטרנטיביים כמו סמארטפונים ואפליקציות, ולא באמצעות ציוד מקצועי כמו מצלמת וידאו או תוכנות עריכה ממוחשבות.

בצורה זו, התוצר יכול להיות מוצג בפני הקהל הרחב, מה שיאפשר גם הצעת פיתרונות כשמדובר בסוגיות אזרחיות חשובות. לפי פילוח הנתונים במחקר, מרבית תוצרי התלמידים מקדישים זמן מסך להנעת קהל הצופים במטרה לעורר אקטיביזם חברתי וליצור שינוי.

בעוד תלמידים מסוימים משתמשים בסמארטפונים להפקה, תלמידים אחרים בוחרים ליישם את הנלמד בכיתה ולקדם את האג'נדה שלהם באמצעות כלים מקצועיים בדרך מקורית. למשל צוות תלמידים שפרסם בשנת 2012 תוצר העוסק בסוגיית שכר המלצרים הצעירים ובו נעשה שימוש בכלי מקצועי הנקרא כרומה קי (Chroma Key). הכלי הטכנולוגי מאפשר לעבוד בשיטה שבה מצלמים דמות או אובייקט על רקע כחול או ירוק (בדרך כלל עם מסך) ובשלב העריכה מחליפים את הצבע ברקע רלוונטי לסצנה.

בתוצר הזה ניכר השימוש בדימויים חזותיים הבאים לידי ביטוי בהלבשה ובאביזרים מצטלמים, המכונים "פרופס" בז'רגון המקצועי. למשל מגש המלצר וכוס עבור הטיפים. אביזרים אלו מסייעים לייצוג האותנטי של תוכן התוצר ומעלים את רמת ההזדהות של הצופים עם הדמות. בנוסף לכך, ככל שהעלילה מתקדמת משתנה גם רקע הצילום. בתחילת התוצר המלצר נראה בתוך מסעדה, ולאחר מכן הוא מופיע בתוך בית משפט. הרקע מעיד על השינוי ביחס לזכויות המלצר ומעמדו. ראשית, נראה כי המלצר עבד במסעדה ללא הכרה בזכויותיו ולאחר מכן אותו המלצר נראה בבית משפט אומר: "אנחנו בבית המשפט, תובעים את המעסיק. אני כבר השגתי את השכר המגיע לי, מה איתכם?".

הבחירות האסתטיות, הקונספטואליות וההפקתיות, כפי שעולות מתוך תוצרי התלמידים, מעידות על עשייה אקטיביסטית חברתית ומשקפות תהליך של חשיבה יצירתית. בנוסף, מניתוח הממצאים עולה כי המדיום האודיו-ויזואלי עשוי להיות כלי המקדם את הדמוקרטיזציה בתהליכי הלמידה, את הדיאלוג הפדגוגי ואת חשיבותו של האלמנט החזותי ביישום מיומנויות המאה ה-21.

אני לא היחיד שאוהב מסכים. אולי גם התלמידים שלכם ואפילו אתם. אפשר ללמוד לא מעט באמצעות מסכים. חפשו את התוכן הרצוי, את הפעילות המתאימה, וצאו למסע חזותי של הוראה ולמידה. נצלו את העובדה שהמסכים נמצאים בכל מקום (בכיתה, בבית, בכיסים של כולנו. איפה לא?!) והשתמשו בפלטפורמות המתאימות לכם כדי ללמד וללמוד. זכרו שאפשר ללמוד וללמד אחרת.