לקדם מצוינות
קיים פער בין מספר הבנים למספר הבנות במגמת פיזיקה. הפרט הזה אינו חדש. יש לציין שהמצב משתפר בשנים האחרונות – אם לפני 20 שנה כיתת הפיזיקה מנתה 25% בנות, היום אנחנו עומדים על 38% - ועדיין, הפער בין אחוז הבנים לבנות משמעותי.
כשבפיקוח על הוראת הפיזיקה ניסו לבחון היכן טמונה הבעיה, בוצע פילוח של הפערים המגדריים בכיתות הפיזיקה לפי אשכולות סוציו אקונומיים: אזורי המגורים נחלקו לאשכולות, כשאשכול 1 מתייחס ליישובים מבוססים כמו רעננה או עומר, ואשכול 10 מתייחס ליישובים מוחלשים כמו רהט, ובכל אחד מהאשכולות נבדקו הפערים המגדריים בכיתות.
הציפייה הייתה לראות שככל שהיישוב מבוסס יותר כך מספר הבנות בכיתת הפיזיקה יהיה גדול יותר, מתוך הנחה שמדובר לרוב ביישובים יותר פתוחים וליברליים המכוונים את הבנות להיות שוויוניות לבנים. אך לאחר בחינת הנתונים, התגלתה עובדה מפתיעה: המצב היה בדיוק הפוך. באשכול המבוסס ביותר אחוז הבנות בכיתות הפיזיקה עמד על כ-28%, בעוד שבאשכולות המוחלשים אחוז הבנות השתווה לאחוז הבנים ואפילו נצפתה מגמה הפוכה – כלומר אחוז הבנות בכיתת הפיזיקה היה גדול יותר מאחוז הבנים.
כדי לנסות להסביר את הממצאים, נציץ במחקרה של ד"ר ענת בביץ, שעסק בבחירת מגמות STEM בקרב נערות: "כשהתחלתי לתכנן את המחקר העוסק בבחירות לימודיות של נערות בתיכון שמתי לב לשני מאפיינים שצרמו לי, ומשותפים למרבית המחקרים בנושא", מסבירה בביץ. "ראשית, הבנתי שמרבית הספרות הקיימת עוסקת בשאלה 'מדוע בנות לא לומדות פיזיקה', שאלה שיש בה כשל לוגי שהרי יש הרבה בנות שכן לומדות פיזיקה. שנית, מתודולוגיית המחקר מתמקדת לרוב בהשוואה בין בנים לבנות. השוואה הזו מטשטשת את המורכבות של הזהות המגדרית, המתפרסת על פני רצף של אמונות, ערכים, תחומי עניין הנחשבים תואמים למגדר ועוד. על בסיס זה החלטתי לשאול את השאלה 'איזה בנות לומדות STEM?'".
המחקר בוחן האם ניתן למצוא מאפיינים שמבחינים בין קבוצת הבנות שלומדות במגמות המדעיות/טכנולוגיות לבין קבוצת הבנות שבוחרות ללמוד במגמות אחרות. על מנת לשלוט במשתנה היכולת המתמטית השתתפו במחקר רק בנות שהציון שלהן במתמטיקה בכיתה ט' או י' עלה על 85; על מנת לשלוט ככל האפשר בהבדלי תרבויות, המחקר נערך רק בקרב תלמידות בבתי ספר בחינוך הממלכתי חילוני.
במחקר נמצא שניתן לאפיין תלמידות בשני פרופילים מרכזיים: בנות המשתייכות לפרופיל הראשון שזכה לכינוי "הפרופיל השמרני", נוטות לשמור על קונפורמיות ולאחוז בהשקפת עולם שמרנית בנושא שוויון מגדרי. לעומת זאת, בנות המשתייכות לפרופיל השני, "הפרופיל הליברלי", נוטות להשקפת עולם פמיניסטית והרבה פחות קונפורמית לגבי נורמות מגדריות.
הנערות בעלות הזהות המגדרית השמרנית נוטות לאמץ ערכים "גבריים" של מטריאליזם (כסף, יוקרה, מעמד) ולהציב לעצמן מטרות תואמות לערכים אלו, כמו להתקבל למוסדות האקדמיים הכי יוקרתיים, לשרת ביחידת 8200 או להרוויח הרבה כסף בעתיד. הבנות בעלות הזהות המגדרית הליברלית הן בעלות אוריינטציה חברתית גבוהה יותר, נוטות לייחס חשיבות לערכים של אוניברסליות ורגישות חברתית (אקולוגיה, הגנה על בעלי חיים, עזרה לאוכלוסיות מוחלשות) ומביעות שאיפות של הגשמה עצמית דרך עיסוקים שייטיבו עם העולם. כמו כן נמצא שבקרב בנות בעלות זהות מגדרית ליברלית קיימת תפיסה של מקצועות ה-STEM כמקצועות חומריים ואנטי חברתיים.
הממצא המשמעותי ביותר של המחקר העלה שבנות בעלות זהות מגדרית שמרנית בוחרות במגמות מדעיות בשיעור גבוה משמעותית מזה של בנות בעלות זהות מגדרית ליברלית. במחקר נמצא ש-63.4% מהבנות הלומדות במגמות המדעיות/טכנולוגיות הן בעלות פרופיל זהות מגדרית שמרנית. כאשר בוחנים ממצא זה ביחד עם ממצא נוסף - שרק שליש מכלל הנערות בחינוך התיכוני החילוני הן בעלות זהות מגדרית שמרנית, ניתן להסיק שתפיסת עולם ליברלית/פמיניסטית אינה מכוונת בנות לכיוון של בחירה בלימודי STEM ואולי אף מרחיקה אותן מבחירה במקצועות אלו.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שחינוך ליברלי אכן מעצים נערות ומחזק תפיסת עולם שוויונית בין המינים, אולם בו בזמן מדגיש ומפתח ערכים שנתפסים כמנוגדים לעולמות המדע והטכנולוגיה. באופן פרדוקסלי, דווקא נערות משכבות סוציואקונומיות גבוהות מקבלות מסרים שדוחפים אותן למקצועות טיפוליים אמנותיים וחינוכיים בהם הן - ולעיתים קרובות גם אמותיהן ומורותיהן - מאמינות שיוכלו להגשים את עצמן ואת הערכים החברתיים עליהן התחנכו. מנגד, אחיהן הבנים נדחפים למקצועות הטכנולוגיה, לשירות משמעותי ביחידת 8200 ולעתיד של יזמות בהייטק.
בכך מונצח ואפילו מעמיק הפער הכלכלי והמעמדי בין המינים דווקא בשכבות המבוססות, בעוד נערות ממגזרים שמרניים יותר דווקא רואות את ההשכלה המדעית/טכנולוגית ככרטיס יציאה ממעמדן החברתי הנחות וכאמצעי לשיפור מצבן הכלכלי.
האם בכיתת הפיזיקה "אין להם חיים"?
בנוסף, ממצאים שעלו בראיונות עם תלמידות במסגרת המחקר מצביעים על כך שקיימת בקרב בנות רתיעה ממקצועות הפיזיקה והמחשב הסובלים מתדמית שלילית של "כיתות של גאונים" שבהן אין מקום לתלמידים "סתם מוכשרים", ומהאמונה שהתלמידים במגמות אלו נדרשים להשקעה אינסופית ואין להם פנאי לעיסוקים אחרים ולחיי חברה. או כפי שאמרה אחת המרואיינות "אין להם חיים". אמונות אלו מחוזקות על ידי מערכת החינוך, הבונה ומפתחת את אתוס המצוינות.
ממצאי המחקר מעידים על כשל מערכתי שבו שותפים הן ההורים והן מערכת החינוך. כיום מתרכזות מרבית התוכניות לקידום השתתפותן של בנות במגמות מדעיות/ טכנולוגיות בעבודה עם הבנות עצמן, לרוב עם בנות בכיתות ט'. הבנות הנבחרות להשתתף בתוכניות אלו הן, בדרך כלל, בנות שבית הספר ממליץ עליהן כמצטיינות בתחומי ה-STEM, ובכך נוצר מצב שבו אנחנו משכנעים את המשוכנעות. על מנת לייצר שינוי ולמשוך בנות בעלות השקפת עולם ליברלית למגמות ה-STEM נדרשת עשייה במספר ממדים ועבודה מערכתית עם כל הגורמים המעורבים בתהליך ההחלטה על בחירה במגמה.
עיקר השינוי נדרש במערכת החינוך. המערכת צריכה ויכולה לפצות על הכשל החברתי שגורם לתפיסתם של מקצועות ה-STEM כמקצועות "של בנים" וכתחומים אנטי חברתיים. על מנת שמטרה זו תושג נדרש בראש ובראשונה שמערכת החינוך תפנים כי תפיסת העולם של בנות, דפוסי החשיבה והלמידה ותהליך הבחירה שלהן במגמה שונים מאלו של בנים. לצורך כך נדרש ממורים וממורות, יועצות חינוכיות, מנהלים ומנהלות להתאמץ לחנך להוראה שוויונית. כיום, ההשתתפות בהשתלמויות מורים להוראה שוויונית היא וולונטרית, אך שינוי משמעותי יצריך שילוב של השתלמויות אלו כחובה במערך ההכשרה וההשתלמות של אנשי מערכת החינוך.
במקביל מומלץ לנקוט בפעולות שיביאו להתיידדות של בנות עם תחומי ה-STEM. בין הפעולות האלה ניתן למנות חשיפה של בנות לתחומי המדע והטכנולוגיה בגיל צעיר, חשיפה של כלל הבנות ולא רק של המצטיינות במדעים לדמויות חיקוי שהן יכולות להזדהות איתן בקלות, כמו לתלמידות לפיזיקה מכיתה י"ב, לחיילות ב-8200, לסטודנטיות לפיזיקה/הנדסה וכו'.
נקודה חשובה במיוחד העולה מממצאי המחקר היא הצורך בהדגשת הפוטנציאל הנשי והאנושי של המדע והטכנולוגיה להיטיב עם העולם. ניתן להשיג זאת דרך מפגשים של תלמידים (לאו דווקא בנות, גם בנים יפיקו מכך תועלת) עם נשים יזמיות של פרויקטים העוסקים באקולוגיה, סיוע לבעלי מוגבלויות וכו'.
נקודה חיונית נוספת היא עבודה של מערכת החינוך עם ההורים, המעבירים במקרים רבים מסרים סותרים לנערות בהקשר לשאיפות ותוכניות עתיד. על ההורים להדגיש את השפעתה של בחירה במגמה בתיכון על המשך הקריירה בעתיד והחשיבות של לימודי מדעים וטכנולוגיה לעתידן של בנותיהם.
השנה, הזוכים בפרס נובל בפיזיקה היו חוקרים שמחקרם עסק במשבר האקלים, בניסיונות לבנות מודלים פיזיקליים להבנתו ובדרכים להתמודד איתו. פיזיקה קשורה ורלוונטית תמיד למה שקורה סביבנו, וזו דוגמה אחת מיני רבות לאופן שבו אפשר למשוך בנות למגמות המדעיות. לומר להן שדרך לימודי הפיזיקה, הן יוכלו להציל את העולם.
בפיקוח על הוראת הפיזיקה מצאו דרך יצירתית להילחם באי השיוויון במגמות המדעיות: שיטת הרמזור. על פי השיטה בוצע מיפוי של כל בתי הספר בארץ, ולכל בית ספר הוצמד צבע – אדום, צהוב או ירוק, בהתאם לאחוז הבנות המסיימות פיזיקה מתוך כלל תלמידי המגמה. אדום: בית ספר שבו עד 35% בנות במגמת פיזיקה, צהוב: בין 35%-45% וירוק – בית ספר שבו מעל 45% בנות במגמת פיזיקה.
לבתי ספר אדומים וצהובים מוצעת תוכנית התערבות שתשפר את אחוז הבנות אצלם, ואילו בתי ספר ירוקים צפויים לזכות בעתיד לשעות בונוס למורים ממשרד החינוך.
בדרך זו הפיקוח מנסה להשפיע על המציאות ולסמן למורים שהמצב בכיתה הוא לא גזירה משמיים, יש הרבה מה לעשות - זה תלוי בהם.
