להקשיב לשטח
"יש לי חלון, אני יכול לשבת פה בכיתה?", בחודשים האחרונים אני שומעת את המשפט הזה לא מעט מפי תלמידים. אני שמחה שהם בוחרים להגיע בזמנם הפנוי לשיעורים שלי, להתקדם בפרויקט, לחזור על החומר או אפילו סתם לשבת בכיתה כי נחמד להם שם.
לפני שלוש שנים הצטרפתי לבית ספר מרכז אלון כמורה לתקשוב. הגעתי לתחום ההוראה לאחר עשר שנים בחברות היי-טק כמהנדסת תוכנה. כשעשיתי הסבה להוראה והתחלתי ללמד במגמה, ראיתי מיד את החשיבות שלה לעתיד התלמידים ואת הרלוונטיות שלה לחיי היומיום. הגעתי לראיון העבודה רגע לפני שמגמת תקשוב נסגרה: היא הלכה ודעכה, מעט תלמידים בחרו בה וגם אלו שבחרו - התייאשו בשלב מסוים ולא ניגשו לבגרות. ואז החלטתי לעשות שינוי: להקים מעבדת תקשוב.
מעבדת התקשוב מאפשרת לתלמידים ללמוד את החומר בצורה חווייתית והתנסותית. כך למשל, כשלומדים טכנאות מחשבים התאוריה משתלבת עם החלק המעשי ולומדים איך לפרק, להרכיב ולתקן מחשבים. הסביבה צריכה להיות נוחה ומותאמת לעבודה, ונדרשים כמובן תשתית וציוד מתאים. השאיפה שלי היא שכשהתלמידים נכנסים לכיתה הם ירגישו שזו לא עוד כיתה רגילה אלא יחוו חוויה אחרת. יש, אם כך, משמעות להיבט הפיזי של המרחב. חשוב שירגישו התלהבות כשהם נכנסים - גם מהציוד החדשני וגם מהמראה של המעבדה.
ניסיתי להבין מדוע מגמת התקשוב לא מצליחה להתרומם. לשם כך ערכתי איסוף נתונים שיאפשרו לי לאבחן את הצורך המדויק בו נכון לטפל. דיברתי עם המנהלת, עם הרכזת הפדגוגית הקודמת ועם הרכזת הפדגוגית הנוכחית על מנת לקבל אינפורמציה על כמות התלמידים שלמדו במגמה בשנים הקודמות, כמות הניגשים לבגרות וכמות הפורשים מהמגמה. כמו כן דיברתי עם תלמידים בוגרי המגמה או פורשי המגמה כדי להבין את צורת הלימוד שהייתה נהוגה. שלב אבחון הצורך חשף תמונה המשלבת מספר גורמים: היעדר סביבת עבודה מסודרת, היעדר ציוד פיסי להתנסות התלמידים, חוסר הנגשה של חומר הלימוד לתלמידים ואי הבנה של רלוונטיות המגמה לעתיד התלמידים. לאחר שהבנתי את הגורמים האלו ודייקתי אותם, היה לי קל יותר לצאת לפעולה.
כדי לפתח את רעיון החייאת המגמה חידדתי לעצמי מספר דברים:
מכיוון שזיהיתי פער בין הרעיון למעבדה שראיתי לנגד עיניי לבין מה שהיה קיים בפועל, הבנתי שלבד יהיה לי קשה להתקדם ושאני זקוקה לשותפים. ניסיתי לזהות מי האנשים שיכולים לעזור לי לקדם את המטרות. ושרואים כמוני את חשיבות המעבדה. פניתי למנהלת, אב הבית, המנהל האדמיניסטרטיבי ורכזות הבניינים. הסברתי להם את הצורך בצורה מאוד מסודרת, אפילו יזמתי איתם פגישות ייעודיות בנושא והצגתי להם מצגת עם הצרכים שלי. יחד, מצאנו כיתה ייעודית למעבדה וארגנו אותה כך שתיתן מענה לכל הצרכים של המגמה.
מעבדת התקשוב בבית ספר מרכז אלון
כדי לגייס משאבים כמו מחשבים, כבלים, ציוד תקשורת וכיסאות מחשב, חשבתי באופן יצירתי. פרסמתי בישוב בו אני גרה, בקרב התלמידים ובקרב המורים את הצרכים החומריים ואכן קיבלתי הרבה ציוד מתרומות. השגתי תקציבים נוספים מבית הספר, מהקרן לעידוד יוזמות ומעמותת "לכיתה". שיתפתי את התלמידים לאורך כל תהליך גיוס המשאבים וחלקם אף גייס ציוד ממכרים שונים. בכל פעם שהמעבדה הייתה מאובזרת יותר, כך הם הביעו התלהבות, מעורבות והרגישו שותפים. אפשר להבחין בשמירה מיוחדת על הציוד, כנראה בשל ההבנה שהוא הושג בעבודה קשה.
בכיתה יש מגוון של תלמידים בעלי ידע, סגנון, מוטיבציה וקשיים, לכן נדרש להתאים לכל תלמיד את שיטת העבודה ואת קצב ההתקדמות. יצרתי צורת הוראה שונה, בה הקניית החומר ניתנת בקבוצות קטנות והתרגול וביצועי ההבנה הם לפי קצב התקדמות אישי. לכל נושא יצרתי או מצאתי מהאינטרנט מספר דרכים ללמידה ולתרגול כך שכל אחד יכול לבחור את מה שהוא מעדיף, למשל: סרטוני הדרכה קצרים, תרגול ממוחשב, יצירת מצגת, עבודה בזוגות או דיונים. כל תלמיד מנהל טבלת אקסל עם הנושאים, ולאחר שהבין נושא מסויים הוא יכול לערוך ביצוע הבנה לנושא. המטרה היא שהתלמיד יחווה הצלחה בביצוע ההבנה, יסמן לעצמו שסיים את הנושא ויעבור הלאה לנושא הבא. ההצלחות הקטנות לאורך הדרך מחזקות לתלמידים את הביטחון ואת תחושת המסוגלות ומפחיתות חרדה מהתחום.
אני מעודדת שיתופי פעולה ועבודת צוות בין התלמידים, אם יש תלמיד שהבין נושא מסויים אני מצוותת אותו עם תלמיד שפחות הבין על מנת שיתרגלו יחד.
לאורך השנה אני דואגת לעשות אירועי הערכה הכוללים מספר נושאי לימוד על מנת לדעת איפה כל תלמיד מתקשה, ומשלימה פערי ידע לתלמידים. בנוסף אני משתדלת בכל שיעור להקדיש מספר דקות לשבת עם תלמיד לבד על מנת לחזק את הקשר האישי ואת תחושת הנראות והשייכות שלו.
היה לי חשוב שהתלמידים יבינו כיצד המגמה יכולה להשתלב בעתיד שלהם כמקצוע, בצבא או כתחביב. לשם בניית תמונת עתיד כזו, אני משלבת בלמידה ידיעות מעיתונים או מסרטים, שמתקשרות לנושאים בהם אנו עוסקים. בנוסף, אני חושפת אותם לאנשים מהתעשייה, מהצבא וממכללות באזור.
לסיכום, כמישהי שבאה "מהשטח", אני רואה את החשיבות של תחום המחשבים בעתיד של התלמידים. אני רואה את הצורך במגמה כזו בבית הספר שלנו, שבו התלמידים לא מגיעים מרקע טכנולוגי ורובם לא היו נחשפים לכך אילולא המגמה. הם חווים במגמה תחושת מסוגלות וצוברים ביטחון בכך שהם יכולים להצליח בחיים גם בתחומים שנחשבים "קשים" יותר. הם חווים צורות למידה שונות מזו שנחשפו אליה עד כה: עבודה מול מחשב, התעסקות בציוד פיסי, עבודת צוות. לחלקם, מגמה זו אף עשויה לפתוח פתח לכיווני תעסוקה בעתיד.
עמותת "הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות" היא גוף לקידום ופיתוח יוזמות מורים וגננות, כמו גם צוותי הוראה וניהול, בפריסה ארצית מלאה, בכל המגזרים, שלבי החינוך וסוגי החינוך.
