להתחבר למאה ה-21
כשרועי פרידמן הצטרף למשלחת ישראלית לפולין לפני כחמש שנים, הוא גילה מציאות עגומה: אף לא איש עדות אחד הצטרף למסע. ברבות השנים, הלכו והתמעטו הניצולים שיש באפשרותם להתלוות למשלחות ולספר את סיפורם. "כשאני יצאתי בתור ילד בן 17 לפולין בשנת 1997, היה לנו איש עדות בכל אוטובוס", הוא מספר. "הסתובבנו איתם כל השבוע ושמענו את הסיפורים שלהם. זה היה מאוד עוצמתי".
סבו וסבתו, שניהם שורדי אושוויץ-בירקנאו, לא היו מעוניינים לדבר על מה שעבר עליהם. "סבא שלי נפטר, ואנחנו לא יודעים כמעט כלום ממה שהוא עבר. סבתא שלי התחילה להיפתח וסיפרה לאבא שלי ממש בקצרה רק אחרי המשלחת השלישית שהוציא לפולין".
אביו של פרידמן, עוד משנות השמונים אחראי על הוצאת משלחות לחו"ל מטעם רשת בתי הספר עמית. אז, הוא מסביר, עוד היה מדובר במשלחות שיועדו רק למנהלי בית ספר ומורים להיסטוריה.
עדותה של חנה גופרית באמצעות טכנולוגיית VR
"שנים רדפתי אחרי אבא שלי שאני רוצה לצאת איתו, ופעם ראשונה ב-2016 מלווה ביטל לו, אז הוא אמר לי 'תקנה כרטיס אם אתה רוצה, התפנה לי מקום באוטובוס'. ראיתי את ההבדל בין זה שבעבר אני יצאתי עם איש עדות באוטובוס, לזה שהם יוצאים בלי ניצולים שיתלוו. ואז נפל לי האסימון שאני צריך לעשות משהו כדי לשמר את הזיכרון הזה".
אומנם כל משלחת כוללת כ-150 תלמידים, מספר לא מבוטל, אך פרידמן, סטארטפיסט ויזם, הבין כי עם קצת יוזמה וחדשנות, אפשר להגיע בקלות להרבה יותר אנשים. הפיתרון נעוץ בטכנולוגיות מתקדמות – VR (Virtual Realiy) ו-AR (Augmented Reality). הראשונה מושגת בהרכבת משקפיים היוצרות מציאות מדומה, תחושה שהאדם ממש נמצא בעולם אחר ומנותק מהמציאות, והטכנולוגיה השנייה מאפשרת כמו "להניח" עוד שכבה וירטואלית על המציאות הקיימת.
ובפשטות: טכנולוגיית ה-AR יכולה לאפשר לתלמידים להגיע לאושוויץ וממש לראות את איש העדות מספר להם את סיפורו, אף שלא יהיה נוכח שם פיזית. טכנולוגיית ה-VR תאפשר לאדם הנמצא בישראל לעבור בן רגע לאושוויץ או לסלון שבו איש העדות מספר את סיפורו.
וכך זה נראה באמת. צילומי אנשי העדות
כך נולד פרויקט Never Again VR, ששואף לאפשר לכל תלמיד ותלמידה להיפגש עם ניצולי שואה ולשמוע את עדותם, גם מבלי להיפגש איתם פיזית – באמצעות הולוגרמות של אנשי העדות.
הפרויקט יצא לדרך, ובימים אלה נמצא בעיצומו של גיוס תקציב דרך קמפיין מימון המונים. עד כה צולמו 13 ניצולי שואה שסיפרו כ-30 סיפורים מילדותם במלחמה. המטרה היא להפוך כל אחד מהם להולוגרמה שתוכל לטייל בעולם ולהופיע בלחיצת כפתור – תהליך הדורש תקציב גבוה וזמן רב.
הכוונה היא ליצור סיפורים קצרים שיסופרו על ידי הניצולים, כל עדות תימשך 2-5 דקות ותכלול אירוע ספציפי שעבר הניצול, או מסר שחשוב לו להעביר לדורות הבאים. "יש לנו סיפורים שמתאימים לכל הגילאים, כמו למשל הסיפור על העלייה של ניצולה לכיתה א'", אומר פרידמן. "ויש את הסיפורים הקשים יותר, על הניצול שראה את ההורים שלו הולכים באושוויץ, אלה יהיו מיועדים לכיתות י"א י"ב או אולי מעבר, לחיילים בצבא".
שימוש בטכנולוגיית AR בסיפורו של איש עדות
ולמה מדובר בעדויות המחולקות למקטעים כה קצרים? "כדי להנגיש את העדויות לדור הצעיר", מסביר פרידמן. "אני, למשל, עם הפרעות קשב וריכוז. לראות הרצאה של ניצול שואה של שעה וחצי זה לא סביר, ובטח לא עם משקפי VR שהן כבדות. אז הכוונה היא להנגיש מלא סיפורים קצרים. בעתיד אוכל לקחת שעה וחצי מסרטון רגיל שנוצר ב"יד ושם", ולהשתמש בהולוגרמה בשביל להשתיל אותה ואת התנועות שלה בסיפור. עכשיו חשוב לנו לצלם כמה שיותר הולוגרמות. אנחנו כל חודש מנסים לצלם כמה ניצולים שאנחנו יכולים". לאחר שיושלמו ההולוגרמות ניתן יהיה אף ליצור מוזיאון וירטואלי ולהשתיל אותן בדפדפן האינטרנט.
ברשת בתי הספר עמית כבר שוקדים על מערך שיעור שיכלול משקפי VR ויפגיש את התלמידים עם איש עדות פנים מול פנים באופן וירטואלי. המטרה היא כבר השנה להתנסות בבית ספר אחד או שניים, ובשנה הבאה להעביר את ההדרכה הזו בכ-100 בתי ספר מתוך הרשת. "יהיו שני רכבים עם 25 משקפי VR שיעברו בין בתי ספר, ובחודש או בשבוע של יום השואה ננסה לעבור בין כמה שיותר תלמידי כיתות י"א י"ב ונעביר להם הדרכה מסודרת", הוא מסביר. לאחר ההתנסות במשקפיים, יתקיים בכיתה דיון שיעלה שאלות כמו כמה עוצמתית הייתה החוויה? מה זוכרים ממנה? האם התלמידים הרגישו שפגשו בנאדם אמיתי או וירטואלי? מערך שיעור שלם נבנה על הנושא.
כ-185,000 ניצולי שואה חיים בישראל. כ-41 מהם נפטרים מדי יום. כמעט כל חצי שעה. הנתונים העצובים הללו מחזקים עוד יותר את דחיפות הפרויקט, ואכן, פרידמן נחוש להשלים את המשימה: "המטרה היא שזה יהיה נגיש לכל בתי הספר בארץ. עם עם משקפי VR וגם עם AR. בדומה לאופן הפעולה של המשחק 'פוקימון גו' שרווח בקרב התלמידים (אך להבדיל ממנו), המורים יוכלו להוריד הולוגרמה אצלם בטלפון ולהקרין את זה לכל הכיתה. שנה הבאה אני בטוחה שנהיה שם. זו הטכנולוגיה הכי מתקדמת היום להעביר את הסיפור לדורות הבאים".
