להתחבר למאה ה-21
אנחנו מלמדים אותם המון דברים יום אחרי יום, אבל אין לנו שום מושג במה באמת יעסקו תלמידינו בעתיד. תפקידו של המורה, איש החינוך, הוא להורות לתלמידים את הדרך בתהליכי שינוי, אבל שינוי לקראת מה? מחקרים רבים בעולם ניסו לבחון את השאלה, אילו מקצועות הקיימים היום יהיו קיימים גם בעתיד ואילו מקצועות חדשים יתפתחו אז? הם לא הגיעו לשום הסכמה.
נראה אם כך, שלגבי מקצועות העתיד, רב הנסתר על הגלוי. איך, אם כן, יודע המורה, מהו המודל הרצוי להוראה שלו? לקראת מה הוא מחנך? על השאלה החינוכית הזו ניתן לענות בשתי דרכים מרכזיות:
הדרך הראשונה, הקשורה לתפיסת עולם, חשובה מאוד, אך אני רוצה להתייחס במאמר זה דווקא לדרך התועלתנית ולשאול, מהי דמות המורה כמכין את האנשים הצעירים לתפקוד מיטבי בעתיד? על שאלה זו צריך לענות רק לאחר שאנו מגדירים כיצד אנחנו צופים שיראה העתיד? מאחר שהעתיד הוא מושג רחב מאד, נשאל שאלה ממוקדת יותר: כיצד יראה שוק העבודה בעתיד, אבל כמו שאמרנו, אנחנו לא ממש יודעים.
מה אנחנו כן יודעים לגבי מקצועות העתיד? דוחות בינלאומיים, אשר אינם מסכימים תמיד לגבי אילו מקצועות ייעלמו מהעולם, כן מסכימים לגבי מאפייני מקצועות אלו. המקצועות שייעלמו הם מקצועות שדורשים ביצוע מתמשך ומונוטוני של משימות שגרתיות והמקצועות שיתפתחו הם מקצועות אשר דורשים גמישות ויצירתיות מחשבתית, מקוריות תפיסתית ויכולות למידה עצמאית מתמדת.
מה אם כן צריך לעשות איש חינוך המעוניין להכין את תלמידיו לתפקוד מיטבי בעולם העבודה העתידי? לפתח אצלם:
אחת הדרכים המעניינות היא על ידי יצירת תהליכי חקר לימודיים "פתוחי קצה" - תהליכים שבהם המורה מציב בפני התלמידים שאלה אשר אין לה תשובה אחת בלבד. ניתן לבחון את השאלה מזוויות שונות ולתת לשאלה זו מגוון תשובות. למשל, "מה היה קורה אילו תהליך היסטורי מסוים לא היה מתרחש?" או "כיצד ניתן להקל על בדידות של קשישים בתקופת משבר הקורונה?"
תהליך כזה יבקש מהתלמידים ללמוד על הנושא ולפתח פתרונות מקוריים ויצירתיים, המציגים זוויות חשיבה מעניינות ומקוריות על הבעיה. התלמידים יוכלו לבחור את הדרכים המתאימות להם, כדי להתמודד עם השאלות הללו ובהתאמה, חלק משמעותי מהקריטריונים להערכת תהליכים אלו יכלול התייחסות למקוריות, יצירתיות ועצמאות. עוד חשוב כי גם לתלמידים יהיה חלק בהערכת תהליכים אלו.
על מנת שהתלמידים יוכלו ללמוד את כל הדברים הללו ולתפקד בהצלחה בעתיד, עליהם להכיר את עצמם, את היכולות והמגבלות שלהם, את הצרכים שלהם ואת דרכי הפעולה העדיפות עליהם. איך עושים את זה? איך מפתחים תכונות וכישורים כאלו? על ידי מתן חופש לתלמידים לבחור את מה שמעניין אותם ללמוד, בדרך ובזמן שמעניינים אותם, מתוך הסיבות המניעות אותם ורלוונטיות להם. כך ניתן גם לאפשר להם להעריך את מידת הצלחתם בתהליך.
אחת הדרכים המשמעותיות לפתח אצל התלמידים את "הכרת העצמי" היא על ידי כך שבסופו של כל אחד מתהליכי החקר, בנוסף להערכת ההישגים של התלמידים באשר למשימה שניתנה, יתבצע גם תהליך רפלקציה. התהליך יכלול התייחסות לשאלות כמו: מה למדתי על עצמי בתהליך, מה הפתיע אותי באופן שבו התמודדתי עם התהליך, מה היה לי מובן מאליו בדרך ההתמודדות, מה למדתי לגבי החוזקות שלי ולגבי החולשות שלי, מה אעשה באופן דומה בתהליכים עתידיים ומה ארצה לשנות.
אז מה צריך להיות תפקיד המורה אם התלמידים בוחרים את הנושאים, את דרכי הפעולה, מועדי הלמידה ודרכי ההערכה? למרות שהתלמידים יקבלו אחריות רבה יותר מבעבר, המורים לא יוכלו לפרוש לפנסיה מוקדמת, שכן עדיין, ואולי יותר מאי פעם, שמור להם תפקיד חיוני.
המורה תפקידו כשמו, להורות את הדרך, להנחות ולסייע במקומות בהם התלמידים נתקלים בקושי. תפקידו ללוות את תהליכי "הכרת העצמי" של התלמידים, להבין מה הם חושבים ומה הם מרגישים, לסייע להם ללמוד מהצלחות ומכישלונות, לאפשר מרחב לימודי של התנסות ולמידה מהצלחות ולא פחות חשוב מכך, למידה מטעויות. ומעל הכל - לעשות את כל הדברים הללו באמפתיה, מתוך רצון אמיתי לסייע להם. מדובר כאן על תהליך העצמה של מחנכים ותלמידים.
מה לדעתכם הכי חשוב ללמד את המבוגרים של המחר? איך אתם עושים זאת בכיתה שלכם? נשמח לשמוע, כאן בתגובות.
