להקשיב לשטח
תקופת הקורונה הפתיעה מנהלים בארגונים רבים ובתוכם גם הרבה מנהלי בתי ספר. ביום אחד נלקחה מכולנו אפשרות בסיסית ביותר, השנייה במדרגות החשיבות בתיאוריית הצרכים של מאסלו, הצורך בביטחון. בחלק מהמקרים התקופה אף פגעה במדרגה הראשונה של צרכי הקיום הבסיסיים שלנו.
היעדר תחושת הוודאות פגשה ועודנה פוגשת אנשי ניהול רבים בתוך המערכת, ללא יכולת לתכנן את השלב הבא על קרקע בטוחה וללא יכולת לתת תשובות לצוות החינוכי, להורים ולתלמידים לגבי העתיד. במאמר זה אנסה להציע דרך הסתכלות על אי הוודאות בראי ניהולי פרקטי, לקראת פתיחת מסגרות החינוך השונות בשנת הלימודית תשפ"א.
ישנם 4 מצבים אפשריים לעבודת המנהל, המבוססים על שני משתנים עיקריים המשפיעים על מידת הוודאות של המנהל או המנהלת של בית הספר:
בשיגרה הרגילה: שני מצבי וודאות
במצב בו יכולת השליטה גבוהה וכך גם מידת הידע הניהולי, אנחנו במרחב שיגרה, עם שליטה מירבית. אז יש לנו אפשרות לתכנן, לנהל ולהוציא לפועל משימות חינוכיות באופן מיטבי. כאשר יכולת השליטה אובדת לנו, אך יש לנו ידע ניהולי מסודר, אנחנו במרחב הפתעה צפויה. מצב כזה קורה למשל בזמן הובלת רפורמה חדשה.
בשיגרת הקורונה: שני מצבי חוסר וודאות
לעומת שני מצבים אלו, ישנם שני מצבים של אי וודאות, המאפיינים את התקופה בה אנו נמצאים:
מרחב שליטה עיוורת: יש לנו יכולת שליטה ניהולית, אך הידע הניהולי לא מסודר. במצב זה אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד, אך ניתן לקיים תהליכים שיטתיים ומסודרים ולהביא לכמה שיותר רגעי ביטחון עבור ספינת המוסד החינוכי. במצב זה אמנם המנהלים עדיין "משיטים" את ספינת הניהול, אך לא תמיד מצליחים לדייק את היעדים בהתאם למצב וחסרה היכולת לתכנן קדימה.
המרחב הכאוטי: אין בידנו את הידע וגם אין בכוחנו את היכולת לשלוט. זהו מרחב המאפיין כאוס מוחלט, פירוק של תהליכי בסיס ובמשך תקופה ארוכה אנחנו פועלים במרחב זה רק כדי "לכבות שריפות". המנהל נדרש לדינמיות, יצירתיות, קבלת החלטות מהירה עם שליטה מוגבלת ונתונים חסרים, למידה "תוך כדי תנועה" והכלת שגיאות וטעויות שיתרחשו מטבע הדברים.
שני המצבים הללו גורמים למנהלים ולצוותים החינוכיים תחושה של חוסר יציבות וחוסר באפשרות לפתח תהליכים חינוכיים נכונים. בתורת המלחמה נהוג לקרוא למצב זה בשם "ממלכת אי הוודאות", מונח שטבע ההוגה קלאוזוביץ' ומתאר מצב בו קיימת השתנות תמידית של מאפייני הלחימה.
לאור תקופת הקורונה הפוקדת את החברה כולה, הצעתי היא שבתוך מרחבי אי וודאות אלו במערכת החינוך, ננסה להחזיק ניהולית, כמה שניתן, בתוך מרחב "השליטה העיוורת" וגם כאשר אנו עוברים (מכוח הנסיבות) ל"מרחב הכאוטי", לנסות להחזיר את הספינה למרחב "השליטה העיוורת".
כדי שחמשת הצעדים הבאים יוכלו להתקיים, עלינו לבקש מקובעי המדיניות החינוכית לאפשר בשנת הלימודים תשפ"א חופש פעולה ומרחב לאוטונומיה ניהולית עבור מנהלי מוסדות החינוך. דבר זה נכון במצבי שגרה, אך בטח במצבי חירום, כאשר תהיה "תגובת קורונה" שונה בין הערים ובין המוסדות. רק מרחב של אוטונומיה ניהולית עשוי להוליד מענה חינוכי יצירתי, שמבוסס על הכרת צרכי בית הספר.
צרו לכם אי של וודאות, עד כמה שאפשר. Photo by Johannes Plenio from Pexels
חמישה צעדים להחזרת ספינת הניהול למרחב "השליטה העיוורת"
1. שקיפות
מדי שנה, נדרשים מנהלים לקבל לא מעט החלטות ניהוליות בתקופת החופש הגדול: שיבוצים, תקציב, כח אדם, הרכבי צוותים, כיתות ועוד. תקופת הקורונה מקשה מאוד על יכולת קבלת ההחלטות לטווח הרחוק ולעתים משאירה סימני שאלה עד לרגע האחרון.
כדי לנסות למזער את תחושת העמימות בקרב אנשי החינוך, מומלץ להשתמש כמה שיותר בשיקוף המצב, שיתוף המידע הוודאי אותו אנו מכירים, שיתוף של מה מונח על "השולחן הניהולי" בימים אלו ופניה להבנה הדדית של כל העוסקים במלאכה: אנשי חינוך, תלמידים והורים. בתוך השיקוף מותר (ואנושי), בתקופה זו, להניח מחשבות עם סימני שאלה ודילמות ללא פתרון ממשי.
2. גיבוש צוות קורונה
התקופה (זו שהתחילה וזו שצפויה לנו) תמשיך ותאתגר את המערכת. המנהלים, בכל הדרגים, יידרשו לנהל את אתגרי השגרה החינוכית ולא תמיד יהיו פנויים לפתירת בעיות אסטרטגיות. לכן, זה הזמן לגבש צוות מקצועי, שיתכנס אחת לתקופה וידון בסוגיות העולות מהשטח לאור אתגרי השעה.
באופן טבעי, קיימת נטייה להפוך את צוות ההנהלה לפורום חשיבה בנושא, אך הצעתי היא דווקא לגבש צוות אחר, ייעודי, שיהיה פנוי לעסוק רק בכך והוא זה שיביא המלצות לפתרונות יצירתיים לצוות ההנהלה של בית הספר. מומלץ לערב בצוות זה אנשי פדגוגיה, אנשי מקצוע פסיכו-סוציאליים, תלמידים, הורים, נציג הנהלה ועוד. גיבוש צוות כזה והכשרתו בימי החופש הגדול, יוביל לכך שברגע האמת יהיה בידי המנהל פורום התייעצות איתן וזמין לפתרון אתגרי השעה.
3. המשבר כהזדמנות
ניתן להסתכל על משבר דרך עיני ה"שבר", אך ניתן גם להסתכל עליו דרך ההזדמנות לחבר מחדש את החלקים. אני קורא ושומע את קולות אנשי החינוך שמביעים תסכול והיעדר מוטיבציה לפתיחת שנת הלימודים. חשוב לתת מקום לעיסוק בתכנים אלו שעולים ולעיבוד שלהם. תנו מקום לחשש העולה ואל תתעלמו ממנו. ארגון חינוכי שייתן מענה לרובד הזה ימנע מצב של הפעלת מנגנון ההתקה (Displacement), בו המטען הרגשי של אנשי החינוך סביב מצב הקורונה ואי הוודאות יועבר ממצב של תסכול למצב של היעדר מוטיבציה לעשיה פדגוגית. יש לא מעט דרכים לעסוק בכך, אך הראשון הוא להכניס זאת לסדר היום.
4. נערכים לשנה החדשה
ימי ההיערכות לשנת הלימודים הכרחיים ומומלץ להקדיש להם זמן לחשיבה אסטרטגית בשתי רמות:
הרמה הראשונה: כינוס הצוות המוביל וניסיון לכתוב מספר תרחישי אי ודאות המותאמים למוסד הלימוד, מתוך מגוון רחב של תרחישים אפשריים. למשל, השנה נפתחת כרגיל, בלימודים פרונטליים, בצל הקורונה; בית הספר או כיתה מסוימת נכנסים לבידוד בעקבות הדבקה; שנת הלימודים נפתחת בלמידה מקוונת.
בתוך התרחישים עלינו לחשוב על איך יראו "אירועים משמעותיים" בשנת הלימודים. כגון, כניסה של תלמידים חדשים לתוך מוסד הלימוד, תהליכי פרידה של תלמידים, בחינות, חינוך לערכים, עיבודים רגשיים, קליטה של סגלי חינוך חדשים ועוד.
הרמה השנייה: איפיון פתרונות לכל אחד מהתרחישים הללו. על המנהל להעניק לצוות המוביל מרחב פעולה מלא, כדי לפתור את התרחישים בדרך היצירתית ביותר. כלומר, לבקש מהצוות להציע פתרונות ישימים, אך רחבים ככל הניתן.
בתוך סל הפתרונות חשוב לתת מקום לתהליכי למידה וניהול היברידיים. חשוב לברר למשל, אילו כלים נגישים יותר למורים ולתלמידים ומה כדאי ללמד את המורים בתקופת החופש, כדי לשפר את הלמידה בזמן אמת? מה השימושים הנוספים הקיימים לכלים הטכנולוגיים?
זה הזמן של המנהל לנווט את ההחלטות לרוח החינוכית בה הוא מאמין ולברר איך היא משתלבת בכל אחד מהתרחישים. למשל, מה העוגנים החשובים לי כאיש חינוך בתקופה זו? איזו חניכה ארצה לתת לצוות שלי כעת? איפה אני יכול להניח יציבות בתוך אי הוודאות? איפה אני יכול להתגמש?
5. החוסן האישי של אנשי הצוות
לכל אחד מאנשי ונשות הצוות שלכם, יש משפחה וסביבה קרובה וכולם חשופים להשפעות הקורונה (הן בריאותית והן כלכלית). חשוב מאוד לתת קשב ניהולי גם בנושאים הללו ולטפח מקום בטוח של שייכות ותחושת מסוגלות עבור אנשי חינוך שיחוו אתגרים אישיים. מוסד שישכיל לעשות זאת, בעיקר בזמן משבר, ירוויח אנשי חינוך טובים יותר בהתמודדויות החינוכיות.
ניהול בתנאי אי וודאות הוא מרחב להזדמנות הדורש מנהיגות שונה, יצירתית, סופגת ומתכננת. הרעיונות המובאים כאן הם המלצה חמה לכל מנהלת או מנהל המובילים גוף חינוכי ומעוניינים לפתוח את שנת הלימודים כשקצת יותר אבני וודאות מונחות בשביל החינוכי אותו הם מובילים. שנזכה להניח את אי הודאות במקום הנכון גם בתקופה שכזו.
