ישראל במלחמה
לימודי המתמטיקה זוכים למעמד מיוחד במערכת החינוך. המתמטיקה אופפת כל אספקט בחיינו, היא הבסיס של המדע וקשורה בין היתר לאפשרות להשתלב באקדמיה ובשוק העבודה במקצועות עתירי שכר. עם זאת, אין זה סוד שהרבה מאוד תלמידים נרתעים מתחום המתמטיקה, אינם מתחברים אליו והיו מעדיפים לוותר עליו בלימודיהם.
נשאלת השאלה, האם זוהי גזירת גורל או שיש דרך להביא ללמידה אפקטיבית ומהנה של מקצוע המתמטיקה באופן שיתאים לכלל התלמידים? אם תשאלו את מורי המתמטיקה במחוז אונטריו בקנדה, הם יטענו שכן, בהחלט יש דרך כזו! לפני כ-15 שנה הישגי המתמטיקה של התלמידים במחוז היו נמוכים מאוד ובעלי העניין התחילו לשאול את עצמם איך אפשר אחרת. ההבנה שלא ניתן לשלוף מהכובע פתרון "אינסטנט" הביאה אותם לקבל החלטה אמיצה: המורים למתמטיקה ייצאו למסע משותף יד ביד עם גורמי הפיקוח, שבמהלכו יבחנו לעומק את הקיים, יתנסו בשיטות אחרות, יתהו, יטעו, ישפרו, ינסו ויתקנו, עד שיגיעו ל- מ.ש.ל.
דרך חדשה: נפרדים מההוראה המסורתית
במסגרת תכנית "יוזמתמטיקה" של קרן טראמפ והקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, זכינו לפגוש את לינדי אמאטו, קרייג גוטרי וקייל פירס, הצוות המוביל ממחוז אונטריו, ללמידה ושיח מרתקים אודות הדרך בה צעדו, ויחד ללמוד מהם את העקרונות המנחים בשיטת הלימוד שפיתחו. שיטה זו שמה דגש על למידה מותאמת אישית, מתוך הבנת עומק של הלוגיקה המתמטית. השאלות שהכווינו אותם במסעם היו:
קייל פירס וקרייג גוטרי בשיעור מתמטיקה כובש למורים ישראלים לפני שהתחילו לברר מה עושים, בחנו מורי אונטריו את המצב הקיים. כך נראו השיעורים בדרך המסורתית: ראשית, בדיקת שיעורי הבית; לאחר מכן, הסבר החומר על ידי המורה; בהמשך, הדגמת החומר על ידי המורה; ולבסוף, זמן תרגול בכיתה ו/או בבית. נשמע מוכר? מורי אונטריו מכנים סוג זה של למידה בכינוי "העברת אחריות הדרגתית". ראשית, המורה עושה. אחר כך, המורה והתלמיד יחד ורק לבסוף התלמידים מנסים לבדם.
הבעיה בשיטה היא שכשמגיע תור התלמידים לנסות, רק מעטים פועלים מתוך הבנה אמיתית של הלוגיקה המתמטית. למעשה, הם טוענים שהרגלנו את התלמידים לסמוך על המורים שיעשו את החשיבה עבורם, ממש כאילו אנחנו מחזיקים בהנחה שילדים לא יכולים או לא רוצים לחשוב בעצמם.
כולם מסכימים כי שותפות של תלמידים בלמידה היא חיונית, אך לא תמיד ברור לנו איך נראית שותפות כזו וכיצד מאפשרים אותה. לעיתים אנו מסתפקים ברמה בסיסית של השתתפות תלמידים שעונים לשאלות ששאלנו ו/או מתנהגים "כראוי", כשלמעשה אין הדבר מעיד על חיבור עמוק ועל מעורבות פעילה בתהליך הלמידה. כשאלה מתקיימים, נצפה לראות תלמידים שתוהים, משערים, משתפים בדרך החשיבה הייחודית שלהם, שואלים שאלות ומפעילים חשיבה מסדר גבוה.
מציתים את הסקרנות
בכתבה זו נשתף אתכם בכלים מעשיים שתוכלו ליישם בכיתת המתמטיקה שלכם ומבוססים על מודל בשם "רגעי מתמטיקה משמעותיים", שפיתחו מורי אונטריו. המודל מורכב משלושה חלקים עיקריים, הקשורים קשר הדוק אחד לשני:
הכתבה תתמקד בשלב הראשון של הצתת הסקרנות. בכתבות הבאות נפרט את הנושאים של תדלוק החשיבה הלוגית והפעלת מהלכי המורה.
הצתה של סקרנות אצל תלמידים היא שלב הבסיס ביצירת מעורבות אינטלקטואלית וקוגניטיבית של התלמידים בשיעורי המתמטיקה. להלן מספר עצות מעשיות מניסיונם רב הערך של מורי אונטריו:
הורדת רף הכניסה לבעיה המתמטית
ראשית נזכור כי כבר מהרגע הראשון, חשוב לנו לייצר שיעור שבו כל אחד מהתלמידים יכול למצוא מקום. מסיבה זו יש להוריד את רף הכניסה, במטרה שיתאים לכל התלמידים. יחד עם זאת, חשוב להקפיד כי מה שמציגים הוא מספיק מעניין ומעורר מחשבה, כך שכל התלמידים ירצו להשתתף מיד בהתחלה.
מתחילים בלסקרן, ממשיכים לתדלוק החשיבה הלוגית ואז: הפעלת מהלכי מורה
החסרת מידע מן התלמידים
זהו כלל המפתח ביצירת הסקרנות! ממש כמו סיפור טוב, שחושף בהתחלה מעט מידע ושומר את התשובות לסוף הסיפור, הימנעו מלמסור לתלמידים את רוב המידע מראש. על ידי אי מסירת המידע כולו, תוכלו ליצור אווירה של תהיה וסקרנות, כך שהתלמידים מתחילים לשאול, "מה בעצם קורה כאן?"
שימוש במתודת פתיחה מתאימה
לא מומלץ לפתוח שיעור עם בעיה מילולית, מכיוון שרוב הבעיות המילוליות הן אוסף של משפטים שאינו מאפשר לייצר תוכן מעורר מחשבה. שימוש מושכל בסרטון וידאו יכול להיות נהדר, מכיוון שהוא מאפשר לנו מצד אחד לשתף עושר של מידע על התכנים אותם נבדוק ויחד עם זאת, להחסיר מידע משמעותי וכך ליצור התרגשות, ציפייה ותהייה. יחד עם זאת, אסור לנו לבנות על כך שעצם הצגת סרטון וידאו או אפילו בעיה "מהעולם האמיתי" יעשו עבורנו את העבודה. חשוב להיצמד להסתרת המידע ולתמצת את התרחיש ל-2-3 משפטים בלבד.
אבחנות ותהיות
אל תמהרו להסברים לאחר הצגה ראשונית של החומר. אפשרו לתלמידים זמן של לפחות דקה כדי לכתוב את כל הדברים שהבחינו בהם או תהו לגביהם. אספו את כל האבחנות והתהיות בטבלה על הלוח שכותרותיה הן"הבחנתי ב..." ו"אני תוהה לגבי..."
כדי להפחית רתיעה שתלמידים יכולים להרגיש מצעד כזה, אפשרו להם תחילה לשתף את האבחנות והתהיות שלהם עם שכניהם לכיתה ורק לאחר מכן לעבור לשיתוף מול כל הכיתה. השיתוף מאפשר לכולם להיות מעורבים, לעצב את השיעור, להרגיש שהם תורמים לשיעור ולנסות להבין את המתרחש. זהו תהליך מעצים. חשוב להימנע מלתעל את החשיבה שלהם על ידי הבעת התרגשות יתירה משיתוף רעיון הקשור למתמטיקה.
בשלב זה המורה יכול לבחור את התהיות הקרובות ביותר לבעיה שבה תכנן לטפל ולכוון לשם את השיעור. בסוף השיעור, חזרו וטפלו בשאר התהיות שנותרו פתוחות ובכך תחזקו את אמון התלמידים בכך ששווה תמיד לשתף.
הערכה ואומדן
דרך מוצלחת במיוחד להגביר את המיקוד והעניין בבעיה המתמטית, היא לבקש מהתלמידים לבצע הערכה ואומדן של התשובה. בדרך כלל, ההערכות הראשונות יימסרו באדישות מסוימת, אך ככל שיעלו עוד ועוד הערכות, נגלה שגם התלמידים שנראו הכי פחות מתעניינים בדיון, מתעוררים לחיים. זאת מכיוון שלהבנתם, חלק מההערכות הן אבסורדיות לגמרי בהשוואה להערכות שהם הציעו, והם רוצים לוודא שקולם יישמע, כדי להבטיח שכאשר המספר האמיתי יתגלה, כולם יידעו שההערכה שלהם הייתה המדויקת ביותר.
מורים שיתנסו ביישום של מערך התובנות הללו בשיעורים, עשויים למצוא עצמם עם תלמידים מסוקרנים ומעורבים כבר בתחילת השיעור. בשלב זה אתם עשויים להתפתות להמשיך כרגיל לשלב ההסברים וההדגמות, אבל יהיה בכך פספוס גדול. מה שחשוב לעשות כעת הוא לגשת להבניה של בסיס הרעיון המתמטי, באופן שנותן כבוד לאופן החשיבה של כל אחד מן התלמידים שלכם.
הכתבה הבאה שלנו תעסוק ביתר חלקי המודל, שמתייחסים ל"תדלוק" אותה חשיבה לוגית של התלמידים ולמהלכים ההיקפיים שכדאי למורה להפעיל כדי לאפשר למידה פעילה מותאמת אישית.
עוד על המודל הקנדי "רגעי מתמטיקה", תוכלו ללמוד באתר המצוין שלהם. תמצאו שם דוגמאות רבות, סרטונים, קישור לפודקאסט ועוד.
