להתחבר למאה ה-21
צלצול, התחלת השיעור.
מורה: "היום תבחרו מאמר חדשני בנושא נגיפים, תציגו אותו בפני הכיתה ותסבירו מדוע בחרתם דווקא במאמר זה?"
תלמידים: "מה זאת אומרת? מה, לא תלמד אותנו על נגיפים??"
מורה: "היום תלמדו בעצמכם".
שקט בכיתה.
התחלת עבודה.
אחד היסודות המשמעותיים ביותר במוטיבציה הפנימית הינו אוטונומיה. האוטונומיה מאפשרת מרחב למידה שבו התלמידים לומדים בעצמם, מסיקים מסקנות ומבינים את החומר הנלמד ללא תיווך ישיר של המורה.
האם "חופש" מסוג זה יכול לפגוע בלמידה ולמנוע הצלחה? זו שאלה שמעסיקה אותי לעיתים קרובות וכעת ברצוני להעלות מספר תשובות, מתוך הניסיון האישי שלי כמורה.
השיטה המסורתית הקיימת שמה דגש על הוראת החומר (הקנייה) ופחות על הלמידה. המורה מרצה, הלוח מתמלא בטקסט, השיעור עובר, אך השאלה החשובה בסופו של השיעור באמת לא נשאלת – מה למדו התלמידים?
בשנים האחרונות נעשים ניסיונות רבים להכניס פדגוגיה שונה, אשר תניע את התלמידים ותאפשר להם למידה אחרת. מחקרים שונים אשר בדקו את הקשר שבין אוטונומיה ומוטיבציה הראו חפיפה בין שני המושגים, כאשר אוטונומיה קשורה לנחישות גבוהה יותר, ביצוע משופר ואורח חיים בריא יותר מבחינה פסיכולוגית. מוטיבציה המבוססת על אוטונומיה מקדמת הבנה של מושגים, משפרת התמדה בבית הספר ובפעילות ספורטיבית, מביאה לציונים גבוהים יותר, יצירתיות גבוהה יותר, פרודוקטיביות ומאפיינים חיוביים נוספים. בספרות המחקרית קיימות עדויות על חשיבות האוטונומיה בשיפור המוטיבציה בתחומים שונים.
מה היא בעצם אוטונומיה בבית הספר?
קיימות שתי תפיסות מוצא עיקריות של המורים את מקצוע ההוראה:
בהקשר זה יש לציין כי לא פעם בניגוד לחשש הטבעי שמחזיקים מרבית המורים, התלמידים דווקא רואים באור חיובי מורה אשר מעמיק את ידיעותיו בעצמו בעקבות שאלות או דיון כיתתי. מורה אשר צובר תוך כדי השיעור ידע חדש מלהיב את תלמידיו ומראה להם עקרונות חשובים כגון "תמיד יש מה ללמוד", "לא את הכול אני יודע", "רכישת ידע חדש מספק הנאה" ובכך הוא מעביר את שרביט הלמידה אליהם.
האם אין זה רצונו של כל מורה? האפשרות שתלמידיו ילמדו בכוחות עצמם וירצו להמשיך ללמוד?
אוטונומיה מקדמת סקרנות וסקרנות מקדמת למידה.
מחקר שפורסם ב-1997 הראה כי סטודנטים לרפואה בוחרים התמחות בהתאם לדרגת האוטונומיה לה הם זוכים במהלך הרוטציה שלהם במחלקות השונות - אם לדוגמה הסטודנט נחשף למדריך כירורגיה המספק אוטונומיה לימודית רבה יותר, הסיכוי שהסטודנט יבחר בכירורגיה כהתמחות - גבוה יותר. דבר זה מלמד על חשיבות האוטונומית בלמידה ובבחירות המעשיות בחיים.
בשלב זה נשאלת השאלה - כיצד המורה יכול לקדם אוטונומיה כיתתית בכדי לאפשר מוטיבציה פנימית, אשר תוביל ללמידה בצורה מיטבית?
ראשית, על המורה להבין כי האוטונומיה הינה קריטית להצלחת תלמידיו. עליו לסמוך על עיקרון זה ולהאמין באפשרות שתלמידיו ילמדו בצורה מיטבית באופן זה. הרצון ללמוד טבוע ב-DNA שלנו והתלמידים בוחרים ללמוד את מה שאכן מסקרן אותם. ללא למידה לא ניתן להתקדם ולהגיע לשיאים חדשים באופן משמעותי. חשוב לציין כי בסופו של דבר, הפרס בעקבות הלמידה אינו העיקר (אם כי דבר חשוב - מוטיבציה חיצונית), אלא סיפוק יצר הסקרנות. מטרת המורה לסקרן את תלמידיו, בהכווינם אל עבר מחוזות שאינם ידועים להם באמצעות הנחיה, ניסוי ומחשבה.
בשלב הבא, על המורה לתכנן כיצד עליו ליישם שיטות הוראה אוטונומיות בכיתה. דרך אחת, הפניית התלמידים אל עבר מקורות המידע ושאילת שאלות אשר יסקרנו ויפתחו את יכולת החשיבה שלהם. בהקשר זה המשוב המתקבל מידי התלמידים חיוני ביותר - האם המידע אכן מספיק נהיר, מעניין או מסקרן. במידה ולא - כיצד הם היו מנסחים את החומר ומעבירים בצורה טובה יותר? יש לזכור כי התלמידים הם למעשה שותפיו של המורה בשליפת והפנמת הידע. בנוסף, ניתן לשאת את האוטונומיה לכיוון יצירתיות. הישיבה מול הדף החלק, שבתחילה אולי נראית כמלחיצה, מעודדת פרצי יצירתיות אצל התלמידים. הם שקובעים את המלל, האיור, הסכימה ודרך החשיבה שתאפשר להם הבנה טובה יותר. הקסם שבשקט עושה את שלו. יש סיפור על אוניברסיטה, שכאשר סיימו לבנות את הבניינים והמדשאות, החליט האדריכל לא לסלול שבילים. הוא נתן לסטודנטים לצעוד במשך כמה שבועות ולראות מה הן הדרכים שבהן הם בוחרים כשאין להם מגבלה. לאור הדרכים שהם יצרו נסללו בהמשך השבילים.
המורה הוא האדריכל. הוא בונה את מתווה השיעור, מציג את הנושאים, ההכוונה והמטרות אך אם הוא מאפשר לתלמידים לבחור את הדרך שלהם להשיג את אותן מטרות, הוא יוכל לאפשר לכל אחד מהם את דרך הלמידה המתאימה לו.
כמובן שעל המורה להציב גבולות ברורים בשיעור, כאשר בכל שלב ברור לתלמידים מהי מטרת השיעור, מקורות המידע, דרך ההתנהלות בשיעור וכו'. תלמידים ללא גבולות ברורים ייתכן וירגישו שלא בנוח מהתהליך ועל כן יש לוודא זאת בכיתה. ניתן לראות שבבתי ספר מצליחים – יש משמעת גבוהה מאוד.
נקודה נוספת הינה החשיבות הרבה בהצגת המשימות ע"י התלמידים עצמם. בכך הם יראו ערך בעבודתם, דריכות ורצינות בתהליך הלמידה. התייחסותו האישית של המורה לעבודתם יכולה להעמיק את הקשר לתלמידים ולבסס את המשך שיתוף פעולה בשיעורים הבאים.
חשוב לציין כי בהתאם לשיקול דעת המורה ניתן להשתמש בטכניקה זו במינון ובתזמון הרצויים. ייתכן ויפעל בגישה זו עבור חומר לימודי מסוים וייתכן עבור כלל השיעורים. ללא ספק, אימוץ הגישה על ידי צוות ההוראה יאפשר פדגוגיה מוכוונת מוטיבציה פנימית ויעלה את מידת מעורבות התלמידים בשיעור.
לסיכום, כיתה אוטונומית, שבה המורה מאפשר למידה ואינו קוטע אותה, אינו שולט בכל דקת שיעור ובכל הפרטים מראש, יכולה לשנות את כללי המשחק הפדגוגיים. על המורים לנקוט דרכי הוראה אשר יאפשרו לתלמידים ללמוד בעצמם את הנושאים ולהפנים מידע בדרך הברורה להם. הדבר מדגיש גם את החשיבות הרבה שיש לאוטונומיה של מורים במערכת החינוך.
מערכות חינוך מצליחות רואות במורות ובמורים מקצוענים ונותנות להם את האוטונומיה הדרושה להם על מנת שיצליחו.
מדוע אם כן, לא ניתן אוטונומיה גם לתלמידים ונאפשר להם לעזור לנו לקדם אותם בצורה המיטבית?
