להקשיב לשטח
הסופר מאיר שליו תיאר פעם איך למד בילדותו: “שום דבר לא הגיע לקרסוליו של בית הספר היסודי בנהלל של סוף שנות החמישים, בעיקר בזכות שיטת הלימוד, שכללה יציאות רבות החוצה, אל מחוץ לחדר הכיתה... וכך, את רוב הצמחים ובעלי החיים הכרנו בחוץ, בנאות מגוריהם ממש. התחלנו בשדות הכפר, עברנו לגבעות הסמוכות ובסופו של דבר הגענו גם לכרמל. בהזדמנות זאת, כשהיינו בחוץ, לימד אותנו המורה – יעקב מתתיה, שהעמיד הרבה תלמידים אסירי תודה – גם פרקים בהיסטוריה ובתנ"ך”.
כששואלים מבוגרים מה הם זוכרים מימי בית הספר, לרוב הם יענו: את הטיולים. גם ממרחק שנים רבות, היציאה לטבע, השהות הבלתי אמצעית בסביבה טבעית, הן חוויות רבות עוצמה שנצרבות בזיכרוננו. מעטים, אם בכלל, יציינו את השיעורים בכיתות ואת שינון החומר, כחוויות מרגשות מימי בית הספר.
ליציאה אל מחוץ לכיתה – אם לשם טיול ושהייה בטבע,להכרת הקהילה הקרובה או כדי ללמוד שיעורים ומקצועות "רגילים" במיקום שונה – יש יתרונות רבים:
לימוד בחוץ מעורר את אינסטינקט הלמידה הטבעית והספונטנית.
לימוד בחוץ מציב לתלמידים אתגרים מסוג חדש.
לימוד בחוץ מגשר בין החומר התיאורטי למציאות הרלבנטית לחיי התלמידים.
לימוד בחוץ, במגוון של סביבות ובתנאים משתנים, מפתח עצמאות וכישורים חדשים.
לימוד בחוץ לרוב מזמן יותר אפשרויות לאינטראקציות חברתיות.
לימוד בחוץ מספק הזדמנות ללמידה לא פורמלית, משחקית, מושכת ומהנה יותר.
לימוד בחוץ מפתח את היכולת להתמודד עם אי ודאות ומעודד לקיחת סיכונים (מבוקרים, כמובן).
לימוד בחוץ פונה לכל החושים ומעודד סקרנות ויצירתיות.
לימוד בחוץ מפתח קשר עם הסביבה הטבעית ועם הקהילה המקומית הסובבת את התלמיד.
כל אלה לא רק מעלים את המוטיבציה של התלמידים ללמוד, אלא גם משפרים את ההישגים הלימודיים בפועל. אולם, למרות שלמידה בסביבה החוץ-כיתתית היא פרקטיקה פדגוגית רבת עוצמה, נעשה בה שימוש מועט מדי במערכת הלימודים הרגילה. למה זה כך?
כן, אבל... לא בבית ספרנו
בעבודתנו עם צוותי חינוך אנו, מנחי הרשת הירוקה המתמחים בחינוך לקיימות, מדגישים את החשיבות הרבה שיש ללמידה החוץ-כיתתית כחלק בלתי נפרד מסדר היום ומהמערכת השבועית, ומעודדים גננות, מורים ומנהלים לחבר את הלמידה החוץ-כיתתית לתוכנית הלימודים השוטפת.
לצערנו, במקרים רבים מאוד אנו נתקלים בתגובה לא נלהבת במיוחד. "קשה לנו לצאת עם התלמידים החוצה”, אומרים לנו. “בחוץ קשה יותר להשתלט עליהם, יש התפרקות וכאוס...”.
אמת, זה לא פשוט – אך ללמידה החוץ-כיתתית יתרונות כה רבים שכדאי להתאמץ בשבילה. הנה כמה עצות זהב, שמנסיוננו יכולות לקדם את הרעיון:
1. התכוננו: בדקו מה דורשים נהלי משרד החינוך לגבי סיורים, בדקו עם הקב"ט היישובי (יש מקומות שבהם לא צריך אישור לסיור בתוך גבולות היישוב), דאגו לאישור יציאה גורף מההורים, בנו לכם "מאגר" של מלווים פוטנציאליים (הורים, סבים, דודים, אחים גדולים...).
2. תכננו: לימדו את השטח ואת מה שהוא יכול לזמן – החל מחצר בית הספר, השכונה, גן או פארק עירוני, סביבה טבעית וכלה באנשים מרתקים בקהילה. אחרי שתכירו את הסביבה,תוכלו להצליב את מה שגיליתם עם תוכנית הלימודים ולראות מתי שיעור בחוץ יכול להיות רלוונטי ומשמעותי.
3. שתפו את כל המערכת: כשיש גיבוי מהמנהלים ומכלל המורים ליציאה מהכיתה, קל יותר להכניס שיעורי-חוץ למערכת כדבר שבשגרה. אפשר גם לבנות "מאגר בית ספרי" של שיעורים וסיורים מקומיים, לשימושם של כל המורים.
4. הכינו את התלמידים: אל "תפילו" על התלמידים שלכם שיעור חוץ בהפתעה. לפני שיוצאים ללמוד בחוץ, צריך לקיים שיעור הכנה, לתת לתלמידים מידע על איך ואיפה יתנהל השיעור, רקע לימודי לקראת מטלת החוץ הצפויה וכן להבהיר להם את כללי ההתנהגות.
5. עשו זאת בהדרגה: חשוב להבין שכשאנו יוצאים מהכיתה, יש צורך בבנייה של יכולת ואמון בין המורה לתלמידים. לכן אפשר להתחיל ביציאה למשימה אחת במהלך שיעור. אפשר לצאת קודם למסדרון או לחצר בית-הספר, כדי להרגיל את התלמידים להתנהלות בחוץ, ורק אחר כך לצאת למקומות מרוחקים יותר.
6. אבל תהיו ספונטניים: אם בדרך לבית-הספר נתקלתם בתופעה מעניינת, <span sty
