לקדם מצוינות
אני נוהגת לקרוא את התקצירים של "הגיע זמן חינוך" ואף להיכנס לרבות מהרשומות הנכתבות עבורו. אלה מתארים לעיתים סיפור מרגש, פדגוגיה מעניינת, תוכנה חדשה, סוגיה חשובה, וכולי. כמכשירת מורים, אני רואה חשיבות רבה להתעדכנות במגוון ערוצים - ההתנסות שלי, מחקרים, השתתפות בקהילות לומדים, סיפורים מהשדה ועוד...
ומה למדתי משני עשורים של התעדכנות שכזו:
למדתי שאין תופעה חינוכית אחת שניתן לכתוב עליה "שלוש סיבות ל...", או "שיטת ההוראה שתשפר …", ודאי לא - "התוכנה שתפתור…" (מלאו את המתאים) למרות שאלה כותרות שאני קוראת שוב ושוב במגזין זה. לעתים מדובר בכותרת פיקנטית שמובילה לרשומה מורכבת יותר ולעתים כך זה נשאר - "פתרון קסם" שישנה את כל עולם החינוך.
אינני טוענת שאין פרקטיקות טובות יותר ופחות, שאין תהליכים חשובים או סביבות מתוקשבות מעניינות. כן - חשוב ללמוד מסיפורי הצלחה, אבל חשוב יותר לבחון מה הפך סיפור מסוים להצלחה, ולא למסור את המידע כתורה שעל הקוראים לעשות copy+paste ולזכות בתשובה מידית לכל חוליי המערכת.
ואכן, רצוי לשפר את התנאים שבהם פועלת מערכת החינוך - שכר, גודל הכיתות, תמיכת ההורים וכולי. כמובן שרצוי להעסיק מורים משכילים (ורצוי גם אנשים אמפתיים, אקטיביסטיים ובעלי שלל תכונות חיוביות נוספות). גם סביר שאלה יביאו, בסופו של דבר, לשיפור מסוים (אולי) בהישגים.
אך פתרונות קסם אלה משטיחים את העשייה המורכבת כל כך שלנו, מקדמים שיח מתלהם ורדוד נגד המערכת ומוריה ומשאירים אותנו, המורים, בתסכול מתמיד.
בשנות עבודתי הרבות, למדתי שמעשה ההוראה הוא מרקם מעניין ולעתים חד פעמי שנוצר ממפגש של המורה, עם תלמידים ספציפיים, עם "הקהל" הכללי של הכיתה, עם התוכן הלימודי ודרישות המערכת… פרקטיקות שמתאימות למורה אחד, לא מתאימות לאחר; פרקטיקות של מורה אחד עם כיתה מסוימת לא מתאימות לאותו המורה בכיתה אחרת, וודאי שלא כל הפרקטיקות מתאימות לכל ילדי הכיתה; פרקטיקות שמתאימות ללימוד עניין מסוים לא מתאימות לאחר; אפילו פרקטיקות שמתאימות לתחילת היום או השנה אינן מתאימות לסופם - וכך הלאה. לצערי עוד לא הומצאה הגלולה (הגישה, השיטה, הפתרון, התכנה, הסנקציה…) ואין שלוש סיבות… לשום תופעה במערכת החינוך.
בשבוע האחרון נחשפנו לנתוני מבחן פיז"ה, ההסתערות היתה רבה, ובעיקרה התייחסות לסינגפור המצליחה ולישראל המדשדשת. אכן בסינגפור שכר המורים גבוה, מעמד המורים גבוה והמערכת מקבלת גיבוי ותמיכה מהסביבה הפוליטית והאזרחית שלה. אבל אם נתרחק מכותרות העיתונים הפופולריים ונקרא את הדו"ח (כמה עשו זאת?), נגלה תמונה מעניינת ביותר. בשלושת המקומות הראשונים גם ניצבת המדינה… אסטוניה. מדינה בה שכר המורים ומעמדם נמוך מהממוצע ב-OECD. הידעתם? ובכלל - מה בין סינגפור הפורמליסטית לפינלנד (שירדה מעט בדירוג אך עדיין גבוהה בכל מדדי הבדיקה) הרכה? ולמה למרות ההישגים המעולים של סין במבחנים אלה, הם אינם מצליחים לפרוץ את תקרת הסטארטאפ של... ישראל?
לא - "זה לא רק התלוש"!
מציעה שברשומות הבאות נשהה מעט את סימני הקריאה ונציג את אותם סיפורי ההצלחה יחד עם שיקולי הדעת שליוו את התהליך, וכן לצד הבעיות שהתגלו ביישומם; מציעה שנציג שלל נתונים ולא רק את המנצנצים שביניהם. ונחשוב... אבל באמת נחשוב חינוך.
מרצה, מדריכה פדגוגית וראש תחום תקשוב במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי
