להקשיב לשטח
כמורים אנחנו מעונינים שהתלמידים יזכרו את מה שאנחנו מלמדים ושהידע הזה ישמש אותם בעתיד. ולכן אנחנו נמצאים בחיפוש מתמיד אחר שיטות יעילות. לפעמים מרוב רעיונות קשה לבודד את העיקר ולפעמים האינטואצייות שלנו יכולות להטעות. נתמקד כאן בממצאי מחקר אודות המרכיב החשוב ביותר ללמידה, בדרך שבה מיישמים את התובנות אלופי הזיכרון, ונראה אילו אסטרטגיות למידה כדאי מאוד ליישם בכיתה ועל אילו אסטרטגיות חבל לבזבז את הזמן.
למידה יוצרת שינויים במוח
הלמידה מתרחשת במוח ומשאירה בו רישומים. כלומר, המוח משתנה בעקבות כל חוויה וכל למידה, כך שנוצרים בו ייצוגים של הידע החדש שצברנו. השינויים הללו נצרבים כזכרונות שאנו מסוגלים לשלוף במועד מאוחר יותר. אך מדוע יש פרטי מידע אותם אנחנו מצליחים לצרוב בזיכרון וכאלה שלא?
המרכיב ההכרחי ללמידה
ברור לנו שלדרך הלמידה ולמה שמתרחש במהלכה יש השפעה גדולה על הרישום העתידי במאגרי הזיכרון. אך מהו הגורם המכריע על הרישום בזיכרון?
אחד המרכיבים הראשונים שנבדקו (במעבדות המחקר וגם בכיתות הלימוד) הוא מספר החזרות על המידע החדש שנלמד. ככל שנחזור על פריט ידע יותר פעמים, הוא יצרב טוב יותר בזיכרון. זה העיקרון בבסיס הצורך לבצע חזרות על החומר בזמן שיעור, בבית או לקראת מבחן. עם זאת, ברור כיום ממחקרי זיכרון כמו גם מנסיוננו שזהו לא הגורם החשוב ביותר ושחזרות לבדן אינן מספיקות. אז מהו הגורם הקריטי ללמידה?
בניסוי קלאסי הראו למשתתפים בכל פעם מילה על מסך לזמן קצרצר ומיד לאחר שנעלמה הופיעה שאלת כן/לא פשוטה. הנבדקים התבקשו לרשום את תשובותיהם.
לאחר זמן מה שבו עסקו בדבר אחר, הנבדקים התבקשו לרשום את כל המילים שהם מסוגלים לזכור מתוך הרשימה. תוצאות המחקר הוכיחו שהמילים שנזכרו הכי טוב היו אלו אשר לגביהם נשאלו שאלות מבוססות משמעות. כדי לענות על שאלות 1 או 2 בתמונה לעיל יש לבצע עיבוד מינימלי שאינו כולל משמעות. אבל על מנת להכריע האם אריה הוא סוג של יונק (שאלה 3 לעיל) יש לבצע עיבוד שכולל את השלבים הבאים: הבנת המושג 'אריה', הבנת המושג 'יונק' ואז בחינת כל הקשרים הידועים ביניהם בכדי להחליט על שייכות לקטגוריה. מסקנת המחקר היא שעיבוד מבוסס משמעות בזמן הלמידה הוא מרכיב חיוני לבנית הזיכרון העתידי.
היום ידוע שמאגר הזיכרון המודע וארוך-הטווח מאורגן על בסיס משמעות: יצירת קישור מבוסס משמעות בין ידע חדש לידע קיים היא תנאי הכרחי לשימור הידע החדש בזיכרון ארוך-הטווח. קישורים המבוססים על שיטת ארגון אחרות, כמו סידור כרונולוגי או אלפבתי אינם יעילים.
מה אפשר ללמוד מאלופי הזיכרון?
לעיתים אנחנו נדהמים מביצועים פנומנליים בתחום הזיכרון: אנשים המסוגלים לזכור מאות פרצופים, מספרים או קלפי משחק תוך דקות. יש אפילו אליפויות שבהם מתמודדים אנשים עם יכולות זיכרון יוצאות דופן. השאלה היא: האם אלו באמת יכולות פנומנליות?
התשובה היא לא. כל האלופים הינם אנשים בעלי יכולות רגילות (ומעידים על כך בעצמם). אז איך הם עושים זאת?
אלופי הזיכרון שמו לעצמם מטרה לעמוד באתגר מסויים, זיכרון מאות פריטים במקרה שלהם, והתאמנו לשם כך באופן ממוקד ומאומץ ביותר. הסוד שלהם הוא פיתוח אסטרטגיות שמתבססות על האופן שבו פועלת מערכת הזיכרון ארוך-הטווח. בשלב ראשון, הם מתמקדים בפיתוח בסיס רחב מאוד של ידע קודם, אותו הם לומדים ומתרגלים. שנית, הם מפתחים דרכים יעילות לקשר את הידע החדש (שעליו הם נבחנים) לבסיס הידע הקיים שלהם בדרך מבוססת משמעות. שלישית, הם מסתמכים על יצוג ויזואלי ומרחבי של פריטים מוחשיים, בשל הדומיננטיות של מרכיבים אלו במוח האנושי ומאחר וקל יותר לחבר פריטים אלו באופן משמעותי. טכניקות אלו דורשות חודשים של פיתוח, אימון מוקדם, והתאמה אישית. הנה כמה דוגמאות להתרשמותכם:
Joshua Foer, עיתונאי אמריקאי שהלך לסקר תחרות זיכרון, וסיים כאלוף, מסביר את הטכניקה שלו. (יש לו גם הרצאת TED מומלצת עם תרגום לעברית)
וכאן Andi Bell, גם הוא אלוף זיכרון, מלמד את מנחה סדרת ה-BBC את הטכניקה שלו ואף נותן לו להתנסות:
כל האלופים דואגים להכין מראש רשת רחבה של ידע קיים (כמו מיקומים בבית או בעיר לונדון) וכן ייצוגים מוחשיים שיאפשרו לקודד את הידע החדש (כמו דמות מוחשית שמייצגת כל קלף בחפיסת קלפים). בעת הלמידה הם עושים קישורים מעניינים (כלומר משמעותיים) ככל האפשר, כדי שיאפשרו להם לשחזר את המידע ביעילות.
כל אחד מאיתנו יכול להשתמש בשיטות כאלו כדי לזכור פריטים רבים. לשמחתנו, רוב החומר שלומדים בבית הספר הוא מעניין ומשמעותי יותר ולכן אין צורך להשתמש בשיטה הזאת ממש, אך כדאי לנקוט באסטרטגיות שמיישמות את העיקרון שבמרכזה:
מהן אסטרטגיות למידה יעילות?
מחקרים שבדקו יעילות של אסטרטגיות למידה נפוצות מצאו שאסטרטגיות המסתמכות על יצירת קישורים משמעותיים לידע קודם ומדגישות אותם הן יעילות לעומת שיטות אחרות שלא מסתמכות על העיקרון הזה:
שיטות שנמצאו יעילות:
תרגול שליפה – מענה על שאלות וניסיון לשחזר את המידע לבד מהזיכרון הן דרכים יעילות ביותר ללמידה. למידה באמצעות בחנים קצרים, כרטיסיות עם שאלות (בלי תשובות), סיכום ללא חומר פתוח או יצירת מפות מושגים ללא חומר פתוח הן דוגמאות טובות. היתרון הוא בניסיון לשחזר את הידע החדש באופן מאומץ ותוך שימוש הכרחי בידע הקיים ובקשרים שהצלחנו ליצור. זאת גם הזדמנות לאתר פערים ולהשלים אותם. Peer Instruction – היא גישה מעוררת השראה ללמידה באמצעות מענה על שאלות והסברים לעמיתים.
שאילת שאלות- למידה באמצעות שאלות שבהן המורה מנחה את התלמיד להסביר ולפרט את הידע שרכש ואת האופן שבו הוא קשור לידע קודם תורמת לגיבוש הידע החדש בזיכרון. גישת ההוראה 'אני פונה' (cold calling) שתוארה במאמר המצויין הזה, היא דוגמה טובה מאוד לכך.
אני מסביר – כשמעודדים תלמידים לייצר הסברים לעצמם או לאדם אחר, ולעשות זאת תוך יצירת קשרים לידע קודם, רואים שיפור בביצועים. שיטה זאת דורשת הדרכה, תמיכה ותרגול, כי היא אינה יעילה אם התלמידים פשוט חוזרים על הידע מבלי לקשר אותו.
שיטות שנמצאו לא יעילות:
השיטות הבאות נפוצות מאוד, כנראה משום שהן קלות לביצוע ומתגמלות, אך ההשקעה בהן אינה משתלמת:
הדגשה בצבע – הדגשת טקטסים בצבע או בקו תחתי נמצאה כבלתי יעילה ואפילו כפוגעת בלמידה, כנראה משום שהיא מושכת את תשומת הלב למושגים עצמם ולא לקשרים ביניהם. הדגשה יכולה לבוא כהכנה ללמידה באמצעות אסטרטגיה אחרת, אך לא כדרך למידה בפני עצמה.
קריאה חוזרת – שיטה נפוצה מאוד משום שהיא יכולה להיות יעילה בטווח הקצר ולכן לעיתים תלמידים נוטים לדבוק בה לצורך למידה למבחנים (כפי שמתואר כאן), אך היא מביאה לביצועים הרבה פחות טובים מכל השיטות שלעיל בטוח הארוך יותר, ומעבר לקריאה שניה כמעט ואין כל רווח.
כיצד התובנות הללו מתקשרות לניסיון שלכם?
ד"ר אפרת פירסט, עוסקת בגישור פעיל בין מדע ובין למידה והוראה. מביאה את מדעי המוח ומדעי הלמידה (פסיכולוגיה קוגניטיבית) לתלמידים ולאנשי חינוך. מאמינה שבכוחן של מודעות לתהליכי הלמידה והכרות עם המדע שמאחוריהם, להביא להעצמת תלמידים ומורים בתהליכי פיתוח, שיפור ושינוי.
