להתחבר למאה ה-21
לפני כחודש בערך, ביקרתי עם צוות מכובד במרכז של מט"ח. פגשנו שם צוות מכובד לא פחות, שדיבר איתנו על חינוך, הוראה ולמידה במאה ה-21. לכאורה זה מה שאנחנו עושים… לא?
מלמדים ומחנכים את הנוער הצעיר לקראת עתידו. הביקור חידד לי משהו שאותו אני חולקת כאן איתכם, ידידיי המחנכות והמחנכים. כאשר מדברים איתנו על המאה ה-21, על ישראל של 2020, אנחנו צריכים להבין שעלינו לעסוק באיך אנחנו מלמדים ולא רק במה אנחנו מלמדים.
החשיפה למגמות מובילות בחינוך, תוך מבט לשנת 2020, (מצד אחד זה נראה נצח, מצד שני, 2020 נמצאת לגמרי מעבר לפינה, ארבע שנים מהיום), חידדה את הנקודה שככל שנעניק לתלמידים שלנו כלים פדגוגיים חדשניים, כך נפתח יחד איתם חדשנות, יצירתיות ובעיקר עצמאות מחשבתית.
ראינו במט"ח כלים אחרים, חדשניים, שהראו לנו כיצד אפשר ללמד אחרת, אפילו את אותו החומר. בביקור הבנתי כי כלים מתוקשבים מאפשרים לי, המורה, ללמד אחרת, בעזרת הילקוט הדיגיטלי; ללמד עם מעוף וחדשנות, ללמד וללמוד עם התלמיד, באותו מתחם, באותו פרק זמן ולהיחשף לאותן תובנות.
השאלה הנשאלת היא, למה בעצם אחרי כמעט עשרים שנות הוראה מוצלחת, עליי להתאמץ כל כך וללמד אחרת?
התשובה היא דור ה-Z
דור ה-Z הוא הדור שיושב אצלנו בכיתה כל בוקר, כל יום כמעט כל היום. אם כך, ראוי שנכיר אותו ואת מאפייניו.
מה לא נאמר על הדור הנוכחי?
שהוא :
עוד משהו או ש"חפרתי"..?
אז בואו נעשה קצת סדר בין אמירות למציאות, ונבין כיצד עלינו להתמודד נכון עם הדור הZ?
דור ה-Z נולד בין 1996 ל-2001. חישוב מהיר, יבהיר לנו שזה הדור שאותו אנו מלמדים. שאיתו אנו מתמודדים.
אז מה מאפיין את הדור הזה ואיך אנחנו יכולים להשתמש בכך בכיתה?
הם נולדו למציאות וירטואלית, שמבחינתם היא המרכיב העיקרי בעולם המציאותי שלהם. לדידם היו כאן תמיד טלפונים חכמים וכולנו החלקנו אצבעות על מסכים והקלטנו את עצמנו כאשר רצינו לדבר…
מה עושים עם זה? יוצרים שיעורים שבהם השימוש בטלפון החכם הופך לחלק מהשיעור. www.triventy.com לדוגמא מאפשר שימוש אדיר בבדיקת הידע בעזרת הטלפון החכם שלהם.
יש להם יכולת אדירה לקלוט ולעבד מידע במהירות. הם מורידים אפילקציות במהירות שיא ומיד נעזרים בהן לשימושים של שניה ורבע.
מה עושים עם זה? משתמשים ביכולות המדהימות הללו! כך למשל, אנחנו יכולים להמליץ להם להוריד את האפליקציה של מט"ח שעוזרת להם לפתור שאלות בבגרות בלשון ולדעת מיד את מצבם.
הכישורים שלהם עובדים על פי קצרנות חזותית, העין שלהם קולטת סיטואציה בשנייה והם חסרי סבלנות למידע המוגש באריכות ובפירוט יתר, בטח כשהוא לא חזותי.
מה עושים עם זה? רצוי ומומלץ להראות להם כמה שיותר סרטוני וידאו. לדוגמא, אם בעבר למורה בשיעור פיזיקה, נדרש שיעור שלם כדי להסביר את משמעות המושג מגנוס, הרי שהיום יכול המורה להמחיש לתלמידים את המושג בסרטון וידאו זה, תוך 3 דקות. יש פעמים שבהן עוצמתו של סרטון ווידאו אחד, שווה אלף מילים ואלף שעות שיעור.
המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייהם, כמעט 24 שעות ביממה.
מה עושים עם זה? בשיעורי ספרות אני משמיעה שירים שהולחנו שאותם אני מלמדת. ברגע שהשיר הנלמד ומתנגן בכיתה בגרסאות שונות, התלמידים זוכרים אותו טוב יותר, מתעניינים בו ומחוברים אליו יותר. אגב, שיעור חינוך שמסתיים בשיר רלוונטי לנושא, יוצר אפקט ריגשי חזק.
התוכן שהם קולטים הוא בדרך כלל קצר, קולע, מושך וברור. המידע שהם צורכים הוא בעיקר ויזיואלי (זו הסיבה שבסוף השיעור הם יגיעו ללוח לצלם את הכתוב…)
מה עושים עם זה? לכאורה בהיבט הזה, אין לנו המורים, את היכולת לקצר למינימום את כמות המידע שאנו רוצים להעביר, אבל... יש לנו בהחלט את היכולת להפוך את התוכן למושך וברור יותר.
המהות העיקרית של מה שחשוב ו"נרשם" מבחינתם, נמצאת במשפט הבא : I AM WHAT I SHARE. הם מצלמים ומיד משתפים, אחרת אין לזה שום משמעות.
מה עושים עם זה? כדאי לבקש מהם לצלם ולשתף תוך כדי השיעורים, במיוחד בעבודות חקר. לדרוש מהם לחפש נושא שדנו עליו בכיתה, לצלם ולשתף. כך למשל, כשאנחנו מדברים איתם (בכל גיל) על חשיבותו של מזון בריא, אנחנו בהחלט יכולים ליצור פרוייקט שנקרא "ארוחת הערב שלי"; מכינים, מצלמים וכמובן... משתפים.
הם גולשים ביוטיוב כדי להפוך בעצמם לכוכבים עתידיים ולהשאיר סוג של חותם, או כדי לראות כוכבים ולהתנהג כמותם.
מה עושים עם זה? לעיתים נשמע תלמידים שיספרו על סרטון מדליק שהם ראו ביוטיוב וחלקם גם נכנסים לשמוע ולראות הרצאות של TED וכמובן משתפים. כאן המקום שלנו להראות להם הרצאה ב-TED או סרטון יוטיוב כפתיח לשיעור או לכל נושא, ומובטח שהתלמידים יעבירו את המסר גם לאחרים באמצעות הפצת הסרטון.
כל הדברים הנ"ל מביאים אותנו לדבר אחד - הם מתעניינים ומסתקרנים, אבל באופן שונה מזה שאנחנו חושבים שסקרנות צריכה לבוא לידי ביטוי. לא נראה אותם יושבים ליד רדיו ומקשיבים לתוכנית, לצערי הם גם לא תמיד יקראו עיתון, אבל כן - יש להם אפליקציה של ynet וכאמור, סרטונים מעניינים אותם. זה עונה על הדרישות שלהם. זה קצר, מהיר, מיידי וויזואלי. חינוך עוסק במציאות משתנה, והמציאות שלהם ושלנו משתנה כל הזמן, לעיתים בתדירות גבוהה מידי ממה שאנחנו מסוגלים להכיל. יחד עם זאת, עלינו כאנשי חינוך להנגיש את אותה מציאות באופן שישלב הוראה אחרת עם כלים מתוקשבים.
אז כאשר העולם שלהם מורכב בעיקר מתוכן ויזואלי וממהירות שיא, אנחנו המורים צריכים למצוא את עמק השווה ולראות איפה ואיך אנחנו משתבצים ומתאימים את ההוראה אליהם.
כל כלי לימוד חדשני שאינו ספר ומחברת, יהווה עבורם למידה אחרת שאולי תתקרב קצת לעולמם.
אל תבינו אותי לא נכון, אין לנטוש את הקריאה, הכתיבה והדיונים הנלהבים, יש ורצוי לשלב אותם. אנחנו כבר מזמן לא חיים בעידן שבו אנחנו מוגדרים על פי תחום עשייה אחד. כולנו פועלים במספר מישורים במקביל, (אני למשל, אמא, מורה, כותבת, מתעמלת, סטודנטית, מתנסה בכלים מתוקשבים, וכו') ולכן אין שום סיבה בעולם שנצמד לסגנון הוראה אחד ואחיד. אפשר ורצוי לעשות זאת דרך הכלים הטובים והרבים שמט"ח מציעה ואפשר לחפש כלים אחרים - ויש הרבה כאלה. רק תעשו גוגל...
איילה קליין
מורה לספרות במרכז הארץ. אמא לשלושה ילדים. בעלת תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני באומנות יהודית וחינוך חברתי. לומדת במכון אדלר הנחיית קבוצות הורים.
אשת חינוך, אוהבת לאפות, לקרוא , לצפות בסרטי קולנוע לעשות ספורט ולטייל.
מאמינה שרק דרך חינוך דברים עשויים להשתנות לטובה!
