להקשיב לשטח
כמורים, אנו ממשבים אחרים כמעט כל הזמן. אנחנו מציעים לתלמידים כיצד הם יכולים לשפר את המטלות שלהם, משבחים אותם כשהם מצליחים, מתקנים תשובות שאינן נכונות וכמובן גם מדריכים אותם כיצד יש לנהוג כאשר אנו חושבים שהם מתנהלים באופן שאינו מקדם למידה. וזה רק המשוב שאנו נותנים לתלמידים שלנו. אנחנו גם ממשבים קולגות (למרות שמשוב בין עמיתים אינו קורה מספיק בדרך כלל במערכת החינוך, לדעתי).
אנחנו גם מקבלים הרבה משוב – מהתלמידים שלנו, מההורים שלהם, ההנהלה, מנהיגים חינוכיים והקולגות שלנו. זאת ועוד, אנחנו מעודדים את התלמידים שלנו להעריך ולמשב את חבריהם לכיתה. למעשה, ניתן לראות את בית הספר כמשוב אחד מתמשך, כאשר בכל יום, כל האנשים בו מגיעים במטרה לעמוד במטרות, להשתפר וללמוד, בעוד שאנשים אחרים ממשבים אותם ומנחים אותם כיצד ניתן לעשות זאת.
והאמת היא שזה לא תמיד הולך כל כך טוב. לעיתים קרובות כשאנחנו נותנים משוב נגלה שמקבל/ת המשוב נכנס/ת למגננה, והאמת היא שלפעמים גם כשאנחנו מקבלים משוב נמצא את עצמנו מתגוננים ומתקשים ליישם את המשוב. לעיתים קרובות מדי לא מתרחש שינוי ושיפור, כי המשוב אינו ניתן באופן שמקבל המשוב יכול לאמץ אותו.
מתברר שיש דרך אחרת לתת משוב, ושהיא עובדת הרבה יותר טוב. בשיטה הזו הופכים את המשוב כך שהוא ממוקד בעתיד ולא בעבר. הרעיון נקרא היזון קדימה (feedforward) והוא פותח במקור על ידי מרשל גולדסמית' – חוקר, מרצה ומאמן בתחום הניהול.
מה הבעיה בדרך בה אנו נותנים משוב?
המילים משוב והיזון חוזר (Feedback), עוסקות בעבר. כאשר אנו נותנים משוב לתלמיד על משימה שעשה או כשמדריכה נותנת לנו משוב על שיעור שהעברנו, כולנו מתמקדים במשהו שהתרחש בעבר. אך "אנשים לא יכולים לשלוט ולא יכולים לשנות את מה שהם עשו בעבר". אומר ג'ו הירש – מי שכתב ספר בנושא היזון קדימה.
היזון חוזר הממוקד בעבר, אינו מספק עבורנו תוצאות טובות מספיק בשל 3 סיבות עיקריות:
1. הוא משתק אותנו. "כאשר אנחנו מקבלים משוב שלילי בנוגע למשהו שקרה בעבר ואנחנו לא יכולים לשנות או לשלוט עליו, המוח שלנו מוצף בהורמונים של לחץ. אנחנו מרגישים מאויימים ובאופן טבעי עוברים למצב מתגונן. החלקים במוח שלנו שאחראים על פונקציות ניהוליות, יצירתיות, החלטות הגיוניות וסדר עדיפויות מדוכאים ואנחנו למעשה נכנסים למצב של שיתוק שלא מאפשר לנו לחשוב בהיגיון ולהפנים את המשוב", אומר הירש.
2. הוא מתמקד בדירוג והערכה ולא בתפקוד. מרבית האנרגיה המושקעת במשוב, ממוקדת בדירוג, הערכה ונתינת ציון של משהו שעבר ונגמר, ולא במה שניתן לעשות מכאן הלאה. כשאנו נותנים לתלמיד ציון במבחן בהיסטוריה, אנחנו אומרים לו שהוא קיבל 80 כי ירדו לו 12 נקודות בשאלה 3 ו-8 נקודות בשאלה 5, אך בדרך כלל איננו אומרים לו – "כדאי לך להעמיק עוד בסיבות להתפתחותה של המהפכה הצרפתית, ניכר שיש לך עוד למידה לעשות בתחום זה". הירש מציע כי "כאשר המשוב מורכב מדירוג על פי סטנדרטים קבועים, אנחנו למעשה הופכים אותו ללא אישי ומתעלמים מהמטרה שלו – ליצור שיפור אצל האדם הייחודי".
3. הוא עלול לחזק התנהלות לא רצויה. "כאשר מספרים לנו על כשלים או חסרונות שאנחנו לא יכולים לתקן כי הם קרו בעבר, הדבר יוצר תחושה של חוסר אונים נרכש, כלומר הרגשה שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר לגבי העניין, בעבר אך גם בעתיד. כך, במקום שננסה להשתפר, כפי שהיינו מניחים שיקרה, אנחנו מתחילים להאמין ש'ככה אנחנו בנויים' או ש'לזה אני מסוגל/ת'", אומר הירש. כך מתקבע דפוס חשיבה מקובע, בו אנו חושבים שאיננו יכולים להתפתח וללמוד באמצעות מאמץ.
מה זה היזון קדימה?
כאשר אנחנו מעניקים היזון קדימה, במקום לדרג או לשפוט את התפקוד של האדם בעבר, אנחנו מתמקדים בהתפתחות שלו בעתיד. כך למשל, נניח שתלמידה שלי כותבת חיבור. במקום לחכות שהיא תגיש אותו ואז לתת לה ציון, בהיזון קדימה אני אקרא חלקים מהחיבור שלה במהלך הכתיבה, אציין דברים ששמתי לב אליהם, ואשאל אותה שאלות שיגרמו לה לחשוב על הדרכים בהן היא יכולה לשפר את החיבור או לעבוד בצורה טובה יותר.
6 הסודות העומדים מאחורי היזון קדימה
1. הוא מחדש צמיחה
המשוב היעיל ביותר הוא היזון קדימה שמסייע לאנשים לראות הזדמנויות לצמיחה. הוא מוביל לתחושה ברורה שאנחנו נעים קדימה ומתפתחים מבחינה אישית ו/או מקצועית. כך למשל, כאשר אנחנו רוצים לתת משוב חיובי לתלמיד, חשוב לזכור שמשוב חיובי הוא אולי נעים, אבל הוא לא יגרום לו להרגיש שהוא יכול לפרוץ גבולות ולהגיע למקומות חדשים ולהבין איפה בדיוק יש כאן הזדמנות לצמיחה. המשוב שלנו רק מאשר לו שמה שהוא עשה עד כה הוא טוב. לעומת זאת, אנו יכולים לתת לו משוב שמבהיר כיצד הוא יכול להשתמש בחוזקה ובתפקוד המעולה שלו בעתיד. כך למשל, אם יש בכיתה שלנו תלמידה שהוכיחה משפט בגיאומטריה בצורה ייחודית ומחוכמת, נוכל להציע לה ללמד את ההוכחה שלה בכיתה ו/או לעודד אותה נסות לפרסם את ההוכחה שלה בכתב עת מדעי. אם יש בכיתה שלנו תלמיד שמראה יכולות מופלאות בכתיבת שירים, נוכל לעודד אותו לפרסם את שיריו או להעביר סדנת כתיבת שירה בכיתה. זה יעזור לתלמידים לראות את עצמם באור חדש ויסייע להם לחשוב איך הם יכולים להתפתח.
2. הוא מרחיב את האפשרויות
משוב יעיל מתחיל עם הקיים וממשיך עם הרחבתו, במקום רק להתמקד בקושי או בבעיה. בספרו הירש נותן דוגמה לכך היישר מאולפני האנימציה פיקסר: בסוף כל יום נפגשים האנימטורים של פיקסר בצוותים שלהם ועוברים על העבודה שבוצעה באותו היום. חברי הצוות נותנים משוב זה לזה, אך למשוב זה יש חוק חשוב: כאשר אדם נותן משוב ומציע שיש לשפר משהו, עליו תמיד להציע חלופה. כלומר, תמיד עליו להציע אפשרות אחרת או תוספת לעשייה הנוכחית. בפיקסר קוראים לזה "חיבור" (Plussing).
לדעתי ה"חיבור" של פיקסר יכול לעבוד מעולה בכיתה, למשל בלמידה מבוססת פרויקטים, והוא יכול להיות משמעותי גם בקהילות מורים ובעבודה בצוות המקצועי. כך למשל, כאשר אנו מחפשים פיתרון לבעיה בצוות, במקום להגיד על רעיונות שהם לא יעבדו, כדאי לנסות לחבר להם מרכיבים שיגרמו להם לעבוד: "זה רעיון מעניין. מה אם נעשה בו שינוי קטן ואז ננסה אותו?"
3. הוא ספציפי
לעיתים קרובות מדי, אנו מפילים על האחר המון מידע בתוך המשוב שלנו – ישנם הרבה גורמים שנמדדים ולבסוף מיוצגים בפרט מידע אחד שמכיל בליל מידע, באופן שמקשה על הבנתו. כך למשל, אם תלמיד קיבל 60 במבחן במתמטיקה כי טעה בחלק מהשאלות במבחן, יתכן מאוד שהוא לא יבין מדוע טעה ופשוט ימשיך הלאה ויניח שהוא פשוט לא הבין דבר או שהוא גרוע במתמטיקה. אם אנו נפרט במשוב כי עליו לעבוד על כתיבה מסודרת, נכונה ואיטית של התרגילים כיוון שהוא יודע את החומר אך מתבלבל שוב ושוב בהעתקת התרגיל, בפעם הבאה הוא כנראה יוכל להתחיל להשתפר ולמצוא פתרונות למצב. כדי להבטיח זאת אנו יכולים גם לתרגל איתו כתיבה מסודרת ולתת לו טיפים בנושא.
כלומר, כשאנו מעניקים היזון קדימה, עלינו לבחור את אסטרטגיית הפעולה שלנו - את המוקד בו אנו בוחרים להתחיל את השינוי. עלינו להבין ממה נובעת הבעיה ומאיפה אפשר להתחיל את ההתפתחות ולשקף זאת למקבל המשוב. לאחר שאנחנו בוחרים מאיפה להתחיל ואיך לכוון את מקבל המשוב להתפתחות, יש להפוך את המשוב לתהליך קבוע ויום יומי, כך שבמקום לחכות עד שהתלמידים יגישו את המטלה או יסיימו נושא למידה, יש לתת הערכה מעצבת – נקודות להתפתחות וצמיחה במהלך תהליך הלמידה, כך שהתלמידים יוכלו לשנות את תהליך הלמידה שלהם בזמן שהוא מתרחש.
4. הוא אוטנטי
לפעמים, בגלל שאנחנו יודעים שאף אחד לא אוהב ביקורת, ומתוך חשש לפגוע באחר, אנו נוטים לרכך את המשוב שלנו, לא לתת משוב שלילי, להסוות את הביקורת כמשוב חיובי או לתת את הביקורת בין שתי מחמאות ("העברת שיעור יפה, אני חושבת שהיה כדאי להתייחס יותר לשאלות של התלמידים, אבל באמת זה היה שיעור נהדר"). הבעיה עם השיטה הזו, לפי הירש, היא שמקבל/ת המשוב עלול/ה לפספס את המשוב לגמרי. אנשים רוצים את האמת והיא גם מה שיעזור להם להתפתח. מתוך כך, הירש מציע שבמקום לנסות להסוות את הבעיה, חשוב להבהיר מה קורה כרגע ואיך אפשר לנהוג בעתיד, ובכך לתת למקבל/ת המשוב כיוון לאופן בו ניתן לפתור את הקושי. הכוונה לפיתרון עתידי מרגיעה וגורמת למקבל/ת המשוב להוריד את ההגנות ולקבל את המשוב.
5. יש לו השפעה
אחת הסיבות שבגללה אנשים לא מתקדמים אחרי שקיבלו משוב, היא שהם לא ממש יודעים מה לעשות איתו. "אם אתם רוצים שהמשוב יהיה בעל השפעה, יש לנסח אותו באופן שיבהיר למקבל/ת המשוב כיצד ניתן ליישם אותו", אומר הירש. מחקרים שהירש מביא בספרו מראים כי כאשר משוב לא כולל הצעות ליישום הוא בדרך כלל לא מוביל לשינוי. עם זאת, כשמשוב כולל הצעות יישומיות לשינוי ותהליך אימון בדרך לאימוץ ההצעות, הוא מוביל לשינוי הרצוי ב-95% מהמקרים.
למשל, אם תלמיד שוכח בכל פעם להביא את הציוד הנדרש לכיתה, במקום להעיר לו שוב ושוב על כך שלא הביא את הציוד, כדאי לסייע לו ליצור תוכנית לשיפור שתגרום לו להביא את הדברים הנדרשים. תוכנית אידיאלית שסיכוייה לעבוד יהיו גדולים הינה תוכנית הכוללת צעדים קטנים ואפשריים בכל פעם, שעל כל אחד מהם הוא מקבל משוב בהתפתחותו.
6. הוא מעודד ומשפר דינמיקה קבוצתית
משוב צריך להתרחש גם בין עמיתים בכל רמות מערכת החינוך. לכן, במקום לתת משוב רק מלמעלה לתלמידים ולקבל אותו מהמדריכה, המפקחת או המנהלת, כדאי לעבוד על היזון קדימה כך שגם התלמידים ידעו להעניק אותו זה לזה, ושמורים ומנהיגים חינוכיים ידעו להעניק אותו לעמיתיהם. כאשר אתם מעניקים לתלמידים היזון קדימה, אתם מהווים מודל ומאפשרים להם ללמוד מכם כיצד נותנים משוב ומקדמים אחרים. באמצעות דרכים אלו הן התלמידים והן אנשי הצוות החינוכי משפרים את הדינמיקה הקבוצתית בקבוצת השווים שלהם.
הירש מציע כי חשוב שגם עמיתים שתפיסותיהם מנוגדות יעניקו זה לזה היזון קדימה, שכן הסתירות שבין התפיסות יכולות ליצור צמיחה גדולה במיוחד. כך למשל, כאשר תלמידים מקבלים משוב שוב ושוב מאותם תלמידים, כדאי לעודד אותם לחפש משוב גם מתלמידים אחרים, שחושבים אחרת מהם, ואפילו מתלמידים מכיתות או גילאים שונים.
להנחות אדם אחר בדרך לשיפור זה לא קל ואפילו מסובך מאוד. לכן זה לא מפתיע שאנחנו עדיין מנסים להבין איך עושים זאת בצורה הטובה ביותר. אם המשוב שאתם מעניקים לתלמידים שלכם, לעמיתים בבית הספר או אפילו לאהוביכם בבית, לא בדיוק נותן את האפקט הרצוי ויוצר שינוי חיובי, כדאי לנסות את ההיזון קדימה. השינוי הזה יכול לסייע למקבלי המשוב וגם לנו להפסיק לראות את עצמנו כמי שאנחנו בהווה, ולהתחיל לראות אותנו כמי שאנו הופכים להיות.
במשך 7 שנים לימדתי בחטיבת ביניים לשון בארה"ב. לאחר שילדתי את ילדי הבכור, החלטתי להיות אם במשרה מלאה, מתוך ההבנה העצמית שלא אוכל לעשות את שתי העבודות יחד בצורה הטובה ביותר. ב2008 התחלתי ללמד קורס בהכשרת מורים והעבודה הזאת יצרה בי את התשוקה לתמוך במחנכים.
כלימדתי, חשתי לבד בחנוניות שלי. חדר המורים מעולם לא היה מקום מפלט בטוח בשבילי ומציאת עמיתים שיכולתי לחלוק עמם את המחשבות והתחושות שלי דרש מאמץ משמעותי. למדתי לא להענות לצורך שלי לספר באריכות ובהתלהבות על תוכנית חינוכית חדשה שהחלטתי להשמש בה, כמו גם על אסטרטגיות הוראה שקראתי עליהן ועל קשיים שהיו לי עם תלמידי. למדתי שהשאלות שלי נענות בציניות על ידי אחרים ברוב הזמן . כמובן שגם הכרתי ועבדתי עם אנשים מדהימים.
בכתיבה כאן אני מקווה ליצור את מה שלא היה לי: קהילה תוססת, חיה, מעודדת ומגרה לפעולה וחשיבה למורים, שתאפשר תמיכה וסיוע אחת לשני לעבר מצוינות בהוראה. אני מאמינה שאנחנו יכולים לגשר על מרחק גאוגרפי ולמצוא אחד את האחר – אין גבול למה שרעיונות מדהימים יכולים להשיג.
אתם מוזמנים לאתר שלי – כת הפדגוגיה - cult of pedagogy, שהפך זה לא מכבר לקהילה חינוכית.
אם מעניין אותכם לקרוא עוד על הרצאות שלי, ועל פיתוח מקצועי שאני מציעה, אתם מוזמנים לכאן
אתם מוזמנים גם להיכנס ולקרוא על שני הספרים שלי:
Hacking Education: 10 Quick Fixes for Every School – מתקנים את החינוך: 10 תיקונים מהירים לכל בית ספר.
The Teacher’s Guide to Tech: A Cult of Pedagogy Digital Binder – מדריך הטכנולוגי למורה: המדריך המלא לדיגיטיליזציה של כת הפדגוגיה.
