להתחבר למאה ה-21
לאחר שכתבתי כיצד ניתן לגרום לתלמידים להתמודד עם הטעויות שלהם בפתרון המבחן שרשמו, בחלק זה אציע פעילות נוספת שניתן לבצע עם תלמידים, לאחר החזרת מחברות הבחינה, וכיצד פעילות זו יכולה להשפיע על ההוראה שלנו כמורים בכיתה.
מה אנו כמורים יכולים לבצע תוך כדי בדיקת המבחן, ואיך זה יכול לעזור לנו בתהליך ההוראה שלנו, על מנת שהתלמידים יבינו טוב יותר וכמובן ילמדו מהטעויות שלהם ושל חבריהם?
החלק הראשון בתהליך מתחיל כבר בבדיקת המבחן. תוך כדי הבדיקה אני רושם לעצמי את הטעויות הנפוצות ביותר של התלמידים. אני מעתיק משפטים של תלמידים או פשוט מצלם אותם בעזרת הסמארטפון, כדי שיהיה לי תיעוד ואוכל להשתמש בו לאחר מכן. אני לא רושם כל טעות, של כל תלמיד, בכל שאלה, אלא מתעד לפחות טעות אחת שחזרה על עצמה מספר פעמים, או טעות הנובעת מתפיסה שגויה של תלמידים בסעיף אחד של כל שאלה.
החלק השני הוא למעשה הכנת הפעילות לכיתה. בחלק זה, כל שנדרש הוא לקחת סעיף אחד מכל שאלה ולרשום בו שניים-שלושה ציטוטים שגויים (או שגויים חלקית) של תלמידים.
בפעילות בכיתה אני מבקש מהתלמידים לזהות מהי הטעות בציטוט, ואם זה אפשרי - לנסות לעמוד על מקור הטעות ולרשום מהי התשובה הנכונה שהתלמיד הטועה היה צריך לרשום. שם התלמיד שהציטוט הינו שלו, כמובן, לא מצוין והתשובה השגויה מוקלדת במחשב, כך שגם כתב ידו אינו ניתן לזיהוי על ידי תלמידים אחרים. זה מאפשר לאותו תלמיד שטעה, מצד אחד לא להיחשף בטעותו ומצד שני להתמודד עם הטעות.
אני לרוב מכין זאת כדף פעילות, כשבכל עמוד, סעיף אחד ומספר ציטוטים שגויים וטבלה לריכוז התשובות שלהם.
דף פעילות לדוגמאהפעילות מתחילה בעבודה יחידנית בה התלמידים חושפים את הידע שלהם, ממשיכה בעבודה קבוצתית בה התלמידים דנים בדבר הטעויות שבעבודה ובכך נחשפים לידע נוסף ודרכי חשיבה של חבריהם לכיתה.
לאחר מילוי הטפסים, מתבצע דיון כיתתי, בו אני דן עם התלמידים על הטעויות, המקור שלהן והתשובה הנכונה. בסיום, התלמידים רושמים רפלקציה קצרה, בה הם מתמודדים עם הידע שלהם לפני תחילת הפעילות ומה למדו ממנה. את הרפלקציות של התלמידים אני אוסף וקורא בבית.
את שלבי הפעילות למדתי במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן למדע על ידי ד"ר חנה ברגר, ד"ר בגנו אסתר ופרופ' בת שבע אילון ושיעורים רבים אצלי בכיתה נערכים במתכונת זו.
אז מה הם היתרונות של פעילות מסוג זה?
מנקודת מבטם של התלמידים - הם נחשפים לטעויות ומתמודדים איתם. לחלק מהתלמידים ההתמודדות אפילו קלה יותר - מאחר והטעות לא שלהם. יחד עם זאת, החשיפה לטעויות של אחרים ולתפיסות השגויות של אחרים, מקדמת אותם וגורמת להבנה טובה יותר. בנוסף התלמידים פעילים בזמן השיעור ומבצעים שיח ביניהם ולאחר מכן עם מורה הכיתה.
מנקודת מבטו של המורה יש מספר נקודות חשובות לפעילות זו;
הראשונה היא היכרות עם הטעויות הקיימות אצל כל תלמיד ותלמידה בכיתה. אני לא מחדש דבר באמירה זו - הרי כל מורה שבודק את המבחן של תלמידיו עושה זאת. החידוש הוא מה עושים עם מידע זה ואיך לגרום לתלמידים להתמודד עם הטעות שלהם.
הנקודה השנייה היא התבוננות על ההוראה שלי כמורה. האם יש נושא שיש לעבור עליו שנית כי התלמידים לא הבינו אותו מספיק טוב? ואם זה כך, האם אני, מורה הכיתה, צריך לשנות משהו בהוראה שלי בנושא זה? זה מציב מראה להוראה שלי, שיכולה לתת לי מידע רב ערך על אופן ההוראה שלי. למשל, האם הדגמה או ביצוע פעילות בבעיה שמכילה בתוכה תפיסות שגויות, יכולה לזמן לתלמידים התמודדות שבאמצעותה אוכל לטפל בתפיסות שגויות מראש.
אחד התלמידים שלי, לאחר שסיים את הפעילות בכיתה, אמר "למה לא עשינו את הפעילות לפני המבחן? זה יכל לעזור לנו ואולי לא היינו טועים כך". אמירה זו הייתה מאוד חזקה מבחינתי ואני זוכר אותה למרות שנאמרה לפני מספר שנים לא קטן. למה? כי מבחינתי זו הייתה אמירה ששיקפה לי שללמוד מטעויות, היא אסטרטגית הוראה בפני עצמה. בכל שלב של ההוראה ניתן לזמן לתלמידים פעילויות של זיהוי טעויות ודיון על מקור הטעות והתשובות הנכונות, דבר שמוביל להבנה טובה יותר של התלמידים.
כחלק מעבודתי כמנחה קהילות מורים לפיזיקה, מטעם מכון וייצמן וכן במפגשים של צוות המורים למדעים בבית הספר, במהלך השנים, עסקתי רבות בתפיסות שגויות של תלמידים. בפיזיקה יש ידע רב לגבי התפיסות השגויות של תלמידים בספרות המקצועית, בכל נושא, ואף דרכים להתמודד עם טעויות אלה. למעשה, מניסיוני האישי, כאשר אני כותב מבחן לתלמידים, אני יכול לנבא את רוב הטעויות שהתלמידים יעשו (תמיד יש הפתעות וגילויים של טעויות נוספות שלא חשבתי עליהן, אך לרוב הן לא נגרמות מקושי כללי אלא יותר אישי של התלמיד).
פעם שאל אותי אחד המורים "אם אתה יודע מראש מה הטעות שיעשה התלמיד, למה אתה צריך לחכות לאחר המבחן? למה לא לעסוק בטעות זו כבר לפני המבחן?".
אם אתם תוהים מה הייתה התשובה שלי – היא כבר מזמן לא רלוונטית. מה שחשוב הוא שהמורה בחן את דרך ההוראה שלו. בשאלה זו הוא למעשה טען שאם אנו יודעים מה הם הקשיים של התלמידים בנושא מסויים - למה שלא נזמן להם סיטואציות בכיתה שיחשפו תפיסות שגויות אלו ובכך נוכל גם לדעת את התפיסה של כל תלמיד ותלמידה בכיתה וגם נוכל לטפל בהן באסטרטגיה ובפעילות המתאימה לה.
אז מה עדיף? לפני מבחן או אחרי מבחן? לדעתי גם וגם ולא תמיד. אני מתכוון באמירה זו, שכל אחד צריך להחליט באיזה מבחן הוא מעדיף לבצע תיקון מבחן רפלקטיבי, באיזה מבחן הוא מעדיף לבצע פעילות זיהוי טעויות לאחר מבחן או מתי הוא יבצע פעילות זיהוי טעויות לפני המבחן - במהלך ההוראה שלו. מה שחשוב הוא להבין את הכוח של אסטרטגיה זו והיעילות שלה בהבנה של התלמידים. אני חושב שכל אחד יכול לקבוע לעצמו מה הוא מעדיף ולמה הוא מתחבר יותר. כאשר שילוב וגיוון זה הרעיון.
