עוגן בסערה טכנולוגית

פתיחת שנת הלימודים, בתחילת העשור השני בחיי המקצועיים כמנהל תיכון, היא הזדמנות בשבילי לשאול האם אנו, המחנכים, יודעים באמת לאיזו מציאות עתידית אנו מכינים את תלמידינו?

אני חושב שהתשובה הפשוטה והכנה היא – לא.

לאור ההתפתחות הטכנולוגית המהירה והמציאות היומיומית המשתנה, אין אנו יודעים דבר על העתיד הקרוב אליו אנו מכינים את תלמידנו.

איננו יודעים כיצד תראה המציאות הגאו-פוליטית בסביבתנו הקרובה, או היכן יעברו גבולותיה של המדינה בעוד 15-10 שנים. איש מאתנו לא יודע באיזה עתיד תעסוקתי ישתלבו תלמידינו, או כיצד תראה הכלכלה או זירות השוק השונות.

אין לנו סיכוי לשער או לאמוד לאן תתפתח הטכנולוגיה וכיצד היא תשפיע על הלמידה והחינוך, או מה יהיה מקומה של הבינה המלאכותית. אפילו העוגנים המאגדים כמשפחה, זוגיות, קהילה ומדינת הלאום - עוברים שינויים יסודיים, כך שמקומם ומעמדם אינו ברור.

במילים אחרות, המחנכים היום, נדרשים לחשיבת עומק אמיצה, על מנת לשמר את מעמדנו כמעצבי דור העתיד.

נוכח הלא נודע, נראה הכרחי שנפנה דווקא להישג הערכי עליו כולנו מסכימים, ולאורו ראוי שנחנך. חוקר החינוך החשוב, פרופ' צבי לם ז"ל כתב: "המורה אינו סוכן של המדינה ואף לא של החברה; הוא סוכן רק של הילדים שהוא מופקד על פיתוח יכולתם האינטלקטואלי והמוסרית. החינוך מופקד על האנושי שבאדם".

למרות הרצון של כולנו לעצב בתי ספר וכיתות לימוד המפעילים מערכות פדגוגיות טכנולוגיות חדשניות ועדכניות, העוסקות בלמידה משמעותית המכווינה למימוש ההישג הנדרש של מיומנויות המאה ה-21, ראוי שנתחיל בשאיפה "פשוטה" וחשובה בהרבה.

עלינו לחנך את תלמידינו להיות בוגרים בעלי ביטחון עצמי המסוגלים לראות עצמם כבעלי ערך ובעלי מסוגלות לתרום ולהשפיע על החברה. בוגרים הנוהגים בכבוד ובהכלה בסביבתם, מקבלים את האחר ומקיימים דיאלוג מכבד גם במצבים של משבר, סכסוך ומחלוקת.

בוגרים רגישים המסוגלים לראות את חולשתו, צרכיו ורגישותו של האחר, ושואפים לחיים של שיתוף וקבלה מתוך תפיסה פלורליסטית הרואה בריבוי, באחר, בחלש ובשונה חלק הכרחי וחשוב בפסיפס החיים המשותפים.

בוגרים השואפים למצוינות, להשגת ייעדם ולמימוש עצמי, מתוך הסתכלות פנימית.

על מנת שנצליח במשימה זו, חשוב שנייצר אקלים חינוכי בו כל תלמיד ותלמידה יחושו מוגנים ובטוחים. עלינו להציב את ההכלה, הנראות, קבלת האחר, השונה והזר - כערך מרכזי השזור בכל תהליכי ההוראה והלמידה ולשאוף כי בתי הספר המחנכים את דור המחר, יציבו את האדם על כלל מורכבותו וצרכיו, תחושותיו ושאיפותיו - כערך מוביל בעשייה החינוכית.

בתי ספר שיהוו דוגמא אישית ליצירת יחסי קירבה ואכפתיות בין המורים, כאלו שילמדו על יחסים שבין אדם לחברו, ובין אדם לסביבתו וקהילתו, תוך העצמת התכונות והערכים הנדרשים עשויים לסייע לקיומה של חברת מופת ערכית במציאות עתידית לא נודעת.

צילום: רונן קרוק