להתחבר למאה ה-21
אנשי החינוך של המאה ה-21 זוכים להתייצב בחזית העשייה החינוכית, בעידן מרתק של שינוי מתמיד. בעידן זה מתקיימת בחינה מחודשת על אמיתות הקשר המתעצב ומתגבש ביחסי מורה-תלמיד, מבוגר-מתבגר, העולם המקצועי והעולם הפרטי.
כמנהל בית ספר, אני מתעדכן באופן שוטף בפוסטים שמעלה שר החינוך לקהל העוסקים בעשייה החינוכית ולציבור הישראלי כולו. זוהי מציאות חדשה, בה מתקיימת תקשורת דיאלוגית (בה ניתן להגיב ולשתף), כמעט ישירה בין מי שעומד בראש הפירמידה החינוכית לבין הניצבים בחזית העשייה - בכיתת הלימוד.
באותו ההקשר של השיח החדש שנוצר, שר החינוך הקודם, הרב שי פירון, כתב את הסטטוס הבא: "האם יתכן שאחרי עשרה חודשים של קשר אישי יתנתקו להם היחסים לחודשיים שלמים?..." זוהי שאלה מהותית, איתה אני כאיש חינוך האמון על שלומם של מתבגרים רבים, מזדהה בצורה עמוקה. שאלה רטורית זו הינה בשורה חינוכית מעודדת, המציגה תפיסה חדשנית הלוקחת בחשבון את חשיבות הקשר המתמשך של אנשי החינוך עם תלמידיהם בעידן הנוכחי. בעידן בו אנו פועלים, גבולות העשייה החינוכית בזמן ובמרחב התרחבו והשתנו.
במציאות הפיזית ובמציאות הווירטואלית בה אנו חיים, קיים צורך באדפטציה למציאות החינוכית של המאה ה-21. כאנשי חינוך, אנו נדרשים להכיר את עולמם החברתי של תלמידינו, להיות נוכחים במרחבים החדשים, בהם הם משוטטים ולהנחותם במציאת הדרך הנכונה להם בתהליך התבגרותם. תקשורת זו, כשהיא נעשית ברגישות ובכבוד ראויים, מייצרת קשר אותנטי ביחסי מורה-תלמיד. קשר זה פותח צוהר להשפעה חינוכית וערכית של ממש.
העיסוק בסוג השיח ובצורת הקשר הרצויים עומדים בבסיס הדיון המלווה את שיח החינוך מקדמת דנא. קשר אותנטי, הצומח בתהליך עדין של דיאלוג פתוח ומכבד, דורש המשכיות ועקביות. עבורנו אנשי החינוך, חודשיים של פרידה הם תקופה שאינה נחווית כפרידה ונטישה; מבוגרים יכולים להמשיך בקשר שנקטע, לאחר מפגש מחודש, מאותה הנקודה בה נפרדו. עבור בני נוער רבים, פרידה של חודשיים עלולה ליצור תחושה של נטישה ולפגוע בקשר האותנטי שנרקם במהלך שנת הלימודים.
מעבר לשיעורים ולתהליך הלמידה המתרחש בבית הספר, ישנה אינטראקציה אישית בין המורים לתלמידים. העידן הטכנולוגי בו אנו חיים מאפשר למתבגרים לנהל מציאות חברתית וירטואלית, המקבילה למציאות החברתית הפרונטלית. הרשתות החברתיות מייצרות מבנה חברתי חדש - עולם מקביל, הנשלט ברובו על ידי מתבגרים. היום שרבים מהמורים במערכת החינוך נמצאים אף הם במציאות הווירטואלית הזו ומנהלים תקשורת בפלטפורמות דיגיטאליות שונות, הרשתות החברתיות הופכות לפלטפורמה המובילה והמרכזית המאפשרת יצירת קשר רציף של מורה-תלמיד, גם בתקופת חופשת הקיץ.
קשר מסוג זה תלוי באמון הנרקם לאורך השנה בין התלמיד לבין מוריו. כאשר ישנו אמון בין תלמיד למורה, הדבר מאפשר תחושת ביטחון, תמיכה, שיתוף, הקשבה, התנהלות אפקטיבית והשפעה... מתוך כך, בחירתו של מחנך להיכנס לעולם המדיה החברתית במטרה לבנות גשר לבנייה מחודשת של האמון הכל-כך שביר, היא מעשה אמיץ ומעורר השראה.
לאורך חופשת הקיץ, אל לנו לאפשר לילדינו להתרוצץ בעולם חברתי עשיר, מבלי שאף מבוגר משמעותי יהיה נוכח ויתבונן בעשייה המתחוללת במרחב זה. חשוב שמבוגרים בכלל ואנשי חינוך בפרט יבחנו לעומק את הפלטפורמות הטכנולוגיות החדשות וילמדו לנצלן לחיזוק הקשר בין עולם המתבגרים לעולם המבוגרים.
בתהליך אימוץ הטכנולוגיות החדשות ככלי לניהול תקשורת בין מורה לתלמיד, אנו מגדילים את המרחב הדיאלוגי בין מורה לתלמיד, משנים את המציאות החינוכית ומציעים תפיסה חדשנית בחינוך. כניסתם של אנשי חינוך לזירת המדיה החברתית מייצגת את מהפיכת הדפוס של העידן הנוכחי, בשיח החינוך וביחסי מתבגר מבוגר. אין לי ספק שהמהלך עשוי לסייע משמעותית לבנייה מחודשת של האמון בין עולמם של המבוגרים לעולם המתבגרים ולשמר את יחסי המורים והתלמידים גם בחודשי חופשת הקיץ.
בתמונה: מיכאל רוזנברג, לירי גינת ודניאלה אלפסי. תלמידי רשת החינוך אנקורי
מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי, מורה להיסטוריה ולאזרחות. מומחה בחינוך וברשתות חברתיות.
נשוי ואב לחמישה, מחנך את ילדיו בחינוך ביתי. צמחוני.
