להקשיב לשטח
בכל פעם שאנו חובשים כובע של לומד או מורה, כדאי לתת את הדעת לתהליך.
מודעות לתהליכי למידה, מאפשרת למפות כל פעם מחדש את מידת ההכוונה העצמית שלנו במקצועות שונים ולתקן את המרכיב ה"מקולקל".
לשם בדיקה עצמית בואו נשאל את עצמנו כמה שאלות וננסה לשחזר: מי מדבר יותר בזמן השיעור, המורה או התלמידים? האם חשובה לנו השליטה בכיתה? האם יש הבדל בין איבוד שליטה ושחרור שליטה? האם התלמידים שותפים בעיצוב הכיתה? כמה פעמים בזמן השיעור מתעורר שיח משמעותי בכיתה? האם התלמידים מתייחסים אחד לשני?
כדי שנוכל לענות על השאלות הללו, אציג בפתח המאמר מודל המיועד לשמש מעין "מפת דרכים" לטיפוח מודעות לתהליכי הוראה-למידה. הוא כולל מרכיבים השזורים זה בזה בשני מעגלים (מעגל חיצוני ומעגל פנימי), אשר קיימת אינטראקציה ואינטגרציה ביניהם. מרכיבי המעגל החיצוני מסייעים בטיפוח תרבות של חשיבה ולמידה לשם הבנה (עיצוב כיתה, שפה ותקשורת תרבות של שיח, אקלים כיתה ורפלקציה). המעגל הפנימי כולל מרכיבים העוסקים במודעות עצמית ומטפחים אותה (מטא-קוגניציה, מסוגלות עצמית, ויסות עצמי וחיבור הלמידה לרגש).
נכיר את מרכיבי המודל ומשמעותם במסגרת הכיתתית.
המעגל החיצוני:
למידה קונסטרוקטיביסטית- משמע למידה מובנית של ידע חדש הנבנה על ידע ישן. גישה זו פותחת את המודל ואת תהליך הלמידה בכל נושא שנלמד בכיתה. מכיוון שנמצאה חשיבות רבה לפתיחת שיעור דרך דיאלוג עם התלמידים בו הם נשאלים על ידע קודם שיש להם בנושא חדש אותו המורה מעוניין ללמד. דיאלוג כזה מקרין כבוד לידע קודם שיש כבר לתלמידים ומאפשר חופש למורה לשנות תוכנית קיימת בהתאם לרמת הכיתה.
רפלקציה- בתרגום מאנגלית – השתקפות. כלומר, הסתכלות על עצמי כמו ההשתקפות במראה – על התפקודים שלי כאדם וכלומד. נמצא כי מתן זמן בשעורים להתבוננות על אופן הלמידה של התלמידים ואפשור שיח על כך בכיתה, מקדם למידה פעילה. למשל: מהו סגנון הלמידה המקדם את התלמידים? במה התקשו ומדוע? מה לא הבינו מהמשימה? כיצד התמודדו? פיתוח מיומנות זו אצל המורה והתלמידים משרה ביטחון ביכולת הלומד והמורה לדבר, לטפח תקשורת פתוחה וכפועל יוצא לכתוב ולבטא את מחשבותיהם בחברת השווים.
עיצוב מרחב הלמידה- המודל מתייחס לעיצוב הכיתה על ידי התלמידים ולא כקישוט שנעשה על ידי המורה. עיצוב כזה דורש חשיבה, תכנון, ביצוע ובקרה. יש להקים ציוותי היגוי, אותם מנהלים הילדים, כאשר כל צוות אחראי על העיצוב בנושא תחום תוכן אחר (צוות היסטוריה, צוות מתמטיקה וכו...). כל צוות היגוי חושב, מתכנן ומחליט כיצד הוא היה רוצה לבטא את הלמידה באותו תחום על קירות הכיתה. האם דרך תיאור התהליך? אולי על ידי מיפוי מושגים? עיצוב כיתה הולם מייצר שיח שמבטא חשיבה ומעודד המללת החשיבה בשפת החשיבה. הוכח כי השתתפות פעילה של התלמידים בעיצוב מרחב הלמידה הפיזי, משפר את מרחב הלמידה המנטאלי. כך נוצר הקשר בין ידע להבנה.
שפה ותקשורת- במרכז תהליכי הלמידה נמצא תהליך היישום של שיח מיטבי, המשלב מספר מיומנויות של שפה ותקשורת. למשל: שיח על תהליכי למידה, תקשורת מקרבת בין-אישית, הרתמות למשימה כאשר המשוב של הילדים ניתן על המשימה ולא על האדם.
אקלים כיתתי תומך - שמאפשר לטעות ולתהות, מקדם בקרב התלמידים סובלנות וסבלנות, קבלת מגוון טיפוסי לומדים (סגנונות למידה) ובעיקר נותן לגיטימציה לשונוּת בין התלמידים ומעודד תחושת מסוגלות עצמית.
אקלים כיתתי תומך מאפשר לתלמידים לתהות ולטעותכאשר המעגל החיצוני ממומש בכיתה, ניתן להמשיך ולהעמיק את העשייה המתוארת במעגל הפנימי.
תחושת מסוגלות- הינה תחושה של יכולת ביצוע והיא פועל יוצא של אקלים כיתה המאפשר לתהות ולטעות. כדאי להשקיע זמן בפיתוח אקלים מאפשר ותקשורת מקרבת בכיתה, מפני שאלו מאפשרים ראשית יכולת הכלה, ושנית, יכולת העמקה ולמידה בעלת משמעות. אלו יוצרים את המעבר מתחושה של "חרדת למידה" ל"חדוות למידה".
יכולת ויסות עצמי – יכולת לתכנן ולשלוט בתהליך הלמידה האישי. יכולת זו מתפתחת תוך אימון בזמן השיעור. לדוגמה: כדאי לתת לתלמידים זמן בשיעור כדי לבדוק מה לא מובן להם בטקסט או במשימה וכן לבקש מהם להסביר (אפילו לעצמם או אחד לשני) מה נאמר בשיעור. כך, התלמידים לומדים לנטר ולשלוט בתהליך. בנוסף, לאורך כל היום כדאי שיהיה לכל ילד מילון, בו הוא ילמד להשתמש באופן עצמאי כאשר הוא נתקל במילה לא מובנת.
מטא קוגניציה – מודעות מטא קוגניטיבית כוללת שני מרכיבים. הראשון הוא ידע מטא-קוגניטיבי. כלומר: מה שהלומד יודע ומאמין לגבי עצמו (יכולותיו, תהליכים ומשאביו הקוגניטיביים), בהקשר של ביצוע מטלה ספציפית. המרכיב השני הוא הכוונה ופיקוח על תהליכים קוגניטיביים. כלומר: ההחלטות, הפעולות והאסטרטגיות בהן נוקט הלומד תוך כדי תהליך הלמידה (בחירת אסטרטגיה, תכנון פעולות, הוצאה לפועל של תוכנית והערכת תוצאות פעולותיו). ביצועיהם של לומדים בעלי מודעות מטא-קוגניטיבית גבוהה טובים יותר והם מצליחים יותר בלימודיהם.
חיבור הלמידה לרגש - תהליכים מטא קוגניטיביים מעודדים חשיבה יצירתית, וזו מחברת את הלמידה לרגש. באופן מעגלי, חיבור הלמידה לרגש מפתח חשיבה יצירתית. הכישורים הרגשיים משלימים את הכישורים השכליים באישיותם של הלומדים ומתפתחים עם הזמן והאימון. תלמידים השולטים ברגשותיהם ומסוגלים לרסן את דחפיהם, יכולים לפעול בחכמה למיצוי הידע שרכשו.
המעגלים מתחברים:
כעת נבחן את חשיבות האינטגראציה והאינטראקציה בין מרכיבי המודל: כאמור, חיבור הלמידה לרגש (מעגל פנימי) מחייב אקלים כיתה נינוח, המאפשר קבלה של האחר ופתיחות מחשבתית ורגשית (מעגל חיצוני). עיסוק במטא קוגניציה מאפשר חשיבה יצירתית ומתן ביטוי לתלמידים בעלי חשיבה אחרת, שאינה תבניתית. התלמידים מרגישים נוח לספר ולכתוב על החשיבה שלהם ודרך החיזוקים הם מעלים את תחושת המסוגלות העצמית ומקבלים את האומץ להתבטא גם במקצועות נוספים.
המודל נחקר ונמצא כמעורר מודעות אוריינית לתהליכי למידה ומעצים תלמידים, פרחי הוראה ומורים.
ניתן לראות כי על מנת להשיג מודעות לתהליכי למידה יש צורך להתרכז בכמה חזיתות: בניית הרגלים הבאים לידי ביטוי בעיצוב מרחב הלמידה המכילה ביטויים, מושגים ומיומנויות שנלמדו ומשתקפים על קירות הכיתה. אלו עוזרים בטיפוח ערכים ובפיתוח יכולת חשיבה על חשיבה. שינוי עמדות בנושאים שונים מתבצע לא פעם תוך כדי קיום אקלים המאפשר מתן ביטוי לדעות שונות ומטפח שיח רפלקטיבי מכוון מודעות לתהליכי למידה.
