לקדם מצוינות
לאחרונה דובר הרבה על בחירות, אבל אני רוצה לשתף אתכם בסוג אחר של בחירות ובמיוחד על המשמעות שמאחורי הבחירה.
ברשותכם אתחיל ברקע קצר – שמי יואב ספיר, נשוי ואב לבן בתיכון ובת בחטיבת הביניים, ארכיטקט תוכנה בחברת הייטק ומתנדב כתומך הוראה במיזם "שיעור ביחד" של עמותת שיעור אחר. המיזם נועד לקדם ולעודד תלמידים להתעניין, לבחור ולהצליח במקצועות מתמטיקה ומדעים, באמצעות שילוב תומכי הוראה מתנדבים מתחומי ההיי-טק, הפיננסים ומהאקדמיה בשיעורים. תומכי ההוראה תורמים מניסיונם ומהידע שלהם במקצועות מתמטיקה, כימיה, פיזיקה ומדעי המחשב.
בתחילת שנת הלימודים פנו נציגי המיזם לחברת TEOCO שבה אני עובד והציגו בפנינו את המיזם.
מזה זמן מה חיפשתי דרך לתרום מניסיוני ולסייע לתלמידים וזו נראתה לי הזדמנות טובה. החברה, שאחד מערכיה הוא עזרה לקהילה, תומכת ומעודדת את המיזם. כמתנדבים, נדרשנו להתחייב לתמיכה של שעתיים בשבוע לאורך כל שנת הלימודים, וכן להשתתף בתוכנית הכשרה במכללת לוינסקי שתכין אותנו לכניסה לכיתות. 6 עובדים מהחברה התנדבו השנה למיזם – רובם בתחום המתמטיקה.
בחרתי לתמוך בתחום מדעי המחשב ולאחר כחודש שובצתי בכיתה יא' בתיכון מקיף יהוד. המורה - ורד ואני נפגשנו לשיחת הכרות בבית הספר, שבה חשבנו יחדיו כיצד נעבוד ביחד במהלך השיעורים. הסכמנו שאגיע לשעתיים של תרגול ואסייע לתלמידים מתקשים. העובדה שיש אדם נוסף שיכול לסייע לתלמידים עוזרת ומקטינה את הזמן שהם ממתינים לעזרה.
השקעתי זמן בחזרה ותרגול חומר הלימוד של כיתה יא', וורד מצידה הקפידה לעדכן אותי מראש בחומר שאותו היא מתכוונת להעביר ולתרגל ושלחה גם את המצגות שאותן תעביר בשיעור, דבר שסייע לי מאוד להתכונן לשיעורים.
התרגשתי בשיעור הראשון. עמדתי מול הכיתה והצגתי את עצמי. סיפרתי לתלמידים בקצרה על ההתנדבות ועל עצמי והסברתי שבאתי כדי לסייע להם. התלמידים שאלו מעט שאלות והרגשתי שהם עוד לא בדיוק יודעים איך להתייחס אלי.
כמה דקות אחרי שהחל התרגול, קרא לי התלמיד הראשון. נגשתי והתחלתי לעזור. תוך זמן קצר פנו גם תלמידים נוספים וכך, עד סוף השיעור הייתי עסוק בהסברים ובסיוע.
בשיעורים הבאים ההיכרות עם התלמידים העמיקה. למדתי מי זקוק יותר לעזרה, מי לדרבון ומי בעיקר זקוק להעצמה. נתקלתי הרבה בתופעה של "הרמת ידיים" – אם התלמיד לא מצליח לחשוב מיד על הדרך לפתרון – הוא מרים ידיים, מתייאש ובוהה במסך או לחלופין עובר ל"עיסוק" אחר. כשנגשתי לתלמידים כאלה התגובה הנפוצה הייתה – "אני לא מבין שום דבר". גיליתי שהעזרה העיקרית היא במיומנות הבסיסית ביותר – קריאת השאלות והבנת הנקרא ולאחר מכן - לגרום לתלמידים להאמין בעצמם וביכולות שלהם להתמודד עם השאלות.
אני זוכר איך התרגשתי כשעזרתי לתלמיד שאמר שהוא לא מבין שום דבר, להצליח לפתור את התרגיל ואת המבט בעיניים שלו כשהתוכנית שכתב פעלה סוף סוף ונתנה תשובה נכונה. זה היה המבט של "כן, אני יכול!".
השעתיים האלה הפכו להיות מבחינתי משהו שאני מחכה לו. המפגש עם התלמידים, ההרגשה שהם סומכים עלי, מוכנים להיפתח ולשאול שאלות והיכולת לעזור להם להבין ולהצליח מהווים מבחינתי סיפוק גדול.
השנה התקדמה, עד שערב אחד קיבלתי טלפון מהמורה ורד. היא חלתה ושאלה אם אוכל להגיע למחרת בבוקר ולהמשיך את התרגול מהשיעור הקודם בעצמי. הסכמתי כמובן והחלטתי שבנוסף לתרגול אנצל את הזדמנות כדי לשוחח עם התלמידים ולנסות להעלות את המוטיבציה שלהם ללמוד. גלגלתי כמה רעיונות והתייעצתי עם בני לגבי הגישה שלדעתו תהיה אפקטיבית.
באותו הבוקר הגעתי לכיתה, בשעה הראשונה המשכנו את התרגול ובשעה השנייה אספתי את התלמידים לשיחה. החלטתי שבמקום להרצות או לנסות ולדחוף אותם, אנהל איתם שיחה פתוחה שבה אגרום להם להבין שההתנהלות היום יומית שלהם כרוכה בבחירות ושהבחירות שהם עושים (חלקן אולי בכלל לא מודעות) יכולות להיות משמעותיות בהמשך דרכם ובדרך זו אצור אצלם מוטיבציה חיובית.
פתחתי בשאלה "למה בחרתם ללמוד מחשבים"? קיבלתי תשובות שונות: "אוהבים מחשבים", "אמא מכריחה", "8200", "סתם". התשובה האחרונה הפתיעה אותי. לא חשבתי שמישהו בוחר 5 יחידות מחשבים סתם כך. "מה זה סתם?" שאלתי. "סתם, אני לא יודע מה אני רוצה לעשות, חברים שלי הלכו אז גם אני".
"מה הדבר החשוב ביותר שיש לכם?" שאלתי אותם. "כסף" הייתה התשובה הבולטת. הסכמתי שכסף זה דבר חשוב אבל הסברתי שלדעתי הדבר החשוב ביותר הוא דווקא זמן, ושנה שמתבזבזת לא תחזור.
"תגיד, למה ללמוד גם 5 יחידות פיזיקה? מישהו מסתכל על זה אחר כך? זה בכלל חשוב?" הגיעה שאלה בלתי צפויה מכיוון אחר.
"מה אתם רוצים לעשות בהמשך?" שאלתי אותם. "ללמוד באוניברסיטה". "מה ללמוד?". "מקצועות מדעיים", "הנדסה", אמרו חלק גדול מהילדים, "לא יודעים" אמרו אחרים. הסברתי שברוב האוניברסיטאות יש דרישות קדם למי שרוצה ללמוד הנדסה או מקצועות מדעיים ומי שלא ילמד מקצוע מדעי מוגבר כמו פיזיקה או כימיה (היו רק שני תלמידים בכיתה שלמדו כימיה) יתכן ויצטרך לעשות מכינה – שזה שוב - השקעה של זמן וכסף.
"ומה עם הבגרות – כמה זה חשוב? ובמיוחד כמה חשובים מקצועות כמו ספרות או היסטוריה" ממשיך ומתעקש הבחור ששאל על פיזיקה. "מה דעתכם?" אני שואל אותם. הדעות בכיתה היו חלוקות. חלק חשבו שספרות חשובה וחלק לא. "אפשר גם לשפר בגרות אחר כך" זורק מישהו מהצד.
"כל מה שאמרתם נכון" אני מסכים איתם, "ויחד עם זאת, תזכרו שמי שירצה להתקבל לאוניברסיטה לחוגים מבוקשים יצטרך ציון משוקלל גבוה של הפסיכומטרי והבגרות. ככל שציוני הבגרות שלכם נמוכים יותר, תתאמצו להשקיע זמן, כסף ומאמץ כדי לשפר את הפסיכומטרי. המקצועות המוגברים שלכם הם החשובים ביותר כי המשקל שלהם בציון הסופי גבוה והם גם נותנים בונוס, אבל חבל להזניח את המקצועות המשניים ולקלקל בגללם את הממוצע". סיפרתי להם על בן של חברים שלא התקבל השנה לחוג שרצה בטכניון בגלל עשירית נקודה ויאלץ לנסות להתקבל בשנה הבאה או ללמוד במקום אחר.
"זה בסדר גמור אם חלקכם עדיין לא יודעים מה אתם רוצים לעשות בהמשך, רוב האנשים בשלב הזה לא באמת יודעים מה הם יעשו בחיים. העצה שלי – תבחרו דברים שיעזרו לכם לפתוח דלתות בעתיד ויקלו עליכם. אם אתם לא יודעים אם תרצו ללמוד מקצוע מדעי, ופיזיקה או כימיה מעניינות אתכם – שווה ללמוד אותם כי הם ירחיבו את האפשרויות שלכם בעתיד".
"אלה מכם שלא ממש 'בראש שלהם' להשקיע בלימודים, תבינו שזו בחירה והחלטה – גם אם אתם לא מודעים לה. יש לה משמעות ומחיר – בעתיד ייתכן שתצטרכו להשקיע בהשלמת בגרות, בשיפור בגרות, בהעלאת הציונים בפסיכומטרי, בלימוד במכינה – השקעה של זמן, כסף ומאמץ".
הסתכלתי על התלמידים וראיתי שאצל חלקם הופיע איזשהו מבט בעיניים שהראה שמשהו ממה שנאמר בשיחה חלחל ונקלט.
אני מקווה שהשיחה הזו תגרום להם להיות מודעים יותר לבחירות שלהם ולמשמעות שלהן.
כשאני יושב ומעלה את הפוסט הזה על הכתב, אני מבין שהנושא של המודעות לבחירות שאנחנו עושים ולמשמעות והמחיר האפשרי של הבחירות האלה בעתיד הוא ללא ספק אחד הנושאים החשובים של תהליך ההתבגרות, של התלמידים ולא פחות מכך של כולנו.
נושא שלדעתי, אם יוצג לתלמידים בצורה מתאימה, יכול להעלות את המוטיבציה והרצון שלהם ללמוד ולהצליח.
