להקשיב לשטח
קיבלתי אי-מייל מאור, העורכת של "הגיע זמן חינוך"; תומר, מה אתה אומר? אולי תכתוב משהו על "לראות עולם", מורים יוזמים, שוויון הזדמנויות ותהליך למידה איכותי עם תלמידים? טוב, זאת אור, אז התשובה היא כמובן - ברור.
אז אני יושב ליד המקלדת ו...לא יוצא לי. איך לכל הרוחות ממחישים לכם כמעט שלוש שנים של מסע מרתק, של עליות וירידות, של שמחות ורגעים מאתגרים שגורמים לך לפגוש את עצמך באמת?
פשוט נתחיל בהתחלה.
היי, אני תומר, אני מחנך ומורה לאזרחות ולהיסטוריה בתיכון אורט רמת יוסף בבת ים, בוגר תוכנית חותם וכותב מידי פעם ב"הגיע זמן חינוך". עד לפני שלוש שנים לימדתי בקריות, שם קיבלתי את כיתת החינוך הראשונה שלי, כיתה ז'3.
ניסיתי לחשוב איך אני יכול "לחנך" אותם (לא בטוח שאני שלם עם המילה הזו) ואז הבנתי שהדרך היחידה היא להיות אמיתי. אני חושב שאני אדם סקרן, אז חשבתי שבא לי לסקרן אותם - ועל הדרך יקרו דברים נפלאים. רציתי להפגיש אותם עם אנשים ונשים מעוררי השראה, כל מיני אנשים שזכיתי להכיר בחיי, כאלו שעוסקים בדברים ממש שווים ובכלל - הם אנשים מרתקים.
אבל לימדתי בקריות, שזה - בישראל, חצי סיכה על מפת העולם - נחשב רחוק מהמרכז, וחברים תותחים שלי שירצו לבוא יצטרכו לוותר על יום עבודה. זה כסף, אישורים ושינויי מערכת. אז התקשרתי לחברי הטוב, רועי קייס, הכתב לענייני ערבים של Ynet והזמנתי אותו למפגש Skype. אני אדבר עם הילדודס, נעלה אותך לשיחה ואתה תספר על תחום העיסוק שלך. עשינו את זה, והכיתה הייתה בהלם, ואז החל מבול שאלות. הבנו שיש כאן פוטנציאל. את רועי אירחתי בעוד 3 כיתות, והוספתי חברים נוספים. אחרי חודש בערך הבנתי לעומק את המשמעות בעידן שלנו - למרחק אין משמעות.
אז התחלתי לארח אנשים מכל קצוות הגלובוס - את רן, חברי הטוב שחי בבייג'ין באותה תקופה, ואנימטור ישראלי מהוליווד שדיבר איתם על הגשמת חלומות. חצי שנה, 35 מפגשי ועידה שבהם למדתי מה עובד יותר ומה פחות, וגיבשתי שיטה פדגוגית סדורה לקיום אפקטיבי של שיעורי וידאו. במרכז השיטה עומדת האינטימיות בין המומחה לכיתה, והיכולת של התלמידים שלי, שלנו, לשאול שאלות ולקחת חלק פעיל בשיחה. השיא הגיע בשיעור חד פעמי על תקשורת במדינה דמוקרטית, עם לא אחרת מאשר אילנה דיין. בר, אחד התלמידים שלי, החל לשאול אותה אם לדעתה הסיקור שלה היה הוגן בפרשת סרן ר'. חברים, הוא היה אז בן 14 וחצי בקושי...
ואז עצרתי רגע לחשוב לעומק - איזה נהדר זה יהיה אם את קבוצת המומחים הזו שגיבשתי סביב הכיתות שלי, נוכל להנגיש לכל הכיתות בישראל; שתלמידות ותלמידים מקרית שמונה, מצפה רמון, קטורה, ג'סר א-זרקא, אילת, תל אביב, חריש, חורפיש, נתניה, הרצליה ועוד - יוכלו לשוחח עם אנשים שחיים את התחומים שאותם הם לומדים בכיתה.
וכי מה הבעיה? יש מקרן בכיתה? יש אינטרנט? יש סקייפ או Google Hangout? אז מה צריך בעצם?
מורות ומורים מובילים שרוצים לקדם למידה אחרת בכיתה? יש.
מומחיות ומומחים מתחומים שונים שמוכנים להשקיע חצי שעה בחודש לחינוך? יש.
שיטה פדגוגית שמנחה מורים כיצד ליצור את החיבור האפקטיבי ביותר בינם לבין אותם מומחים? יש.
במשך כל התקופה נועצתי באנשים טובים מאוד בדרך, מתוכנית העמיתים של MindCET, מאורט, "ערי חינוך", חותם, חברות וחברים ופשוט אנשים שווה היה להקשיב להם.
וכך, בתחילת הדרך עבדתי עם עצמי. בשנה שלאחר מכן כבר התקיימו פעילויות "לראות עולם" ב-19 בתי ספר. זה היה ראשוני מאוד ומהוסס, אבל הרעיון החל להתפשט. בשנה הבאה אחריה הצטרפו עוד 27 בתי ספר. כיום אנחנו מתחילים את השנה עם פניות ממורים בכמעט 60 בתי ספר, עם כ-100 מומחיות ומומחים, אנשי חינוך וכאלו שאינם, אך בכל זאת ממש שווה לארח בכיתה. מגוון האפשרויות רחב, שכן כל מומחה מחזיק עולמות תוכן עשירים, שיכולים להתאים לתחומי דעת שונים. צריך רק לדעת לייצר את החיבורים היצירתיים הנכונים. זאת המומחיות שלנו.
בעידן שלנו - למרחק אין משמעותאחת המורות, שחוויית הההוראה שלה בכיתה השתנתה לחלוטין בעקבות הקפיצה למים, הצטרפה אליי ומאז אנחנו מובילים את המיזם ביחד. תודה לך אילת סגל.
איך זה עובד? המורים פונים אלינו, לרוב דרך עמוד הפייסבוק שלנו, ממש כאן. הם מתרשמים שם מהעשייה ויכולים גם לצפות ברשימת המומחים שלנו. אם הם מוצאים מישהו מעניין, וגם אם הם מתקשים למצוא בדיוק את המומחה המתאים אבל רוצים להשתתף במיזם, הם נרשמים בטופס ההרשמה בראש העמוד ואנו יוצרים איתם קשר. בשלב הבא אנו חושבים ביחד על מומחה מתאים, על פעילות מתאימה ומנחים את המורה כיצד להוביל בעצמה/ו את המשך הדרך.
והמשובים - נו, בבקשה: המשובים שלנו מלמדים על כך שמרבית המורים שהובילו את הפעילות, כמו גם התלמידים שהשתתפו בהן היו מרוצים מאוד (כ-85%) והיו מעוניינים לקיים מפגשים נוספים כאלו בכיתה. אבל מבחינתי, ההצלחה הגדולה אינה מסתתרת דווקא במספרים, אלא בסיפורים: המורה שירי ממצפה רמון שראתה "אורות" אחרי השיעור, מאיסה מדלית אלכרמל שגרמה לעדי אלטשולר להזיל דמעה, אילת ממודיעין שמספרת איך אחד התלמידים הקשים שלה קרא בקול עד כמה הוא אוהב את מיכאל שורפ - יזם חינוכי שהתארח בכיתתה; התלמידים שסיפרו כי הם מרגישים חלק מסיפור ההצלחה של SpaceIL בעקבות מפגש וידאו מוצלח עם נועה קטנוב מהעמותה.
אבל הכי הכי, מרגשת אותי העובדה שלצד 10 מורות ומורים מובילים, יש לי גם מובילה שהיא תלמידה - גל, אחת מתלמידי כיתת החינוך שלי אז ב-ז'3, עברה לבית ספר חדש והפכה לאשת הקשר של "לראות עולם" שם.
כרגע האתגר המרכזי שלנו, של אילת ושלי, הוא לבנות את הממשק שיאפשר לנו להמשיך לנהל בצורה האיכותית ביותר את המיזם. זה אתגר לשני אנשים שפשוט נהנים ללמד ועושים זאת במקביל, אבל אנחנו מקבלים זאת בברכה. זה שווה את זה, בעיקר אם תעצרו לחשוב על מה שיכול לקרות פה עוד ממש לא הרבה זמן:
חשבו על מצב שבו נוצרת קהילה רשתית המחברת בין אלפי מומחים בתחומם שאוהבים חינוך, לבין מורות ומורים מובילים מאלפי בתי ספר; חשבו על כך שעשרות ומאות אלפי תלמידים יהנו מנגישות לכל הטוב שיש לחברה הישראלית להציע; על שיעורים המתקיימים בשיטה פדגוגית שפותחה על ידי מורים, למען מורים - ולכן היא איכותית ואפקטיבית כל כך; על שימוש בטכנולוגיה בצורה מאוזנת, שעושה את המיטב כדי להביא את הטוב שבאנשים, ולא יוצרת ריחוק.
טוב, הפוסט הזה מתארך קצת, אז בואו נעשה את זה ככה:
אתם מוזמנים להיכנס לעמוד הפייסבוק שלנו, למלא את טופס ההרשמה שלנו, או פשוט להשאיר לנו הודעה דרך העמוד או בכתובת [email protected]. אנחנו כבר ניקח את זה משם.
בן אדם - בן 35, נשוי 1, מורה ומחנך לאזרחות מתיכון ברנקו וייס ע"ש רבין במזכרת בתיה, בוגר תוכנית חותם, מחזור ב'. מוביל מיזם "לראות עולם" להנגשת ידע ניסיון והשראה לתלמידים בישראל באמצעות שיחות ועידה, מרצה ומנחה בנושאי יזמות וחדשנות בחינוך, מנהל בלוג הפייסבוק "חינוך, קצת אחרת".
