להקשיב לשטח
בס"ד
טיול שנתי. הדבר הזה שמסומן לנו בלוח השנה בצורת אופטלגין. החור השחור הזה שבו מצופה ממך ומהבטן שלך, לאגם משאבים ולהתחפש ליומיים לחיילי סיירת מטכ"ל שבסוף הגיבוש מחכים להם שלושים תלמידים מתודלקים באנדרנלין עם מבט שמסתכל עליך ומחכה להפעלה:
"אז מה המורה, בסך הכול אחת בלילה. מה הלוז עכשיו?". הרגליים שלך כבר לא סופרות אותך. התלוש כבר לא מעניין. פתאום כל החלומות הגדולים שלך על מהפכות בחינוך מתנקזים למטרה ברורה ומיידית: תנו לי רק כרית. ולישון. עזבו אותי קרן השתלמות. עזבו אותי מגמולים. רוצה הביתה!
אבל אחרי הסרקזים, כל מחנך גם יודע שאין דבר שמקדם למידה משמעותית כמו הטיולים השנתיים. כי אם המרחב הכיתתי זו מעבדה סטרילית, היציאה לשטח ותנאי השדה על שלל האינטראקציות ומגוון האתגרים והמורכבויות שרק מסע בשטח מאפשר, הם, הם הדבר האמיתי.
בטיול שנתי ניתנת לתלמידים ההזדמנות להסתכל לחיים בלבן של העיניים ולך, בתור צופה יש הזדמנות חד פעמית כמורה, להעביר כל כך הרבה מסרים וערכים שאין כמו הטיול בכדי לממש אותם.
הטיול השנתי הוא ההזדמנות לראות מי מבין התלמידים 'מנצנץ' (משחק אותה ראש סיכה ומתחמק מלעזור), מי מגלה יכולת הובלה ומנהיגות, מי מכיל את החברים שלו ומודע לסביבה ומי בעצם דואג רק לעצמו.
*
אפשר להסתכל על הטיול השנתי כאל נקודה במרחב הזמן שצריך פשוט לעבור: התלמידים מקבלים הנחיות ונהלים, מתחלקים לחדרים ובזה הסיפור מסתיים. אך בעיניי אין החמצה יותר גדולה מזו:
הטיול השנתי הוא בעצם מכרה זהב של תכנים חינוכיים ומסרים שיכולים, בהתנהלות נכונה, לעבור דרך למידה משמעותית וחווייתית. לשם כך נדרש מהמחנך לשמש כגורם המתווך שיוכל לעבד את המידע המקדים לפני הטיול, לעקוב אחריו ולתת משוב לתלמידים תוך כדי הטיול ולעבד אותו בשיעור חברה לאחריו.
ישנם הרבה דרכים להפיכת טיול שנתי למשמעותי ובלתי נשכח. הנה שלושת הנקודות שהפכו את שלי לחוויה חינוכית מהשורה הראשונה. אשמח לקבל ולשמוע גם מהנקודות שלכם:
1. תיאום ציפיות ערכי: בחירת נקודות שעליהם הולכים לעבוד בטיול.
יש בערך מיליון דגשים חינוכיים שאפשר להוציא מהטיול. בחירת הנקודות ביחד עם הכיתה והמורה והתרכזות בשלושה מרכזיים תוכל לדאוג לכך שהתלמידים יוכלו 'לתפוס' את הרגעים החשובים, לדבר עליהם תוך כדי הטיול ולאחר מכן לעבד את המידע לאחריו. לדוגמא, אנחנו הולכים להתרכז בערכים כגון:
א. סולידריות חברתית.
ב. ראש גדול.
ג. שמירה על הסביבה.
מעכשיו כל סיטואציה בטיול יכולה להימדד בהתאם לערכים אלו:
א. האם לכל חברי הכיתה יש חדר? מי מוכן להיות אחראי על כך – סולידריות חברתי
ב. במידה ואין לכולם חדר, האם יש מישהו שמוכן להתנדב ולישון עם ילד שהוא פחות מקובל? – ראש גדול
ג. האם אחרי עצירה הסביבה באמת נקייה או שיש כל מיני לכלוכים – שמירה על הסביבה.
2. הכנת דף מקדים ומסנכרן בין תלמידי הכיתה והמחנך:
לא תאמינו כמה כוח ואיזה הבדל אקוטי יש בין טיול שהתלמידים יצאו לקראתו לאחר עיבוד המטרות והיעדים לבין טיול שמגיע לאחר הכוונה ועיבוד מידע למול התלמידים לפניו, במהלכו ולאחריו.
בעזרת תיאום ציפיות שבו מוכנסים הנקודות הערכיות ובו כל תלמיד מתבקש להגיד מראש איך הוא רואה את עצמו בטיול ומה הוא מצפה מעצמו ומהטיול ומהי מבחינתו הדרך הטובה ביותר בכדי שהטיול יהיה עבורו מושלם. מעבר לכך, מצב הצבירה בו התלמידים יודעים מה מצופה מהם ובעצמם מחליטים על היעדים כמו שאמרתי בסעיף הקודם ימנע המון כאב ראש ובזבוז משאבים מיותרים מהמחנכים במהלכו.
3. בלי סמרטפונים!
קראתם נכון. חל איסור מוחלט להשתמש בניידים אלא רק משעה שמגדירים מראש ולזמן קצוב. מעבר לכך חבל על הזמן.
ועצם המחשבה שהסעיף הזה נראה היום כל כך הזוי ומנותק:
פשוט לטייל בטבע ולראות את נופי הארץ מעבר לפיקסלים היא בעצם האתגר הגדול הראשון של הטיול.
נסו לקחת את המשימה הזו ולאתגר את התלמידים:
האם נהפכתם למכורים עד כדי כך שמבחינתכם אין מצב בעולם שתלכו לטיול בלי להיות מחוברים לאינפוזיית הניידים?
תנו לתלמידים את ההזדמנות להפתיע את עצמם ולגלות כל כך הרבה דברים נפלאים ומכשפים שמחמת השימוש התמידי במכשיר הם הספיקו כבר לשכוח מקיומם כמו למשל, האפשרות לנהל שיחה אמיתית וכנה עם החברים וכן, גם ובעיקר עם עצמם. לשמוע ולהבחין בכל מיני דברים שמחמת רעשי הרקע והפצצת המדיה הם כבר שכחו מקיומם.
לכשעצמי אוכל להגיד שכמות התלמידים שהפתיעה אותי בהתנהגותם הבלתי צפויה, ביכולת המנהיגות ובראש הגדול לעומת הרושם ששידרו בכיתה, הייתה מדהימה.
וזה בעצם הכוח והערך המוסף המיוחד שמתלווה לטיול השנתי:
ההזדמנות שהוא מעניק בכדי שנוכל לממש את הכוחות שלא באים לידי ביטוי בכיתה.
התועלת שבמסעות היא הסדרת הדמיון באמצעות המציאות; כך שבמקום לחשוב על איך הדברים יכולים להיות, ניתן לראות אותם כפי שהם באמת.
- סמואל ג'ונסון
