להקשיב לשטח
למגינת ליבם של הצמחונים נדמה כי הכיתות מתמלאות לאחרונה בסרדינים רבים. הורים רבים מוחים על דחיסת ילדיהם בכיתות כמו סרדינים בקופסא.
לפני שאנו מצטרפים למחאה הבה ננסה להבין כיצד נקבע גודלה של כיתה.
כיתה נולדת על פי החלטת משרד החינוך כאשר ביישוב או אזור מוגדר כלשהו, ישנם לפחות עשרה תלמידים בני אותו גיל. זהו הגודל המינימלי. הגודל המקסימלי של כיתה הוא 40 תלמידים והוא נקבע על פי מדד הטיפוח של בית הספר.
מהו מדד הטיפוח?
מדד הטיפוח הינו מדד שמשקף את המצב הסוציו-אקונומי של תלמידי והורי בית הספר. ככל שהמדד גבוה יותר – כך המצב הסוציו-אקונומי של אוכלוסיית בית הספר נמוך יותר. מדי שנה, קובע משרד החינוך את מדד הטיפוח של כל בית ספר: בית ספר שאוכלוסייתו מוחלשת מאוד מקבל ציון 10. כעת מארגן משרד החינוך את גודל הכיתות לפי מדד הטיפוח, כך שבית ספר שהאוכלוסייה שלו מגיעה מרקע מוחלש – הכיתות שלו יהיו קטנות יותר. כך, בבית ספר חזק, שקיבל ציון 1, הכיתות יכולות להגיע לגודל של 40 תלמידים לפני שמשרד החינוך יפצל אותן. לעומת זאת, בבתי ספר שמדד הטיפוח שלהם גבוה - הכיתות יפוצלו כבר במספר תלמידים נמוך יותר.
כך למעשה מנסה משרד החינוך ליצור מעין "תיקון" למצבם של בתי ספר שמצבם מראש מונמך.
מדוע אם כך, במקומות רבים (ועשירים) יש כיתות קטנות?
בישובים קטנים, בהם אין מספיק תלמידים, ישנן כיתות קטנות יותר. זאת מכיוון שמשרד החינוך מחויב לפתוח כיתה במקום בו יש לפחות 10 תלמידים. אך בנוסף למצב זה, גם בישובים בהם תלמידים רבים, עד לאחרונה, רשויות חזקות יכלו לממן מורים נוספים בעצמן וכך להביא לפיצול הכיתות. לאחרונה החליט משרד החינוך שבדרך זו מתקבעים פערים בין רשויות עשירות לעניות והחליט למנוע מימון שעות הוראה נוספות על ידי הרשויות.
סרדינים ושעות הוראה
לאחר שנקבע גודל הכיתה, הכיתה מקבלת הקצאת שעות על פי חוק. למשל, לכיתה א' ניתנות 29 שעות שבועיות. לכך מוספות שעות לפי מדד טיפוח. לדוגמא, תוספת של 5 שעות לכיתה בבית ספר עד מדד טיפוח גבוה, על מנת לאפשר פיצול של הכיתה לקבוצות קטנות. בנוסף, חוק יום חינוך ארוך, נותן תוספת של 7 שעות שבועיות וניתן רק לבתי ספר חלשים.
אולי מגיעים לילדים שלכם יותר שעות, איך אפשר לדעת? אין כיום מקום בו מרוכזות התוספות השונות. בשביל זה צריך לקרוא את כל חוזרי מנכ"ל משרד החינוך ולסכם את השעות. משרד החינוך גם לא מפרסם את מדד הטיפוח של בתי הספר. כך שלהורים קשה מאוד לדעת לכמה שעות זכאים הילדים. לפני כחצי שנה פרסם משרד החינוך גרסה ראשונה של מערכת השקיפות התקציבית, עם נתוני 2012 ובקרוב תעלה גרסה משופרת עם נתוני 2014. ייתכן שבעתיד יינתן גם מידע זה.
מלבד שעות ההוראה, בתי הספר מקבלים תוספות שונות כגון קרן קרב, צהרונים, קייטנות, תוכניות תקשוב, חומש, תשלומי הורים ועוד. הכסף לפעילויות אלו מועבר ישירות לרשויות המקומיות אשר יכולות להוסיף לו מיוזמתן תקציבים שונים. עד לאחרונה סעיפים אלו היה תחת פיקוח קטן מאוד, וכך רשויות עשירות יכלו להקצות כספים רבים יותר לתלמידיהן. כיום, מסיבות מגוונות, קשה לעקוב אחר הכסף בו משתמשת או מעבירה כל רשות. החלטה מ-2010 מחייבת את הרשויות להעביר למשרד החינוך תיעוד אודות השימוש התקציבי בחינוך בכל רשות, אולם רוב הרשויות אינן מעבירות את המידע.
יש גם מי שמציע שמטרת הקטנת הכיתות הינה יחס משמעותי ורציף לכל תלמיד בכיתה, וכי לכך ניתן להגיע גם בדרכים אחרות, שפשוטות יותר לביצוע מהקטנת מספר התלמידים בכיתה. דוגמא לכך ניתן לקרוא כאן.
לסיכום
נראה שהסיבה למחאה הנוכחית, אם כן, היא ההחלטה של משרד החינוך שלא לאפשר לרשויות החזקות לפצל כיתות: ההורים והמורים בבתי ספר שבהם הרשות המקומית נהגה לפצל את הכיתות, יוצאים בקריאה להקטנת הכיתות – הקטנה שעד היום הייתה בעיקר נחלתן של רשויות עשירות.
האם זה צודק או לא? האם יש לבטל את החלטת משרד החינוך שלא לאפשר לרשויות המקומיות ובית ספר לפצל את הכיתות? או שאולי יש להקטין את גודל הכיתות בכל בתי הספר ללא הבחנה בין חזקים וחלשים?
אתם מוזמנים להגיב ולחלוק את דעתכם עמנו בתגובות.
מקור התמונה: ויקיפדיה
מורה לשעבר למדעים, מתמטיקה ופילוסופיה במערכת החינוך לגווניה.
יזם תוכנית להוראת פילוסופיה לילדים בבתי ספר יסודי "ילדים עושים פילוסופיה".
כיום עמית מחקר במרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה ומוביל פרויקט "פיזה פתוח" לקידום השקיפות בחינוך והנגשת מבחן פיזה.
