להקשיב לשטח
ישראל נודעת בשילוב המנצח בין מנהיגות אמיצה לבין יוזמה יצירתית. כך שוחררו חטופי אנטבה ונפרץ התפר בין הארמיות, כך נפתר המחסור במים וכך יכולנו למשבר הכלכלי העולמי. אנחנו מצליחים בזכות התיאום בין כוח למוח ותודות לחיבור שבין מדיניות מלמעלה ליוזמה מלמטה. גם מול וירוס הקורונה אנחנו חייבים למצוא את הנוסחה הזאת מהר, אחרת כולנו עלולים לשלם מחיר יקר.
חייבים לעבוד ביחד
עכשיו הזמן למנהיגות ריכוזית, טוענים המנהיגים והפקידים הבכירים. צריך סדר ומשמעת, חייבים לציית להוראות מלמעלה, לבל נהיה לאיטליה, המגיפה תתפשט והאנרכיה תשתלט. רק משרד הבריאות יבצע רכש של ערכות, כי יש יזמים שרוצים לעשות כסף עם ציוד לקוי. רק משרד החינוך יפעיל הוראה מרחוק, כי אם כל מורה הישר בעיניו יעשה, האתרים יקרסו והאיכות החינוכית תפגם.
לעומתם, גורסים היזמים, ישראל היא מדינה של יצירתיות ושל ערבות הדדית. זו תפארתנו ואסור לנו לדכא את הרעיונות שצומחים מלמטה. אנחנו לא סין, הממשלה לא מנהלת מוצלחת בשגרה, הם טוענים, וספק אם היא פתאום תוכל לנהל לבדה בחירום. הסגל הרפואי זועק לציוד, הציבור זקוק לבדיקות והתלמידים צריכים להמשיך ללמוד. זה הזמן לאפשר לכולם לפעול לפי שיקול דעתם ולעשות כמיטב יכולתם.
במקום לריב הם חייבים לעבוד ביחד. ישראל היא לא תרבות של ציות עיוור ובמקומות רבים שולט הברדק. מנהיגינו צודקים שאם נתנהל כך מול הקורונה, מצבנו יהיה רע ומר. מצד שני, הם צריכים לקבל שרק כשאנחנו מזדהים עם המשימה ומרגישים שותפים, רק אז אנחנו מגיעים ביחד לביצועים מצוינים. ככה זה בצבא, ככה בעבודה, וגם במשפחה. ממנהיגינו אנו זקוקים לדוגמא אישית בגובה העיניים, לשיתוף אמתי ולרעות עמוקה.
המורים: יודעים את העבודה יותר טוב מכולם
התבקשנו לא לצאת מהבית בגלל איום שאין לו פנים ואין לו קול. רבים מאבדים את מקום עבודתם ואחרים מתמרנים בתוך סיר הלחץ הביתי. הגזרות נוחתות מדי לילה בנאומים של מנהיגים ופקידים חמורי סבר. אף אחד לא מדבר אל הרגש ואל הלב. עד מתי, כולם שואלים, ואין תשובה. הילדים משועממים ומטפסים על הקירות. אז מה הפלא שרבים יוצאים אל הפארקים ושנמאס להם מהר מדי?
חשבו במצב הזה על הילדים שלנו, שעולמם התערער. הם זקוקים למי שנמצא אתם מדי יום כדי שיתווך להם את המצב בשכל וברגש. הם צריכים מי שישיב על שאלות וישתף אותם במחשבות. הם חייבים מי שיסביר להם את המתמטיקה של המגיפה ואת הנתונים המפחידים שמגיעים מהעולם. הם צריכים שגרה מוכרת וסביבה בטוחה שבה הם והחברים שלהם יכולים לצאת מהבדידות ולהרגיש ביחד.
זה בדיוק המקום של המורות והמורים. ראו איך הם פעלו מהרגע שנסגרו בתי הספר. לא הייתה להם שנייה אחת לשטח את העקומה. הם לא חיכו להנחיות, מיד התעשתו והמשיכו את הלימודים מהבתים. היו חבלי לידה ועוד יהיו בהמשך, כי לא פשוט להתרגל ועוד יותר מסובך להתמיד. מלמעלה ניסו לעצור את זה, אבל זו שגיאה חמורה. זה הזמן לאפשר למורים לעשות את עבודתם, ללא מגבלות, כי הם יודעים אותה יותר טוב מכולם.
המורים שנרתמו לצו 8 החינוכי הם מגיבורי המערכה הזו. עכשיו זה לא הזמן לדיווחי שעות ולמאבקי שכר. גם הצבא, קודם נלחם ואחר כך עושה משא ומתן על הכסף. הרבה גורמים פועלים מאחורי הקלעים כדי לסייע למורים, ובהם מנהלים, מדריכים, רשתות, רשויות, מחוזות, ממשלה וגופי טכנולוגיה חינוכית. כולם עושים עבודת קודש מסביב לשעון. זה לא עניין של למעלה ולמטה, עכשיו צריך לתת למורים גיבוי ואמון, כי כולנו בסירה אחת.
