ארוכה הדרך לבגרות

לבחינות הבגרות יש שימוש עיקרי אחד – להתקבל לאוניברסיטה. מרגע שנכנסנו למוסד האקדמי ולחוג שרצינו, אין לנו כל צורך בתעודת הבגרות ואנחנו שוכחים ממנה לחלוטין. טרם ראיתי אדם שמגיע לראיון עבודה ואומר 'יש לי 95 בגיאוגרפיה'. במילים אחרות, לציוני הבגרות יש תפקיד מעשי, חיוני וממוקד והוא לפתוח לנו דלת לתחנה הבאה בנתיב חיינו.

כלומר – הלימודים בתיכון הם מכינה לאוניברסיטה. לא בכדי מה שנלמד בתיכון נקבע בידי וועדות מקצוע שמאוישות בעיקר באנשי אקדמיה. הן שוקלות מה הם הידע והמיומנויות הנדרשים לסטודנט ועל בסיס זה קובעות את תכנית הלימודים בתיכון. בוועדות הללו כמעט ולא מכהנים נציגים של שוק התעסוקה או הצבא, אלא בעיקר אנשי חינוך ומחקר.

הבגרות מזינה היטב את האקדמיה ולא רבים יודעים שישראל היא שנייה בעולם אחרי קנדה בשיעור בעלי תואר אקדמי. לכן מאוד מפליא שראשי ההשכלה הגבוהה בישראל כלל אינם מרוצים ממבחני הבגרות. עד כדי כך ביקורתם חריפה, שיש ביניהם שהיו מעדיפים לוותר על מבחני הבגרות כליל ולהסתפק בפסיכומטרי ובבחינות קבלה שביצעו הפקולטות עצמן כרף הכניסה לאוניברסיטה.

הביקורת שלהם עומדת על שלוש רגליים מוצקות; הראשונה היא שבחינות הבגרות לא שומרות על דרגת קושי אחידה. המורכבות והתוכן שלהן משתנים משנה לשנה, כפועל יוצא של השיקול המקצועי של האחראים על כתיבתן. כתוצאה מכך, הן לא ניצבות על בסיס שווה וזאת בניגוד למבחני המיצ"ב, המבחנים הבינלאומיים וכן המבחן הפסיכומטרי.

במצב שכזה יש היגיון בחשש שמרוב שמערכת החינוך חותרת להעלות את אחוז הזכאות לבגרות כדי לשרת את ההשכלה הגבוהה, הרמה של הבגרויות עלולה לרדת. למרות שזה אינו המצב, ראשי חוגים רבים באוניברסיטאות מדברים על ירידה ברמה של בוגרי התיכון. יש אף הזועקים שכתוצאה מכך שהאוניברסיטאות והמכללות מוצפות, איכות ההשכלה שהן מספקות מצויה בסיכון.

הביקורת השנייה היא כנגד ציוני המגן הניתנים על-ידי המורים. ציון הבגרות הוא ממוצע בין הציון בבחינה ובין ציון שמעניק המורה. לכאורה מדובר בתיקון מבורך, שנועד לבטא לא רק את יכולתו של התלמיד להביא את עצמו לרמת ביצועים גבוהה באירוע מבחן בודד, אלא משקף הערכה מקיפה וממושכת יותר. מאידך, מדובר בנקודת מבט סובייקטיבית שעלולה להיות מוטה לכאן או לכאן.

הביקורת השלישית, שבימים אלו מעטרת את כותרות העיתונים, היא ההדלפות וההעתקות. בדרך כלל היא נשמעת במתינות ובזהירות והיא ממוקדת בעיקר במגזר הערבי. אך מרגע שנפגם האמון, הספק הוא רחב ואינו נחלתו של מגזר או אזור. ואכן, מי שעוקב בקפדנות אחר מדיניות הקבלה של האוניברסיטאות, יוכל להבחין בירידה במשקל הבגרות בקבלה במוסדות מסוימים.

העתקות - סיבה מספיק טובה לבטל את הבגרויות?

במצב שכזה,  ישנם הרבה מאוד אנשי חינוך רציניים שמציעים לבטל את בחינות הבגרות. הם מבקשים לראות בלימודי התיכון שלב שמעצב כישורי חיים, יכולות למידה, חשיבה ביקורתית וערכים אזרחיים. הם מתייחסים לכותרת 'בגרות' במלוא משמעותה העמוקה, ולכן הם סולדים ממבחני בגרות ורואים בהם עגל זהב שמסיט את החינוך מהעיקר.

קל להתלהב מגישה שכזו, במיוחד לאור חסרונותיה של המערכת הקיימת. אולם, אני סבור שיש בה סכנה גדולה של הרחבת פערים. הרי אם ינותק הקשר בין התיכון לאקדמיה, כיצד יתקבל לאוניברסיטה סטודנט שלא מגיע עם מרקע משפחתי מקושר ומחובר או ממצב סוציואקונומי טוב? אם אין להורים שלו חברים במקומות הנכונים, או לפחות כסף לשלם על קורס פסיכומטרי איכותי ובוגר הפקולטה שיעזור לו להתכונן למבחני הכניסה, איזה סיכוי יש לו לפתוח דלתות לעתיד זולת להצטיין בלימודי התיכון?

לכן, במקום לזרוק את הבגרויות לפח ולהפוך את התיכון ללא רלבנטי, אני סבור שכדאי לבחון כיצד לשפר. אנו זקוקים לבחינות בסטנדרט אחיד ומכויל וניתן לשקול לערוך את הבחינות באוניברסיטאות או על-ידי גוף מקצועי מטעמן. זו תהיה הזדמנות  למשרד החינוך לעשות סדר ולעדכן את מסלולי הבגרות, למשל, להציע ארבעה מסלולי בגרות שווים בערכם – מדעי, עיוני, אומנותי, וטכנולוגי.