ישראל במלחמה
עולם החינוך כמרקחה. אנו עומדים בפני שנה מורכבת, כי כל עוד אין חיסון, אי אפשר לחזור באמת לשגרת לימודים. לכן, המורים יימתחו עד הקצה, ההורים יחפשו ישועה והתלמידים? מה יהיה על התלמידים? האם עבורם זו רק תקופה שחולפת, כולנו ננשום עמוק והכל יחזור למקומו או שמא, גדל כאן דור שגורלו כבר נגזר, להישאר מאחור?
אלו שאלות שבהתחלה לא היה זמן לשאול. לפני חצי שנה, כשהמגפה הגיחה אל העולם, כמעט כל בתי הספר נסגרו. חלק גדול ניסה לעבור להוראה מרחוק, כדי שהחינוך לא יעצור אפילו לרגע אחד, אבל כששאלו מורים מ-59 מדינות, "האם התלמידים למדו יותר או פחות בהוראה מרחוק?" השיבו כ-75% שפחות או שעדיין לא ניתן לדעת.
הדאגה למצב התלמידים היא דאגתם של מורים והורים. הם חוששים שיחזרו מהחופש הגדול עם פערים מבחינה לימודית, חברתית ורגשית. מורים רבים השיבו בסקר הבינלאומי שהם מתכננים להקדיש את השבועות הראשונים של השנה לאבחון ולמענה אישי. הם אומרים שהם חייבים לדעת מה מצבו של כל תלמיד ולהתאים תכנית חינוכית שתחזיר אותו למסלול.
עם זאת, קברניטי מערכות החינוך בעולם אינם עסוקים רק בחינוך. הם טרודים בעיקר בלוגיסטיקה של צמצום הסיכון הבריאותי. האם ניתן לשמור על ריחוק בכיתה או שחייבים ללמד מרחוק? מה יותר ריאלי, משמרות או קפסולות? מי ילמד את חצאי הכיתות? האם ניתן להתפצל לשיעורי בחירה ומה יהיה עם המגמות, ההקבצות ויחידות הלימוד?
פנסילבניה: מחלקים את הכיתה לשניים
כדי להתמודד עם הדילמות הללו, הזמינו במדינת פנסילבניה שבארה"ב מחקר השוואתי וערכו סימולציות בין השיטות השונות. הם מצאו שמבחינה בריאותית, הדרך הטובה ביותר היא לחלק את הכיתה לשניים. כל קבוצה לומדת ארבעה ימים ברצף בכיתה ויוצאת לעשרה ימי למידה מרחוק מהבית. קורסי בחירה ומגמות יילמדו רק מרחוק וכל השאר נותר לשיקול דעת של בית הספר.
החוקרים ומקבלי ההחלטות בעולם מביטים על ישראל כתמרור אזהרה. הם מסתכלים עלינו כמי שפתחו את בתי הספר מוקדם מדי ומוגזם מדי. לדעתם, הלחץ הציבורי והתביעה של ראשי ערים לקבל אוטונומיה, הכריעו את הפוליטיקאים. עד מהרה, האוטונומיה הפכה לברדק, לא הייתה הקפדה מספקת על ריחוק חברתי והגל השני הגיע.
ארגון ה-OECD: קודם כל חינוך
עכשיו, כשהרבה מדינות, כולל ישראל, נערכות לפתיחת שנת הלימודים, ה-OECD פרסם המלצות מעשיות כיצד נכון לעשות זאת. ההמלצה הראשונה למקבלי ההחלטות היא לדבר קודם כל חינוך ולא לוגיסטיקה. המתווה חייב להציג חזון חינוכי משכנע: איך מבטיחים המשכיות של חינוך איכותי, כיצד מוודאים שהפערים לא מעמיקים ומה ניתן לעשות כדי שהתלמידים לא ילכו לאיבוד?
ההמלצה השנייה היא לבנות את המתווה בשיתוף ובדיאלוג עם כולם. משרד חינוך ריכוזי שחושב שהוא יכול הכל לבד, שוגה. אם כולם יהיו סביב השולחן, ייבנה אמון הדדי. משרדי החינוך חייבים להבין שכדי ליישם תכנית בחינוך, צריך את כולם, כי החינוך חשוב לכולם ושייך לכולם, הורים, מורים, רשויות, רשתות, אקדמיה, תעשייה וארגוני חינוך.
אונטריו: חופש בחירה ומגוון קורסים מקוונים
מי שידועה בעולם כמערכת חינוך קשובה, זו שמקפידה להתייעץ עם הציבור, היא זו של מחוז אונטריו בקנדה. המערכת דומה בגודלה ובמאפייניה לזו של ישראל והיא נחשבת אחת המצטיינות והשוויוניות ביותר בעולם. בתי הספר באונטריו נסגרו עם פרוץ הגל הראשון, ההוראה עברה למרחוק והוקדשו זמן ומחשבה לאופן שבו תתחיל שנת הלימודים הקרובה.
המתווה המפורט של החזרה ללימודים, שגובש בתהליך משתף, נשען על בחירה. כל תלמיד יוכל לבחור האם ירצה ללמוד בכיתה או באופן היברידי, המשלב בין למידה בכיתה ללמידה בבית. כדי לאפשר מעברים מהירים בין הכיתה לבית, הופעלו פלטפורמות ממוחשבות לניהול הלמידה. תלמידים יוכלו ללמוד עצמאית מקצוע שלם לאורך השנה, באמצעות סביבת קורסים מקוונים.
מהמתווה של אונטריו ניתן ללמוד שהדאגה הגדולה היא לתלמידים ולעתידם. במשברים קודמים, קלים מזה, פערים העמיקו והצעירים נותרו מאחור. מניסיון העבר צריך להבין שמי שאומר "נו, מה זה חשוב, אז הם ילמדו קצת פחות וישלימו אחר כך", טועה ומטעה על גבם של התלמידים. זו דאגה אמיתית ועמוקה ויש לכולנו אחריות משותפת לעזור להם לצלוח את המשבר בשלום.
אנגליה: תכנית חונכות אישית
מי שמבינה את עומקם של הפערים המתרחבים עכשיו היא אנגליה. הממשלה הבריטית הקצתה 1.3 מיליארד לירות שטרלינג ל"תכנית חונכות לאומית". בתחילת השנה יאבחנו המורים את המצב הלימודי, החברתי והרגשי של כל תלמיד ויצמידו לו חונך אישי, שיסייע להדביק את הפער.
שנת הלימודים הקרובה לא תהיה קלה לאף אחד, במיוחד לא לתלמידים. התגובה הטבעית היא שהכל בסדר ואין מה לדאוג, אבל תגובה חינוכית אחראית היא שיש לכולנו אחריות משותפת לעזור להם לצלוח את המשבר המורכב הזה בשלום.
