תלמידים, קומו מהכיסאות, השיעור מתחיל: למה כדאי ללמד בתנועה?

2925
תלמידים, קומו מהכיסאות, השיעור מתחיל: למה כדאי ללמד בתנועה?

בגן הילדים הם זזים כל הזמן. יום אחד הם מגיעים לבית הספר והתנועה נפסקת. הם עוברים למצב של ישיבה סטטית כמעט לאורך כל היום. בין שיושבים בשורות, במעגל או בקבוצות – על התלמידים לשבת במקום ולנוע כמה שפחות. בהפסקות ובשיעורי החינוך הגופני הילדים משחקים ונמצאים בתנועה, אבל בזמן שלומדים - יושבים.

האם אכן הדרך הנכונה ביותר ללמידה היא בצורה סטטית? לפי התיאוריה של קוגניציה מעוגנת גוף (Embodied Cognition) ההפך הוא הנכון. תיאוריה זו היא פרדיגמה מחקרית המתארת את האופן שבו מערכות גופנו, אלה שמחוץ למוח, מסייעות לתהליכי חשיבה כגון המשגה, מיון, הסקת מסקנות וכדומה. מתיאוריה זו התפתחו יישומים בתחום הלמידה, המראים שתנועות ידיים ופעילות גופנית יכולות לסייע בלמידה.

"למידה מעוגנת גוף מתרחשת בכל פעם שלמידה מתרחשת, אפילו בעת למידה של מושגים אבסטרקטיים", אומר פרופ' דור אברהמסון מאוניברסיטת ברקלי. תחום מרתק זה נקרא למידה והוראה מעוגנות גוף (Embodiment).

באופן מסורתי חשיבה נחשבת פעולה פסיכולוגית המנותקת מתחושות ומתנועות הגוף. אולם, מחקרים רבים, מצאו שמושגים אבסטרקטיים צומחים מתוך האינטראקציה עם העולם החיצוני, הפיזי. אנשי חינוך מחפשים דרכים לשכלל את הלמידה על ידי יצירת מצבים בהם מגיע מידע למוח דרך המערכת התחושתית כמו גם דרך המערכת המוטורית. החשיבה האבסטרקטית נבנית מתוך המידע הזה (Abrahamson, 2014; Skulmowsky, 2018).

 

ללמד בתנועה

לאחרונה, במסגרת פרקטל, פרויקט לזיהוי פרקטיקות הוראה איכותית במתמטיקה ובפיזיקה, בהובלת חוקרים ממכללת לוינסקי לחינוך ובתמיכת קרן טראמפ, צילמנו מורה מצוין לפיזיקה כשלימד בכיתה י' את הנושא זריקה אופקית וזריקה אנכית. כשהתבוננו בסרט, שמנו לב שהמורה מרבה בתנועות ידיים כלפי מעלה, כלפי מטה, הצידה, באלכסון, מצייר מסלול באוויר וכך הלאה.

תהינו אם יש משמעות לכל התנועות הללו והחלטנו לברר מה חושב על כך המורה עצמו. כחלק ממחקר מלווה לפרויקט, שאלנו אותו אם הוא מודע לתנועות שהוא עושה, אם הוא מתכנן את התנועות ואם הוא חושב שתנועותיו עוזרות לתלמידים להבין. תשובתו הייתה: "יש הרבה מצבים בפיזיקה בהם יש צורך בהסבר להבנת המערכת, כיווני כוחות, מהירות, תאוצה וכדומה. לדעתי לכל אלה עוזרות מאוד תנועות הידיים. אני לא מתכנן את זה מראש. לרוב זהו אלתור של הרגע. אם הוא מוצלח לדעתי, אני 'צורב' אותו בזיכרון ואשתמש בו בעתיד".

מתשובות מורה זה ומתשובותיהם של מורים נוספים לפיזיקה, אנו רואים שגם אם תנועות הידיים אינן מתוכננות מראש, הן מודעות ונעשה בהן שימוש חוזר בעקבות ניסיון מוצלח. הן הפכו לפרקטיקת ההוראה של מורה זה.

 

מה התלמיד אומר ומה אומרות תנועותיו?

מכיוון שסקרנותנו התעוררה, החלטנו לעקוב גם אחרי תנועות הידיים של התלמידים בזמן הלמידה וגילינו מצבים שבהם המורה ירד לסוף דעתו של התלמיד רק בעקבות תנועת הידיים שליוותה את דבריו. כשהתלמיד נתן כדוגמה לנפילה חופשית תנועת מטוס מנייר, המורה לא הבין את כוונתו, אך כשהתלמיד סימן בידיו מסלול של מטוס מנייר, השיב המורה: "אהה, לא, כאן אתה מוסיף את חיכוך האוויר ולכן אין זו נפילה חופשית".

תנועות הידיים מאפשרות הצצה אל הנעשה במוחו של התלמיד. תנועות הידיים הן אותנטיות מאוד, הן לא מוגבלות על ידי אוצר מילים או תחביר כמו השפה המדוברת והן מאפשרות הבעה ספונטנית של המחשבה שבראשו של התלמיד, דבר הנתמך במחקרים. לכן, כדאי למורה לשים לב למה שתנועות הידיים של התלמיד אומרות. למחוות ידיים, לשפה ולחשיבה יש משמעות והקשר.

ד"ר רוני מועלם מדבר על כוחות בכיתה ט'. צילום: איתן הרמן 

פרקטיקות הוראה מעוגנות גוף – עיצוב פעילויות

ישנם גם מצבי הוראה שבהם מנצלים את תנועת הגוף כולו. כשעיקרון עיצוב מרכזי בלמידה והוראה מעוגנת גוף הוא Experience first, signify later (Abrahamson, 2014). כלומר, ההתנסות החווייתית מאפשרת ללומד לחוש את התופעה או את המושג הפיזיקלי באמצעות הגוף עוד לפני שאלה הובנו באופן קוגניטיבי.

דוגמה לכך היא פעילות בתנועה המשלבת סימולציה של מעגל חשמלי. בפעילות זו התלמידים יוצרים שרשרת חיה שבה כל אחד מהם הוא אלקטרון הדוחף את זה שלפניו. כמה תלמידים דוחפים מחוץ למעגל ומדמים את הסוללות. לכך אפשר להוסיף שרפרף בדרכם של התלמידים, המדמה התנגדות.

פעילות זו עוזרת להתמודד עם תפיסות שגויות. למשל, הסוללה כספקית האלקטרונים במעגל החשמלי, האלקטרון הנע במהירות ממקור המתח למכשיר שהוא מפעיל (כגון נורה), ההתנגדות המשפיעה על הזרם רק במקום שבו היא מצויה במעגל ולא על כל המעגל. כמו בכל אנלוגיה, מודל או סימולציה, יש לערוך השוואה בינה לבין המציאות שהיא מדמה. לדברי תלמידה, העובדה שהיא עצמה השתתפה בסימולציה של המעגל החשמלי גרמה לה להבין דברים שלא הבינה קודם לכן. תלמידים אחרים ניסחו בעצמם את חוק אוהם בעקבות ההשתתפות בסימולציה.

מסלולי הליכה על קווים עקומים וישרים לפעילות מעוגנת גוף במתמטיקה. צילום: ד"ר סמדר בר טל 

לעיתים, מעורבות הגוף כולו לא נעשית רק בצורת סימולציה של התופעה, אלא נוגעת בעיקרון הנלמד עצמו. ד"ר רוני זוהר ממכון ויצמן לימדה רקדניות על מרכז הכובד בגוף, תוך כדי ריקוד. מהחוויה שלהן עצמן הסיקו הרקדניות שאם מרכז הכובד חורג ממנח שמעל הבסיס שעליו עומד הגוף - נופלים. גם מהירות זוויתית נלמדה על ידי סיבוב של שורת רקדניות סביב ציר נקודתי. הרקדניות חשו בעצמן שכדי שהשורה תנוע יחד, על הרקדנית שליד ציר הסיבוב לנוע כמעט במקום ולעומתה הרקדנית שבהיקף הייתה צריכה לרוץ.

ד"ר אריאל ליפשיץ משלבת למידה מעוגנת גוף בהוראת המתמטיקה בבית הספר התיכון. הנה כמה דוגמאות לעבודה בכיתה:

  • קו ישר-קו עקום: התמודדות עם תפיסה שגויה של תלמידים בנוגע לקו ישר שהמנח שלו נטוי (ולא מאוזן או מאונך). כדי להתמודד עם תפיסה שגויה זו התלמידים הולכים עקב בצד אגודל על גבי קווים ישרים ועקומים על הרצפה. הם מרגישים בגופם את חווית ההליכה על קו עקום לעומת חווית ההליכה על קו ישר וכך נמנעת השגיאה בזיהוי קו ישר שהמנח שלו נטוי כקו עקום.
  • תנועה מעגלית לעומת תנועה בקו ישר: התלמידים מרגישים על כפות רגליהם את הכוחות הפועלים עליהם כשהם הולכים עקב בצד אגודל על גבי קו מעגלי, לעומת קו ישר ויכולים לצאת מתחושות אלה להגדרה פורמלית יותר של הכוחות הפועלים על גוף כלשהו בכל אחד מהמקרים האלה.
  • תורת החלקיקים: התלמידים עצמם יכולים לייצג חלקיקים ו"לביים" מצב של גז, מצב של נוזל ומצב של מוצק ברמת החלקיק. לאחר מכן, ניתן "לביים" פעפוע, דחיסה, התפשטות, זרימה, מסיסות וכו'.

עקרונות הלמידה מעוגנת הגוף מסייעים בידי המורה בפיתוח סביבות למידה עשירות ומקוריות. החוויה הגופנית יכולה לשמש עוגן להבנת המושגים. התלמידים אינם מוכרחים ללמוד בישיבה במשך יום למידה שלם. מהדוגמאות שתיארנו נראה שמתוך התנועה של הגוף מתבררים מושגים מורכבים.

בבואכם ללמד נושא חדש, מורכב, שתלמידים רבים מתקשים בהבנתו – חשבו על דרכי המחשה המשתמשות בגוף התלמידים.

 

השתתפו בהכנת הכתבה:

  • ד"ר יעל קשתן, מרצה ומדריכה פדגוגית למדעים ולהוראת המדעים במכללת לוינסקי לחינוך.
  • ד"ר עינת גיל, ראש היחידה לחדשנות בהוראה במכללת לוינסקי לחינוך.
  • ד"ר רוני מועלם, מרצה לפיזיקה ואסטרונומיה במכללת לוינסקי לחינוך.
  • ד"ר אריאל ליפשיץ, מרצה ומדריכה פדגוגית להוראת המתמטיקה במכללת לוינסקי לחינוך.
  • בתמונה העליונה: קובי שוורצבורד מדגים כיוון תאוצת הכובד (g) בכיתה י"א. צילום: איתן הרמן.
הדפסת סיפור זה
ד

ד"ר יעל קשתן, מרצה לביולוגיה של האדם ומדריכה להוראת המדעים במכללת לוינסקי לחינוך. סיימה לימודים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, עבדה כמה שנים כרופאה ועשתה הסבה להוראת ביולוגיה. לימדה ביולוגיה במשך כמה שנים בבתי ספר ובמכללת לוינסקי לחינוך. פיתחה תוכניות לימוד וחומרי למידה במדעים במסגרת אוניברסיטת תל-אביב ובמסגרת המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח). תחומי התמחותה הם הוראת המדעים וחינוך לבריאות.