רוצים למידה משמעותית? סעו למדבר

3450
רוצים למידה משמעותית? סעו למדבר

רבות נכתב על המציאות המשתנה בקצב מסחרר ועל האתגר שהשינויים המתרחשים מציבים בפני אנשי החינוך. כיום, ישנה הסכמה גורפת כי תהליך גיבוש עצמי ויצירתו של מצפן פנימי יאפשרו לתלמיד התמודדות וניווט בטוח יותר בין רוחות השינויים. אתגר זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בתלמידי תיכון "הזדמנות שנייה", אשר סוחבים בתרמילם האישי תחושות של אי מסוגלות וחווית כישלון בתהליכי למידה ובהסתגלות למסגרות. מאמר זה מבקש להציג כיצד כלי של טיפול בשטח, בדגש על מסעות שטח טיפוליים במדבר – יכול לחולל תהליכים אישיים וחיזוק עמוד שדרה אישיותי. החיזוק משמעו פיתוח מסוגלות, ביטחון ויכולת להתמודד עם שינויים, וכן למצוא נתיב ודרך אישיים גם במציאות משתנה ומבלבלת. את הכלי ניתן ליישם גם בכיתה המסורתית כפי שתראו בהמשך.

 

מה קורה במדבר?

מזה שלוש שנים שתלמידי שכבת י' בוחרים לצאת באמצע החורף למסע במדבר יהודה. הבחירה לצאת איננה מובנת מאליה, שכן התלמידים נדרשים לוותר על הפלאפון למשך שלושת ימי המסע, להיפרד מחוויית המקלחת, שירותים מסודרים, אוכל וחטיפים מהבית. אפילו נחמה משינה מפנקת באוהל בסוף יום ההליכה לא מתאפשרת, שכן את הלילה מעבירים על מחצלת, מזרון ושק-שינה בלבד, תחת כיפת השמיים והכוכבים. זה לא כי אנחנו רעים, נהפוך הוא. עצם הרעיון במסע הוא לאפשר לתלמיד לצאת מאזור הנוחות שלו ולעבור "חוויות חיים" אישיות וקבוצתיות. כל כיתה הופכת לקבוצה, שנדרשת לקבל החלטות עצמאיות לאורך שלושת הימים, כמובן תחת מעטפת בטיחותית רחבה המאושרת במלואה על ידי  משרד החינוך. חברי הקבוצה משכימים באופן עצמאי, מארגנים ואורזים את ציוד ההליכה, בוחרים את האוכל אותו ינשאו על גבם ויבשלו בהמשך ההליכה, מנווטים בשבילי המדבר ומחליטים על עצירות להפסקות יחד. המטרה היא לפתח מודעות אישית וקבוצתית, להתגבש ולעבור תהליך מאתגר ומעצים כאחד. לכל קבוצה מצטרפת מחנכת ומטפלת שטח מוסמכת - אך צמד המבוגרים הללו אינם מובילים את הקבוצה, אלא מלווים אותה תוך מתן עצמאות הדרגתית לתלמידים. 

הרעיון במסע הוא לאפשר לתלמיד לצאת מאזור הנוחות שלו ולעבור "חוויות חיים" אישיות וקבוצתיות

למסע ארבעה מוטיבים פדגוגיים-טיפוליים: "למצוא דרך", "לעלות הר", "לבנות בית" ו"לעשות זמן". במרכז התפיסה הפדגוגית, הקבלת ארבעת המוטיבים לתהליכי החיים המקבילים שהתלמידים חווים ביומיום. מובן שלמצוא ״דרך״ במדבר קשורה לשבילים המסומנים בצבעי ירוק-כחול-שחור-אדום וכו', אך גם בחיים התלמיד נדרש למצוא את דרכו, לקבל החלטות ולנווט את חייו. ״הר״ במדבר, כזה המסמל אתגר פיזי ומנטלי - הוא כמובן חלק מהמסלול, ממש כמו בחיי השגרה. גם בה התלמיד נדרש להתמודד עם "הרים" שונים. האם יטפס מהר, או לאט? בביטחון, או שמא בהיסוס? ביחד, או לבד? בתלונות או בהנאה? יבקש, יקבל או יושיט עזרה? ״הבית״ במסע הוא חניון הלילה המינימלי - חול מדברי מוקף סלעים גדולים לסימון גבולותיו. העיסוק בהפיכת מקום לביתי, נעים ואינטימי הוא עיסוק יומיומי בגיל ההתבגרות. בבוקר עם עלות השחר, מקפלים את הציוד וממשיכים הלאה, לכיוון "הבית" הבא. לבסוף, התלמידים עושים ״זמן״. הכוונה לרגעים הקסומים, המיוחדים והבלתי מתוכננים שנוצרים במסע והופכים אותו לזיכרון ולחוויה עוצמתית. חיוך, אנחת רווחה, מעט זמן לבד, מבט, תובנה. כמו המסע, גם חיינו מורכבים מרגעי מפתח קסומים ולעיתים אקראיים ובלתי מתוכננים. 

חווית התלמידים מהמסע בשלוש השנים האחרונות היא עוצמתית ביותר. מכיוון שהמסע מוצע לתלמידי שכבת י' (שנתם הראשונה בתיכון שלנו), המסע הפך למעין טקס חניכה ראשוני משמעותי, כזה שמאפשר לתלמידים להתחבר לצוות ולשפת בית הספר. התלמידים מפתחים מודעות למגוון רחב של פרקטיקות חיים - תנאי החיים בביתם שעד המסע התקבלו כמובנים מאליהם - והופכים רגישים יותר לחבריהם ולאנשי הצוות. באשר לאחרונים, חשוב לציין שגם הם עוברים מסע בעצמם - שאף מתחיל עוד לפני המסע של התלמידים. תהליך ההכנה למסע ורתימת הצוות הוא מדוקדק וקריטי להצלחת המסע.

 

אקלים לצמיחת יוזמות

שילוב המסעות במדבר בתהליך החינוכי בתיכון דור מזה שלוש שנים, והנכחתה של "שפת המסעות" כחלק מהשיח החינוכי בתיכון הוא שינוי משמעותי. שינוי זה הוביל להעמקה והצמחתה של יוזמה נרחבת השואפת לאפשר למידה באמצעות מסעות לימודיים בדיסציפלינות השונות, תוך התבססות על ההזדמנויות והרווחים הייחודיים שיש לרצף לימודי משמעותי, שילוב יציאה מחוץ לכיתה ולמידה במרחבי החיים. הדיון בשינויים וביוזמות הללו מצריך בעניינו את הפניית הזרקור לאקלים הבית ספרי המאפשר ומעודד הצמחת יוזמות. כך, לדוגמא, פועלת בבית הספר תוכנית "חלוץ חינוכי" של המכון הדמוקרטי, המכשירה ומצמיחה מורים למנהיגות חינוכית. הרוח היזמית והקרקע הפורייה להצמחת יוזמות היא חלק בלתי נפרד מהאקלים ומהסדירויות הבית ספריות, ומשפיעה על החלוצים וכלל הצוות. אקלים זה תרם רבות להצמחת היוזמה למסעות במדבר: השילוב של התשוקה והאמונה של גיא, אחד החלוצים, עם ההירתמות ושיתוף הפעולה של הצוות החינוכי, והאקלים המעודד יוזמות, הובילו, כאמור, לשילוב המסעות בבית הספר ולפיתוח "פדגוגיה של מסעות" נרחבת יותר שעתידה לפעול בבית הספר.

שילוב המסעות יצר קרקע פורייה להצמחת יוזמות 

חוויות מהשטח

בין התיאוריות והדיונים החינוכיים חשוב להפנות את המבט גם לחוויה של התלמידים כפי שעלתה ברפלקציות ובסיכומים. כך לדוגמה, כתבה אחת התלמידות משכבת י' שחזרה מהמסע השנה: "אני לוקחת מהמסע לחיים, לא לוותר לעצמי גם כשקשה, גם כשהגוף רוצה משהו אחר. אני יכולה ויודעת היום להתבגר ולעשות מה שאני רוצה בזכות עצמי ובכוחות של עצמי". תלמיד אחר התייחס לתהליך שעברה הקבוצה: "לכל אחד אישיות ותפקיד אחר, והרגשתי חלק כמו כולם ושכולנו נהיים מקושרים אחד לשני". 

בשיחות רבות עם התלמידים, אשר לאו דווקא עוסקות במסע באופן ישיר ניתן להבחין במשמעות הרבה של המסע ובחותם שנשאר בתלמידים. החוויה וההעצמה ממשיכים להיות נוכחים בגיבוש החברתי, בחווית המסוגלות האישית ובדיאלוג בין המורים לתלמידים המתבסס, בין היתר, על החוויה והתהליך שעבר במדבר.

 

מהמדבר לכיתה

אחד האתגרים שעמדו בפנינו עם החזרה מהמדבר הוא כיצד ממשיכים את התהליך האישי והקבוצתי, ויוצרים רצף שיאפשר את המשך היצירה והחיזוק של עמוד השדרה והמצפן הפנימי של כל תלמיד, אשר החל במדבר בין ההרים והחול, עם בישולי השטח והשיחות הקבוצתיות - איך ממשיכים את המסע בסביבה המוכרת והאורבנית של ביה"ס? זאת ועוד, ייתכן וכדאי גם ליצור תהליך מקדים טרם המסע במדבר, ולא רק לאחריו. אם כן, אחד הפתרונות הוא לייצר פדגוגיית שטח במהלך שנת הלימודים כולה, כזו שתעצב את שנת הלימודים של התלמיד. חשוב ליצור הדרגתיות בתוכנית שנתית זו, ברמת אורך הפעילות, בתכנים הטיפוליים ובעצמאות והאחריות המוטלת על התלמידים.

חשוב להפוך את התלמידים והתלמידות לחלק מהתהליך ולתת להם אחריות 

1. אורך הפעילות - ניתן להתחיל בחשיפה ראשונית ביותר של שעה או שעתיים חווייתיות מחוץ לכותלי בית הספר. למשל, בפארק הקרוב, בחורשה העירונית או אפילו בפיסת הדשא בגן השעשועים השכונתי. לאחר מכן אפשר לתכנן חצי יום או יום לימודים שלם מחוץ לכיתה, ורק אז לעבור לפעילות הכוללת לינת שטח. ההבנייה הדרגתית גם תאפשר להגביר את תחושת הודאות, ולעבוד על חששות הצוות והתלמידים, ובכוחה למקסם את מספר התלמידים שיבחרו בסופו של התהליך השנתי לצאת למסע המרכזי בן שלושת הימים במדבר. חשוב להדגיש שבכל יציאה מהכיתה, בין אם בת שלושה ימים או שלושים דקות - אפשר להבלידי ביטוי עקרונות ומוטיבים טיפוליים-פדגוגיים כפי שהוזכרו לעיל. אורך הפעילות אמנם משחק תפקיד מרכזי, אך גם לתכנון הפעילות ולהצבת המטרות יש חשיבות מכרעת.

2. יציאה הדרגתית מהכיתה - כדאי להנגיש לתלמידים את היציאה החוצה בדמות פעילויות "רכות" יותר וטיפוליות פחות - דוגמת משימות ODT או הכרת המרחב השכונתי או העירוני דוגמת "חפש את המטמון" או תצפיות שונות הקושרות לתוכנית הלימודים. לא כל פעילות חייבת להיות עם אופי טיפולי ורגשי.

3. עצמאות ואחריות התלמידים - חשוב ליצור מדרג מודע באשר לעצמאות הניתנת לתלמידים ולאחריות המונחת על כתפיהם. מתן אחריות מהר מדי בתהליך עלול לבלבל את התלמידים וליצור מצב של פריצת גבולות. כדאי לקחת בחשבון שכדי להפוך את התהליך למסודר, ייתכן ובפעילות הקצרה הראשונה הם ייתפסו כ"אורחים", אך החל מהפעילויות הבאות כדאי להפוך אותם לשותפים בתכנון ובהוצאה לפועל של הפעילות, עד הפרטים האחרונים במסע המרכזי עצמו. חשוב לשקף את התהליך שעברו במובן הזה ולהעצים את יכולתם ליזום, לתכנןולהוציא לפועל "הפקות" שונות.

חשוב להבין כי פריצת גבולות הכיתה אמנם מאפשרת הזדמנות אך גם דורשת תכנון והקפדה על הפרטים הקטנים. חרדות וחששות צפות מהר למדי כאשר משנים אווירה, ולכן כדאי להבהיר ראשית לעצמנו מהי המטרה ביציאה, עד כמה התלמידים יהיו שותפים במחשבה ובהחלטה על כך, מהי העצמאות שניתנת להם ומהם גבולות ההתנהלות. מובן שאי אפשר לקחת הכל בחשבון, אך עריכת חשיבה משותפת של אנשי צוות ותלמידים יכולה לצמצם את אי הוודאות ולהתאים את הפעילות למשתתפים ולמטרות הרצויות.

לסיום, חשוב לקחת בחשבון שכמו בכל דבר אחר, גם יציאה מחוץ לכיתה היא מיומנות שדורשת התמקצעות הן מצד הצוות החינוכי והן מצד התלמידים - אין לזלזל בתהליך הארוך הנדרש לשם כך. חשיפה הדרגתית, הן ברמת הזמן, והן ברמת התכנים המוצעים והן בהפיכת התלמידים לשותפים באחריות על התהליך, ביכולתה להפוך את המהלך למבוקר ומוצלח. בהצלחה!

--

הכתבה נכתבה על ידי גיא ברדן ורון פולק

 

הדפסת סיפור זה
סיפורים נוספים של תיכון דור הרצליה