תלמידים מספרים: זווית אחרת על טקס יום הזיכרון לחללי צה״ל ומערכות ישראל

1965
תלמידים מספרים: זווית אחרת על טקס יום הזיכרון לחללי צה״ל ומערכות ישראל

נכתב על ידי שביט גורן, תלמיד כיתה י׳, בית ספר אמירים. 

 

חולצות לבנות, אווירה מאופקת, שירים עצובים ברדיו, כתבות על חללים, פוסטים ברשתות חברתיות המכבדים את היום, שתי צפירות. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

בכל שנה אנו מציינים את יום הזיכרון לזכר חיילינו שהקריבו את עצמם כדי שנוכל לקרוא למקום שבו אנו חיים "בית". חיילים שלעולם יישארו חיילים, שלא יתבגרו לעולם. חיילים שיצאו להגן על ביתם ועל מולדתם עבור העם שלהם, למרות הידיעה שהם מסכנים את חייהם. חיילים שלעולם לא ישובו.

טקסי יום הזיכרון אורכים לכל היותר שעה-שעה וחצי, זמן כה פעוט לעומת רבבות של חיילים שהקריבו עצמם במלחמות על ארצנו. הטקסים הללו מרגשים וסוחטי דמעות בכל פעם מחדש. בתור תלמיד בכיתה י' עברתי כמה שיעורי חינוך בנושא ושמעתי סיפורים מפי המחנכות או המורים המקצועיים. סיפורים לא פשוטים. סיפורי הקרבה של חיילים.

סיפורי זוועות על שטחי קרב שאדמתם ספגה את דם חיילנו היקרים, סיפורים על פיגועים שבוצעו על ידי מרצחים המבקשים למחוק אותנו מעל אדמתנו. לא מעט סיפורי זוועות איומים שהסתיימו באסון קרו במדינתנו הצעירה, ויום הזיכרון המצוין לכבודם גורם לאומה שלמה לעצור לרגע ולהוקיר, להודות ולכבד את אלה ש"במותם ציוו לנו את החיים".

בשיעורי החינוך ובטקסים השונים, האסונות הנוראיים הוקראו או הושמעו מכתבות בעיתונים או דרך קטעי וידאו הנמצאים באינטרנט. עד השנה לא שמעתי על חללים ממקור ראשון, אשר הקריבו עצמם לטובת מדינת ישראל. עד השנה, לא הבנתי כמה קשה לאבד אדם כה קרוב שנהרג, לא הבנתי כמה חשוב להעביר את הזיכרון האישי לאנשים נוספים. עד השנה לא הבנתי באיזו מידה עליי להעריך מלאכים שסיימו את חייהם היקרים, על מנת שאני אוכל לקיים את שלי בצורה הטובה ביותר.

ביום שלישי האחרון, השלושים באפריל 2019, הגיעה לכיתתנו נוי פרי לספר לנו על הגיבור שלה, על המלאך שלה, על אחיה הצעיר - טל יפרח ז"ל. מאז, הוא הגיבור של כולנו. 

טל יפרח, אחיה הקטן של נוי, התגייס בעשרים ואחת בנובמבר 2011, עבר טירונות והמשיך במסלול ארוך של לוחם "אגוז". שירותו הצבאי לא היה פשוט, טל הוכשר לתפקיד צלף נפצע בברך, ובמשך כארבעה חודשים לא תפקד. טל היה נחוש לחזור לצוות שלו, הוא התאמן קשה והבריא כמעט לחלוטין עד אשר הצליח לבסוף לחזור לפלוגת הלוחמים.

במבצע "צוק איתן" טל והצוות שלו נכנסו לשטח רצועת עזה ביום כ"ג בתמוז תשע"ד, העשרים ואחת ביולי 2014. הצוות ביצע את משימתו החשובה, אך לפנות בוקר, "כטל הנופל בטרם עלות השחר", נפל טל בקרב בסג'עייה האיומה. יחד איתו נהרג במבצע חברו לצוות סמל-ראשון יובל (יובי) דגן". כך נכתב באתר "יזכור". סמל-ראשון טל יפרח ז"ל. בן עשרים ואחת היה בנפלו.

ההרצאה המדהימה ועוצרת הנשימה שהועברה בכיתתי לא השאירה עין אחת יבשה. הכרנו את טל, בתור בן אדם, בתור בן משפחה ולאו דווקא בתור חייל שנהרג. "הוא היה איש הצוות שלי, הוא היה החבר הכי טוב שלי, הוא היה החברה הכי טובה שלי, האהוב שלי והסיבה שלי לכעס ולאושר" ספדה לו אחותו נוי. הוא היה אדם חברותי ואוהב, שכל חבריו העריצו אותו, סיפרה. הכרנו את טל בתור מדריך ומחנך בתנועת נוער, בתור חבר תומך ומעודד, בתור ספורטאי מוכשר. הכרנו בן אדם אופטימי שלמרות שהספיק להשפיע רבות על חיי הסובבים אותו, כל חייו היו לפניו. הכרנו אישיות מיוחדת ובן אדם אמיץ וטוב לב ובפעם הראשונה, הכרנו את סיפור חייו ומותו של חלל מערכות ישראל ממקור ראשון.

השנה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יהיה שונה עבורי ועבור חבריי לכיתה ששמעו את ההרצאה. התוכן בטקסי הזיכרון יהיה בעל משמעות גדולה יותר, כי השנה אנו נחווה את יום הזיכרון מנקודת מבט מעט יותר אישית וקרובה, ובמקום כלשהו ניקח חלק מהמשפחה שאוהבת ומתגעגעת. השנה נצליח להבין יותר כיצד משפחות שכולות מרגישות לאורך כל השנה, וכיצד הן מתמודדות עם החיים לאחר האובדן. השנה גם אנחנו נזכור גיבור, אחד מיני רבים, אחד יותר מדי. העמידה בצפירות ביום הזיכרון תהיה משמעותית עבורנו יותר מבשנים הקודמות, מכיוון שהשנה אנו מכירים מעט יותר את הרגשת האובדן והצורך בזיכרון, השנה אנו זוכרים את טל יפרח ז"ל.

בערב יום הזיכרון הקרוב, ג' באייר תשע"ט, נר הנשמה שאדליק בביתי, יהיה לזיכרון של האח, הבן, בן הזוג, המדריך והמחנך, חבר הצוות, והגיבור - רב סמל טל יפרח זיכרונו לברכה שבמותו ציווה לנו את החיים.

--

את סיפורו המלא של טל, כפי שסיפרה אחותו נוי, ניתן לקרוא כאן

הדפסת סיפור זה
הגיע זמן חינוך

רוצים לקבל את הניוזלטר שלנו למייל שלכם?

בכל שבוע תוכלו לקבל את הניוזלטר החינוכי המוביל בישראל,
אליכם למייל ללא מאמץ.

פשוט מלאו את הטופס:
http://bit.ly/EduNowSignUp