כך מניעים את התלמידים ללמידה בעזרת 3 עקרונות פסיכולוגיים פשוטים

9906
כך מניעים את התלמידים ללמידה בעזרת 3 עקרונות פסיכולוגיים פשוטים

"אתה רואה? כשאתה רוצה - אתה יכול", רינת המורה הייתה אומרת לאביב בכל פעם שהצליח במשימה בכיתה. היא יודעת שמדובר בתלמיד עם יכולות גבוהות, אפילו גבוהות מהממוצע, אבל משום מה, ברגע האמת – במבחן, בפרויקטים להגשה – הוא פשוט לא מצליח. כל מה שאביב צריך זה קצת רצון, היא חושבת לעצמה. אבל איך עושים את זה? איך גורמים לתלמיד לרצות ללמוד ולהצליח? הרי זה משהו שמאוד תלוי בו, אז איך מורה יכול להשפיע על כך? מתברר שהדבר אפשרי. כדי לעשות זאת, חשוב להבין שלושה עקרונות רלוונטיים וחשובים שחוקרים מתחום הפסיכולוגיה מצאו בנושא מוטיבציה. את העקרונות סיכמנו עבורכם פה, אבל אם תרצו להרחיב, תוכלו לקרוא עליהם כאן.

 

3 עקרונות פסיכולוגיים שישנו את המוטיבציה של התלמידים בכיתה שלך

1. עניין של שליטה: מוטיבציה פנימית מובילה להנאה בלמידה ולהצלחה

כשתלמיד לומד מתוך חובה או כדי לקבל או להימנע מתגמול חיצוני כלשהו (עונש, ציון) מדובר במוטיבציה חיצונית. כאשר הוא לומד מתוך רצון והנאה, תחושת אתגר או אפילו הבנה פנימית שהלמידה חשובה – מדובר במוטיבציה פנימית. במצב כזה, התלמיד ירגיש שהשליטה היא אצלו וכך סביר יותר שירגיש גם בעל יכולת: "אני יכול לעשות זאת, בשביל עצמי". תלמיד כזה לא יצטרך עונשים או שבחים מההורים או המורים. הוא יבצע את הדברים פשוט כי הוא נהנה מהם או מאמין שהם חשובים וכך העשייה היא הגמול עצמו. תלמיד בעל הנעה פנימית ייגש ללמידה בצורה יעילה וטובה יותר. כך מוטיבציה פנימית תוביל להתמדה רבה יותר בלימודים, להישגים גבוהים יותר, תחושת יכולת גבוהה יותר ופחות מצבים של חרדה.

מוטיבציה פנימית מובילה להתמדה בלימודים, להישגים גבוהים, תחושת יכולת גבוהה יותר ופחות מצבים של חרדה

מצד שני, תלמידים עם מוטיבציה חיצונית, יהיו כל כך ממוקדים בגמול (ציונים גבוהים) או בעונש, שהלמידה שלהם תהיה שטחית והם עלולים לפנות לקיצורי דרך או להגיע למצב של ייאוש כשהלחץ יהיה גבוה מדי. בנוסף, הם עלולים להפסיק לפעול כאשר אותו גמול אינו מסופק.

 

איך מעודדים בניית מוטיבציה פנימית:

  • תנו לתלמיד תחושת שליטה: חשוב שההוראות שלכם יתנו לתלמידים יותר אפשרויות בחירה. למשל, "את נושא הפרויקט שלכם תוכלו להציג בכל דרך שתבחרו. אני אתן לכם מספר אופציות לדוגמא ואם יש לכם רעיונות נוספים – אתם מוזמנים להציע" או "תלמידים, איך הייתם רוצים שנתנהל בכיתה? בואו נבנה יחד מערכת של חוקים וכללים". כשאתם נותנים לתלמידים פרויקט או משימה בכיתה – אפשרו כמה רמות של אותה משימה, כך שהתלמיד יוכל לבחור את הרמה המתאימה לו. משימות הן מאתגרות באופן אופטימלי כאשר הן לא קשות מדי וגם לא קלות מדי עבור התלמיד הספציפי.
  • התייעצו עם התלמידים לגבי הדד ליין להגשת עבודה: "כמה זמן יספיק לכם כדי לבצע את המשימה הזו?"
  • כשאתם נותנים לתלמיד ציונים – הדגישו את המשוב שלכם לעשיה עצמה ופחות את הציון או התגמול.
  • טפחו את יצירתיות התלמידים ועזרו להם בקידום רעיונות שהם מעלים. "רועי, היוזמה שלך לאסוף בקבוקים למחזור בבית הספר היא יוזמה נהדרת. איך אוכל לעזור?"

תמיכה במוטיבציה פנימית של תלמידים להישגים, לא אומרת שמורים צריכים לוותר לחלוטין על תגמולים. ישנן משימות שונות בכיתה ובחיים, כמו תרגול של מיומנות חדשה, שלא יהיו מעניינות עבור התלמידים. חשוב ללמד אותם שחלק מהמשימות, אפילו משימות הכרחיות, עלולות להיות לא מעניינות בהתחלה, אך נדרשת התמדה, לעתים מאוד משעממת – כדי ללמוד. לאחר שמיומנות נלמדה, היא הופכת להיות תגמול בפני עצמה.

 

2. מה המטרה: חשוב שתלמידים יחושו שמטרתם היא לפתח מיומנות ולא רק לבצע משימה

האם התלמיד שלכם רק עסוק בלבצע עוד משימה ועוד משימה או שהוא רואה את המטרה הגבוהה יותר: רכישה של מומחיות או מיומנות חשובה?. בכיתה שלכם יש שני סוגי תלמידים: הראשון הוא בעל מוטיבציה ללמוד כישורים חדשים או לרכוש מומחיות ולשם כך הוא מבין שצריך לעשות משימות בדרך. זהו תלמיד שעובד למטרת פיתוח מומחיות (mastery goals). הסוג השני מונע מרצון לסיים את המשימה הספציפית כדי להראות שיש לו יכולת מספקת או להסוות יכולת נמוכה. זהו תלמיד שעובד למטרת ביצוע (performance goals). המחקר מראה כי תלמיד שעובד למטרת פיתוח מומחיות יצליח יותר בחיים.

תלמיד שעובד למטרת פיתוח מומחיות הוא בעל מוטיבציה ללמוד כישורים חדשים

 כך תשנו את סוג המוטיבציה של תלמידים מונעי ביצוע:

  • כשאתם מעריכים עבודה של תלמיד – הדגישו את המאמץ האישי וההתקדמות לעומת ביצועי העבר, במקום להתמקד בסטנדרטים הנורמטיביים ובהשוואה לציונים של אחרים.
  • חשוב לתת לתלמידים את ההערכה שלכם בצורה פרטית.
  • כדאי להימנע מביטויים כגון "מושלם", "גאוני" או "מדהים", אשר אינם מספקים שום מידע ספציפי לתלמיד בקשר למה שביצע כל כך טוב. ביטויים כאלה אינם מקדמים הכוונה לשחזור של עבודה שנעשתה טוב ועלולים גם לפתח אצל תלמידים דפוס חשיבה מקובע.
  • חשוב להימנע מהשוואות אישיות. התלמידים הטובים אולי ישמחו שישבחו אותם מול כל הכיתה, אך הדבר עלול לפגוע בתלמידים המתקשים יותר והם עלולים להרגיש "טיפשים" בעקבות ההשוואה החברתית. כשאתם נותנים פידבק – חשוב תמיד להתייחס להתקדמות האינדווידואלית שאותו תלמיד עשה, ללא השוואה לאחרים.
  • עודדו את תלמידיכם לראות תשובות לא נכונות שלהם כהזדמנות ללמוד, במקום כמקור להערכה של יכולתם.
  • נסו להתאים את הלמידה עבור כל תלמיד/ה כמה שיותר. יש תלמידים שלוקח להם יותר זמן להתמחות בחומר וחשוב לתת להם זמן נוסף. תנו לתלמידים אפשרות לקבוע את לוח הזמנים לסיום משימה ולעקוב בעצמם אחר התקדמותם – כך הם יתמקדו יותר בתהליך רכישת המיומנות ופחות בתוצאה.
  • ארגנו למידה בקבוצות קטנות, כשבכל אחת יהיו תלמידים במגוון של יכולות למידה ועודדו אותם להתפתח כקהילה לומדת. שיתוף פעולה הוא אחת הדרכים הכי טובות לקדם הנעה לפיתוח מומחיות.
  • צרו בין צוותי העבודה בכיתה תחרות מול צוותים אחרים כדי להגיע למטרה, כאשר, שוב, הצוותים מורכבים מרמות מעורבות של יכולות.

 

3. פיגמליון מגיע לכיתה: ציפיות המורים לגבי תלמידיהם משפיעות על ההזדמנויות של תלמידים ללמוד, על המוטיבציה שלהם ועל תוצאות הלמידה

מחקרים הוכיחו כי כאשר מורה רואה תלמיד מסוים כבעל יכולות גבוהות ומצפה ממנו להצליח – הוא אכן יצליח יותר. האמונה שמורה מחזיק לגבי התלמיד – מעצבת את ההנחיות שהוא מעביר לו, את שיטות הלמידה שלו, את הדברים שהוא אומר ומשדר לתלמיד (מילולית וגם לא מילולית) ואת שיטות ההערכה, וכך האמונות הופכות לנבואה שמגשימה את עצמה.

מהיכן מגיעות אותן ציפיות מוקדמות של המורה לגבי תלמיד? פעמים רבות הן מבוססות על ביצועים קודמים של התלמיד ולעתים אותן ציפיות אכן נכונות. עם זאת, ישנם מצבים רבים בהם אין למורים אינפורמציה רבה על הישגים קודמים (בכיתה א', במפגש עם מורה חדשה או במעבר בית ספר) ואז יש אפשרות שאותן ציפיות יבוססו על סטיגמות על קבוצה מסוימת (לפי מגדר, מוצא, ממצב סוציו-אקונומי וכו').

ציפיות המורים משפיעות על ההזדמנויות של תלמידים ללמוד, על המוטיבציה שלהם ועל תוצאות הלמידה

בשני המקרים – גם כאשר הציפיות מבוססות וגם כשלא – הן משפיעות על הדרך בה מורים מתייחסים לתלמידים. למשל, מורים נוטים לספק אווירה יותר תומכת רגשית, פידבק ברור יותר, יותר תשומת לב, יותר הקדשת זמן להוראות ויותר אופציות ללמידה – לתלמידים שיש להם ציפיות גבוהות מהם ולא לאלה שיש להם ציפיות נמוכות מהם. יחס שונה שכזה מגביר לאורך הזמן את השוני הממשי בהישגים בין תלמידים בעלי ביצועים גבוהים לנמוכים.

כך תמנעו את "אפקט פיגמליון" בכיתה שלכם:

  • חשוב שמורים יעבירו מסר של ציפיות גבוהות לכל התלמידים וישמרו על סטנדרטים גבוהים באותה מידה לכולם.
  • העריכו שוב ושוב מחדש את האינפורמציה שאתם אוספים כדי לגבש את הציפיות שלכם מהתלמיד. היסטוריה אקדמית נמוכה של תלמיד לא צריכה להיתפס כמילה האחרונה לגביו (יכולות להיות סיבות בעבר לאותם ציונים שאולי כבר לא קיימות). להיפך, אותה היסטוריה יכולה להיות הזדמנות עבור המורה להביא לשיפור.
  • חשוב מאוד לזכור, גם אם זה מובן מאליו, כי מוצא אתני, מגדר ומעמד סוציו-אקונומי הם לא בסיס מוצק לבניית הציפיות מיכולות התלמיד. ויותר מזה - לדעת שלכולנו יש הטיות לא מודעות סביב הנ"ל.
  • מורים לא תמיד מודעים לכך שהם מתייחסים לתלמיד מסוים אחרת בעקבות הציפיות שלהם. חשוב שתעשו כל הזמן בדק בית. למשל, שאלו את עצמכם, האם כל התלמידים שלי מקבלים הזדמנות להשתתף בדיון בכיתה? האם המשוב שנתתי על העבודה הוא מפורט באופן שווה לכל התלמידים?

והכי חשוב: לעולם אל תוותרו על התלמיד!

 

הדפסת סיפור זה
הילה יגאל-איזון

עורכת תוכן ותיקה בתחום החינוך והמשפחה. אמא לשניים. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בייעוץ ארגוני למוסדות חינוכיים. עורכת וכותבת במגזין "הגיע זמן חינוך". יוצרת הפרויקט "100 ישראלים קטנים" ב-Xnet, אשר מביא את הישראליות מנקודת מבטם של בני 7-8 מיוחדים מצפון ועד דרום ופרויקט "הילדים של אף אחד הם הילדים של כולנו" ב-ynet לתמיכה בילדים בסיכון שהוצאו מביתם, אשר גייס אלפי משפחות חדשות למעגל האומנה בארץ.