חינוך במציאות מקבילה: למה בית הספר הוא לא מקום אמיתי ואיך תוכלו לשנות זאת?

7170
חינוך במציאות מקבילה: למה בית הספר הוא לא מקום אמיתי ואיך תוכלו לשנות זאת?

בית הספר שלכם הוא לא מקום אמיתי. זה נכון שהשולחנות, הכיסאות, הגדר והלוח – הם בעלי קיום פיזי, אבל לדעתי לבית הספר אין אחיזה אמיתית במציאות, ודבר שאין לו חפיפה עם המציאות לא יכול להיות אמיתי. אין למעשה קשר בין העולם שנמצא מחוץ לבית הספר, בו משלמים משכנתא, מצביעים בבחירות ומקיימים יחסי מין, לבין משחק הכאילו שקיים בתוך גדרות בית הספר. האמת של המעשים הללו נמצאת ממש בלעשות אותם, לא בלדבר עליהם ולא בלעשות סימולציות שלהם. אך בית הספר הוא לא מקום שנותן וחותר לגעת בדברים.

כל עוד מצב זה קיים, תלמידים כמעט תמיד יעדיפו לצאת מבית הספר, להעלים אותו, לבטל אותו, ללכת הביתה לישון, ללכת לים עם חברים או בהתאמה ולחילופין לעשות משהו אחר עם החיים והזמן שלהם. הדבר מתרחש כי עבור רוב התלמידים אין לבית הספר ממשות בחייהם: הוא לא נוגע בהם, לא קשור אליהם, הם לא מזהים את עצמם כחלק ממנו והם רוצים כל הזמן לעזוב ולצאת ממנו. את הדברים האמיתיים הם עושים מחוצה לו.

הגיע הזמן לפתוח את בית הספר. מורים – זה תלוי בכם!
בעיניי הדרך לגרום לתלמידים להאמין שבית הספר הוא מקום אמיתי, היא לחבר אותם לדברים שקורים בעולם מחוץ לבית הספר, בזמן אמת, עם אנשים אמיתיים, ולתת להם להיות משמעותיים שם. ולא, אני לא מתכוון לשיעור חינוך על האירועים הפוליטיים האחרונים.

אני מתכוון לעשייה אמיתית של התלמידים בתחומי חיים אמיתיים, תוך כדי שאנו מעודדים אותם במקביל להביא את מה שחשוב להם ונמצא על פי תפיסתם מחוץ לבית הספר אל תוכו. היכולת האמיתית לעשות את זה היא של המורים, אשר חייבים לפעול לתפיסתי כדי לחבר את בית הספר לעולם.

האנשים שיכולים לגשר על הפער בין המציאות לבית הספר הם המורות והמורים

ומה על יוזמות הקיימות היום בבתי הספר?
יצא לי להיות עד לפרויקטים רבים, בהם חברות גדולות מזמינות אליהן תלמידי תיכון להתנסות ובכך מפרסמות את עצמן כתורמות לחברה ולחינוך, במסגרת אחריות תאגידית בחברות. הרעיון יפה, אבל הביצוע – בדרך כלל, שוב, לא מכניס את התלמידים לעולם האמיתי. על פי רוב אחרי מיונים על פי קריטריונים נוקשים, מגיעים התלמידים לחברה המאמצת שלהם. שם הם שומעים הרצאות מעניינות מאנשים בחברה, אוכלים הרבה קרואסונים ושותים הרבה קפוצ'ינו ממכונות החברה ואז מקבלים איזו הפעלה חביבה, אך לא משמעותית עבור אותה חברה. כלומר, אין התנסות אמיתית. שורת הרווח האמיתית שמתרחשת כתוצאה מפעילות כזו היא שהחברה מצלמת את הפעילות ומפרסמת עצמה כתורמת לחברה. לתלמידים, בעיני, לא מדובר פה בחוויה אמיתית של חיבור בית הספר לעולם. 

אז איך מחברים את בית הספר למציאות?
את מה שאני מציע במאמר זה אני עושה בשנתיים האחרונות במודל שפיתחתי במסגרת מנהרת הרוח של החממו"פ ותכנית EDSTART. היחידים שיכולים לגשר על הפער הזה הם המורים עצמם, שחווים את ההתנסות מנקודת המבט הבית ספרית והתלמידאית (לרוב). הזדמנויות ליצור חיבורים בין בית הספר לעולם האמיתי צריך ואפשר למצוא כל הזמן ובכל מקום, ובעיניי מדובר בתפקיד חשוב של המורה בזמננו. את/ה הולך/ת עם התיק של התלמידים שלך על הגב ואת/ה יודע/ת מה הם עושים. מתוך כך לדעתי עליך לחפש חיבורים. במקביל, צריך גם לעודד את התלמידים לעשות את זה בעצמם.

 

אפשרות 1: מפו את הקשרים של בית הספר עם העולם האמיתי והחלו ליצור חיבורים
בשלב הראשון
מפו את כל הגופים והגורמים שיכולים להשלים את החינוך בבית הספר ולחבר אותו למציאות: עמותות, חברות, ארגונים, ספקים, מתנדבים, הורים, עיריות - כולם גופים שבדרך כלל בתי הספר נעזרים בהם כדי לחזק, לעבות ולהעשיר את החינוך שמתקבל מהמדינה. יש כאן מאגר עשיר ובלתי מנוצל.

בשלב השני מפו את התחומים מבית הספר שהייתם רוצים לחבר לארגונים אלו. תוכלו לבחור בתחומים מתוך חומר הלימוד הפורמלי (למשל חיבור בין התוכן בשיעורי כימיה או ביוטכנולוגיה למתרחש בחברת תרופות או חיבור בין שיעורי מתמטיקה או מדעי המחשב למתרחש בחברת היי-טק). עם זאת ניתן וכדאי גם לבחור בתחומים שיתחברו לתחומי העניין והתשוקה של התלמידים.   

בשלב השלישי מצאו את הדרך להשתמש בקשרים שמצאתם עבור התלמידים, באופן שבאמת יערב אותם בעשייה ולא רק יראה להם מה קורה בעולם שמחוץ לבית הספר. מצאו חיבורים שיתנו לתלמידים אתגרים אמיתיים, פרויקטים אמיתיים. סמכו עליהם, אתגרו אותם, תנו להם עבודה אמיתית. אולי התלמידים יפתיעו אתכם עם הרעיונות שלהם? יש להם כבר עכשיו המון מיומנויות. הפכו את הלמידה לכזו שתתן להם שורה משמעותית בקורות החיים שלהם. וכך, אולי גם יימצא להם בעתיד מקום בתוך הארגונים אליהם חיברתם אותם. בנוסף, אולי כך גם בצבא יראו את היכולות שלהם ויקחו אותם לתפקידים מעניינים ומעצימים.

מצאו חיבורים שיתנו לתלמידים אתגרים אמיתיים, פרויקטים אמיתיים

בהקשר זה כדאי להכיר לארגונים עמם אנו רוצים לשתף פעולה רעיונות מתוך מודל החדשנות הפתוחה (Open Innovation), מודל המגיע מהעולם הארגוני עסקי. לפי המודל, כדי לפתור אתגר שעומד בפני ארגון, ניתן ואפשר לחשוף אותו לקהל רחב של משתמשים, ברמות מיומנות שונות, ולשמוע מה יש להם להגיד. המודל מאפשר לפרוץ את הגבולות המסורתיים בין חברה לבין הלקוחות שלה, לגרום להם להיות יותר מעורבים בתהליך וליצור טכנולוגיות יצירתיות וחדשניות.

אם ניקח רעיון זה לתלמידים שלנו, ניתן להסיק כי מעורבות פעילה שלהם בארגונים שאיתרנו יכולה ליצור רווח לשני הצדדים: התלמידים יזכו לחיבור לעולם האמיתי, והארגון יזכה בחשיבה חדשנית ויצירתית מנקודת המבט הרעננה של בני נוער.

אגב, לא מעט חברות פונות לדרך זו. כך למשל, בזק בינלאומי, SOSA, המכללה למנהל ועוד רבים, משתמשים בשיטות אלו כדי לגרום ללקוחות שלהם להיות מעורבים יותר ולהניע תהליכים של חדשנות בארגונים שלהם. יתרה מזאת - מאמר שפורסם בתחילת ינואר בעיתון דה מרקר, מספר על טרנד עולמי בשילוב של צעירים חסרי ניסיון שהצטרפו לבכירים בחברות בעבודה אמיתית, בכדי לתת להם נקודות מבט חדשניות לגבי מוצרים וקהלים.

חיבורים כאלה, בהם התלמידים עומדים בפני מציאות שמכתיבה להם דרישות ומעמידה אותם במקומם לנוכח אתגרים ממשיים, הם הדבר האמיתי. לכן אפשר וכדאי להכניס מודלים כאלו לכיתה ולא צריך לחכות לאף אחד. 

מדד מציאות: מצד אחד, יש כאן הזדמנות אדירה שמונחת מתחת לאף. מצד שני, את הקשרים האלו מחזיקים כנראה אנשים אחרים שהם לא אתם. נדרשת כאן נבירה מסוימת והתחקות אחרי מקורות הקשרים ולאחר מכן עבודה רצינית כדי ליצור עשייה אמיתית של התלמידים ולא רק מראית עין של חיבור למציאות החיצונית לבית הספר.  

 

השתמשו בקשרים לעולם החיצוני כדי ליצור למידה של תלמידיכם בעולם האמיתי מתוך עשייה

אפשרות 2: חיבור העשייה של התלמיד לעולם האמיתי
עודדו את התלמידים שלכם לחבר את העשייה שלהם אל העולם האמיתי. בבית הספר בו אני מלמד, תיכון חדש דרכא בבת ים, פיתחנו שיעור מיוחד בשם "פיתוח תחומי עניין", בו אנחנו שואלים את התלמידים מה מעניין אותם ומה הם רוצים לעשות עם זה. בשיעור זה אין לומדים את מקצועות הלימוד הפרומאלים, אלא מטפחים מיומנויות רלוונטיות לתלמיד. כך גם תפקידו של המורה משתנה, והוא פנוי ליצור קשרים עם העולם האמיתי, כחלופת הערכה לתהליכי הלמידה. אנחנו קוראים לזה המורה "המערבב", במובן של בדיקת הזדמנויות שקיימות בסביבה, שאילת שאלות, הקמת חיבורים. למורה כזה, אנחנו מציעים כמה טיפים כדי ליצור את הקשרים עם העולם האמיתי.

אחת הדרכים לבצע חיבורים כאלה היא הצעה לתלמידים להעלות תכנים שלהם לרשת, כך שהם יוכלו להיחשף לקהל ולקבל הזמנות לשיתופי פעולה, כמו למשל:

  • תלמיד שעוסק בסאונד והקלטות, יכול לקבל הזמנה לערוך או להקליט למישהו אחר קטע קולי וכך התלמיד יעמוד בפני בקשות ורצונות אמיתיים.

  • תלמיד שעוסק בפיתוח ערוץ יוטיוב יכול לקבל הזמנה לפרסם מוצרים והדבר ילמד אותו להתחייב, לעמוד בלוחות זמנים, לייצר טיוטות שונות, עד שיתקבל מוצר מספיק טוב ועוד.

  • תלמידה שעוסקת בניהול ערוץ אינסטגרם יכולה לקבל הזמנה לנהל ערוץ אינסטגרם עבור עסק קטן וכך לבדוק את היכולות שלה מול קהלים רחבים.

יצירת שיעורי "פיתוח תחומי עניין" היא משהו שמורים יכולים לעשות כבר מהשנה הבאה במסגרת תוכנית של אגף מו"פ של משרד החינוך. אם אתם רוצים להטמיע תוכנית זו בבית הספר שלכם תוכלו ליצור עמי קשר במייל daniel.yahel@gmail.com .

מעבר לחשיפת תחומי העניין והעשייה של התלמידים שמתרחשים במסגרת שיעורי "פיתוח תחומי עניין", ניתן גם לחשוף לעולם האמיתי את העשייה סביב הלמידה הפורמלית ה"רגילה" בבית הספר. כך למשל, בבית הספר אלונים בראשון לציון, במסגרת לימודי מדעי החיים, האומנות והעברית של תלמידי כיתה ב', התלמידים יצרו מדריך גידול לתולעים אדומות היוצרות קומפוסט ופרסמו את המדריך ברשת. כך למידה פורמלית רגילה יכולה להפוך למחוברת לעולם האמיתי ולמשפיעה עליו.

מדד המציאות: מצד אחד, עד שמגיעים להתקשרויות בדרך זו, נדרשת התמדה ושיפור של איכות התוכן ויכולות התקשורת. מצד שני, יש כאן אולי את התהליך המלא ביותר של הלמידה, האפשרויות והיצירתיות שניתן לפתח במהלכים כאלו. 

 

עודדו את התלמידים שלכם לחבר את העשייה שלהם לעולם האמיתי.
בתמונה - תלמידות כותבות קוד לאתר שהחליטו להקים

אפשרות 3: המורה כסוכן מכירות
בשיטה זו המורה הופך לסוכן היכולת של התלמיד בעולם. לשם כך נמפה את מיומנויות התלמידים בכיתה ואת המוטיבציה שלהם. בעזרת מיפוי זה נדע לומר בדיוק מה התלמידים שלנו יכולים לעשות, באיזו רמה ומה המוטיבציות שלהם. כעת נתחיל ליצור עבורם "שידוכים" בעולם האמיתי. כך אנחנו יכולים להפוך לסוכנים של היכולות שלהם בעולם. נדרשת כאן אמונה חזקה ביכולת של התלמידים שלנו לעמוד באתגרים ורצון, כמעט על טבעי, לזרוק אותם למים, כדי לעודד אותם להתפתח מחוץ לאזור הנוחות שלהם. 

מדד מציאות: מצד אחד, יש כאן סיכוי גבוה למצוא שיתוף פעולה, כי ישנה התאמה אישית מבוססת קשר. מצד שני, המורה נדרש לעבוד כאן קשה יותר ולהיות מאוד אקטיבי.

 

אפשר וצריך להפוך את בית הספר לאמיתי. הכוח לשינוי נמצא בידיהם של המורים והמנהיגים החינוכיים שיאפשרו זאת. כיצד אתם מתכננים לעשות זאת?

 

הדפסת סיפור זה
דניאל יהל

מורה, Co-Founder ב TEEMZ , בונה מכונות ארקייד.