נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
המחנכת נכנסה בבוקר לכיתה, המתינה שכל התלמידים ישבו במקומם, ברכה אותם לשלום ואז חילקה דפים ריקים וביקשה מהתלמידים להשאיר על השולחן רק קלמר.
"זה מבחן?" הם נבהלו. תגובתם החוששת המחישה למחנכת שכל השיטות שהיא נוקטת כדי לגוון את שיטות ההוראה שלה קורסות כשהתלמידים מזהים איום על מעמדם ושלומם.
שאלה אחת קטנה, שינוי ענק
כדי להרגיע ולעורר את סקרנות התלמידים, המורה פתחה בסיפור אישי על בנה, שקיבל מהצבא מכתב לקראת הגיוס ובו התבקש לסמן באילו תחומים ויחידות הוא מעוניין לשרת. היא שאלה את תלמידיה האם גם הם היו רוצים לקבל לקראת שנת הלימודים הבאה תכנית לימודים שחלקה בנוי ממקצועות חובה וחלקה ממקצועות לבחירה, כיד הדמיון. התלמידים התחילו מיד לשתף בנושאים שמעניינים אותם ושהיו רוצים ללמוד בבית הספר. היו שסיפרו על אהבה לאומנות – ריקוד, איור, ספרים ואפילו אוריגמי, והיו תלמידים שדיברו על סקרנותם בתחום המכניקה. אחדים סיפרו על אהבה לבעלי חיים, לאספנות (תלמיד אחד סיפר על אוסף של גלילי נייר טואלט) ועוד.
אז ביקשה מהם המורה לכתוב על דף איזה מקצוע היו רוצים ללמוד ואת הדפים לתלות על הלוח. לאחר שכל אחד כתב מקצוע אותו היה רוצה ללמוד, התלמידים הסתובבו בין הפתקים, קראו את מה שכתבו חבריהם, והכיתה התמלאה בתחושה של אושר ושמחה. "אם הייתי יודע שזו תהיה תוכנית הלימודים, הייתי שמח להגיע לבית הספר", הצהיר אחד התלמידים שעבר בין הפתקים. המחנכת הרגישה שהתרגיל לקח אותה ואת כיתתה לעולם אחר, עולם אשר נוטע בתלמידים תחושה שהם יכולים לשנות.
בתום השיעור, התלמידים הציעו להזמין את המנהלת לראות את הדפים שתלו על הלוח וגם שלחו לה מכתב עם רעיונות לשיעורים שמעניינים אותם. המנהלת דיווחה בישיבת הצוות על האירוע ועודדה את המורים לערוך שיחות דומות בשאר הכיתות. המהלך הזה הוביל לשינוי במתכונת ההוראה והלמידה בבית הספר – יותר למידה מבוססת פרויקטים; קבוצות עבודה ולמידה בנושאים שעניינו את התלמידים; שיעורים שהתלמידים לימדו בהם; שיעורים הפוכים ועוד.
המורה הזו לא הייתה המורה היחידה שהשתמשה במתודה הזו. הרעיון הזה, שעלה בקורס בנושא מוטיבציה, שהעברתי למורים וגננות, יושם על ידי מורות נוספות בבתי ספר אחרים. כל מה שהצעתי להן היה לשוחח עם תלמידיהם על הנושאים שמעניינים אותם; פשוט לשאול אותם מה הם היו רוצים ללמוד בבית הספר. מהדוחות ששלחו לי אותם מורים התברר שההקשבה לתלמידים וההתעניינות של המחנכים, החמיאה לתלמידים ועודדה אותם להיפתח ולשתף במחשבות שלהם. וכאמור, בבית הספר של אותה מורה, זה אפילו שינה את תוכנית הלימודים.
רפואה, חינוך ומה שביניהם
ההצלחה הבלתי צפויה הזו של המחנכת מתחברת אל עולם רחב של שינויים והתפתחויות מרחיקות לכת, שמתרחשות במקצועות רבים ובהם רפואה. הנה דוגמה: במאמר על התפתחות הרפואה המודרנית, טוענים שני רופאים ישראלים שבהתפתחות עולם הרפואה, בשלב הראשון פעלו רופאים כדי לשפר את איכות הטיפול ואת יעילותו. בשלב השני התברר שלא די בניתוחים מוצלחים ותרופות מועילות וחשוב להתחשב גם בחולה, בתחושותיו ובחוויית היחס והשירות שהוא זוכה לה. בהדרגה התברר שלעקרון הנאצל הזה - העמדת החולה במרכז – יש גם צדדים שליליים. טיפול מסור מחייב השקעה רבה של תשומת לב ואמפתיה. הדרישה הזו הגדילה את העומס הנפשי על הרופאים והאחיות שהתקשו להתמודד איתה ופיתחו תחושות של תשישות ושחיקה נפשית. כותבי המאמר טוענים שלא די להעניק טיפול אפקטיבי ולא מספיק שהלקוח יהיה מרוצה. הרפואה הגיעה היום לשלב השלישי שבו נחוץ להעמיד גם את הרופא במרכז.
ומה קורה אצלנו, בתחום החינוך?
לעומת תחום הרפואה, נדמה לי שבחינוך אנחנו נמצאים לעת עתה אי שם בשלב הראשון – ניסיון לפתח ולשכלל את שיטות ההוראה. בכך עוסקים חוקרים ומחנכים שמתאמצים בדור האחרון לשפר הישגים ואת הדירוג של מדינתם במבחנים לאומיים ובינלאומיים. המאמצים האלה הצמיחו לנו שיטות הוראה יותר אפקטיביות, יצירתיות (כגון PBL) ומבוססות טכנולוגיה, אבל למרות כל מאמצי החדשנות האלה, השיטה כולה לא השתנתה ושיטות ההוראה נשארו במרכז העניין של תחום החינוך.
התלמידים שלנו מגיעים למוסד שכופה עליהם תכנים ושיטות הוראה שלעתים קרובות לא מעניינים אותם ומעוררים בהם חששות (כמו התלמידים שנבהלו מ"המבחן"). לשיטה החינוכית הזו יש מחירים מדאיגים. מחקרים מגלים שהמעורבות של תלמידים עם כניסתם למערכת החינוך היא מקסימלית, אבל היא יורדת בהתמדה. ילדי הגן כולם שמחים מאוד ללמוד ולהתפתח, אבל רק 39% מהתלמידים בכיתה יא' מגלים עניין וסקרנות בלימודיהם. כל השאר באים לבית הספר בכל כורחם.
איך תוכלו ליישם את הרעיון בכיתה שלכם?
הציעו לתלמידיכם לשוחח על תחומי העניין שלהם. הנה כמה שאלות שיכולות לעורר את השיחה:
את תשובות התלמידים אפשר לתרגם במערכת השעות לפעילות כיתתית תחת הכותרת "העולם שלנו". מדי שבוע לאורך שנת הלימודים, כל תלמיד (או קבוצת תלמידים) יבחר נושא שמעניין אותו או אותה ויתכנן את הלמידה עליו. התלמידים גם יתבקשו להכין פעילות או תוצר שכלל התלמידים בכיתה ובבית הספר יחשפו אליו, למשל כתערוכה, משחק, אתר באינטרנט, כרזה, מייצג או הופעה. חיוני שאת הלמידה הזו התלמידים יעשו בהנחיית המורה ובסיוע של הורה.
עם הפנים לעתיד: האם נגיע לשלב השלישי?
מייקל פולן, חוקר חינוך אמריקאי, טוען שכל שינוי כרוך בדחיפה ובמשיכה. לדעתו, לא די להתבסס על הכפייה והצייתנות שנדרשת מכוח חוק חינוך חובה. גם לא די להטיף ולאיים על התלמידים שבלי השכלה אקדמית הם יישארו בשולי החברה. למשיכה ולפיתוי יש כוח הרבה יותר חזק. כדי להגביר את המעורבות של תלמידים והסקרנות שלהם, על המורים להתחשב גם במה שמעניין וחשוב לתלמידים ללמוד.
ומה עם המורים? מערכת החינוך נמצאת עדיין, כאמור, בשלב הראשון ובמאמר זה אני מבקש לדרבן להתחיל לעבור אל השלב השני. יתכן שכמו ברפואה, יתברר למורים ששביעות הרצון של התלמידים והתחשבות בדעתם תהיה כרוכה בהשקעה עצומה, עומס ושחיקה נפשית. כל אלו יחייבו את מערכת החינוך לראות את המורים, להתעניין גם בשלומם וברווחתם. האם נגיע לשלב השלישי? נדמה שבקצב האיטי בו מתרחשים שינויים, זהו בינתיים רק חלום מתוק.
