כך עושים זאת בלונדון - 8 דרכים מעשיות לפיתוח דפוס חשיבה מתפתח אצל התלמידים

7643
כך עושים זאת בלונדון - 8 דרכים מעשיות לפיתוח דפוס חשיבה מתפתח אצל התלמידים

במאמר הקודם תיארתי את רעיונות גישת Growth Mindset - דפוס חשיבה מתפתח. כאשר מבינים את רעיונות הגישה, ניתן לראות שלדפוסי החשיבה שיש לכל אחד מאיתנו יש השפעה משמעותית על הדרך שבה אנו מתנהלים בעולם.

אם מפשטים את הגישה ומנסים להציג את העקרונות הבסיסיים שלה, ניתן לנסח אותם כך:

  1. כל אחד יכולים ללמוד ולהתפתח - רוב מה שאנחנו קוראים לו כשרון (talent), זו בעצם יכולת (skill), ויכולת כל אחד יכול לפתח.
  2. המוח שלנו גמיש ויכול להשתנות - כשמבינים קצת יותר כיצד המוח עובד ולומד, רואים שהמוח אינו איבר מקובע, אלא שכל אחד יכול לפתח את המוח שלו באמצעות למידה.
  3. כדי ללמוד משהו חדש צריך לצאת מאזור הנוחות – על מנת ללמוד דברים חדשים, צריך לאתגר את המוח.
  4. ללמוד ולהתפתח זה תהליך שדורש מאמץ והשקעה.

ארבע נקודות אלו, הן למעשה ההיגדים המעשיים של הגישה.

 

חשוב להבין שדפוסי החשיבה שלנו ושל התלמידים אינם תלויים בגורמים אישיותיים בלבד. הם מושפעים גם מהתרבות הרחבה, אך בעיקר מתלמידים עמיתים, מורים, הורים, האופן שבו אנו משוחחים עם התלמידים והמסרים שאנו מעבירים להם. כלומר, על מנת לאפשר שינוי אמיתי בגישת התלמידים רצוי שהגישה תיהפך לחלק מהשיח והמעשה הבית ספרי.

אימוץ עקרונות אלו לתפיסת החינוך של בית הספר וגם לתפיסה האישית של מורים את עצמם ואת תלמידיהם יכולה להביא לשינוי גם בדרך שבה התלמידים יתפסו את לימודיהם ואת יכולותיהם.

כיצד מוטמעת גישה זו בחיי היום יום של בית הספר?

הילדים שלי, הולכים מדי יום לבית ספר שגישת  Growth Mindset היא אחד המוטיבים הבסיסיים שלו. משיחות עם המורים למדתי ששיתוף פעולה בין רעיונות מהמחקר האקדמי לבין ניסיונם בשטח הוביל את הצוות לפתח מספר אסטרטגיות שמטרתן לעודד תלמידים להאמין ביכולתם להצליח ולעודד אותם לפתח דפוס חשיבה מתפתח.

הטמעה של הגישה דורשת עבודה בשני מישורים: האחד הוא למידה לגבי תפקוד המוח, והשני הוא שינוי השיח ותרבות הלמידה בכיתות.

מטרת המישור הראשון, שבו לומדים על המוח, היא להתמודד עם האמונה השגויה שאינטליגנציה היא דבר מולד שקשה מאד לשנות במהלך החיים. הרעיון הוא להקנות לתלמידים את ההבנה שבעזרת שימוש נכון במוח ובאסטרטגיות למידה יש בכוחם לשפר את היכולות והמיומנויות שלהם בכל תחום.

בהתאם לגילם, התלמידים לומדים תכנים הנוגעים למוח:

  • עובדות בסיסיות על מבנה המוח.
  • כיצד ניתן לשפר את תפקוד המוח בתחום יכולת הריכוז ומתן תשומת לב לפרטים.
  • הקשר בין המוח לתחושות שאנו חווים.
  • כיצד המוח לומד וכיצד ניתן לשפר את הלמידה.
  • כיצד הזיכרון עובד ואיך ניתן להשתמש בו.

 

לדוגמה: התלמידים לומדים להתייחס אל המוח שלהם כמו אל שריר שמתחזק וגדל עם כל תרגול, ושהם יכולים לפתח את המוח שלהם. השאיפה היא שבעזרת הלימודים האלו יתפתחו אצל התלמידים מיומנויות כמו היכולת לשמור על ריכוז ותשומת לב, התמודדות תחת לחץ ולימוד חומר חדש ובניית הזיכרון. התלמידים מקבלים מסר שבאמצעות מאמץ ולמידה הם יכולים לפתח את המוח שלהם. המורים אומרים שוב ושוב משפטים כמו "היום נפתח את המוח שלנו", שהופכים להיות שגורים גם בפי התלמידים.

המישור השני שבו דרושה השקעה על מנת להטמיע את הגישה הוא שינוי תרבות הלמידה בכיתה. כאשר הדגש הוא לאפשר לתלמידים להרגיש נוח ולקחת סיכונים בלמידה, לטעות, לנסות אסטרטגיות חדשות וללמוד מעמיתיהם.

תרבות כזו נבנית בעזרת טכניקות הוראה מגוונות שנותנות מענה לשאלות כמו באילו דרכים נכון לשבח או לתקן תלמידים על עבודתם מבלי לייצר אצלם חשש להתנסות בפעם הבאה? כיצד לפתח אקלים כיתתי שמאפשר לתלמידים לטעות? כיצד לייצר אתגרים לימודיים לתלמידים?

 

8 אסטרטגיות ופרקטיקות בהן משתמש הצוות כדי להטמיע את רעיונות הגישה אצל התלמידים:

 

  1. הפסקת החלוקה של תלמידים לקבוצות לפי רמות יכולת (הקבצות). - חלוקה להקבצות פוגעת גם בחלשים וגם בחזקים. אצל החלשים מתקבעת תודעה שהם בעלי יכולת נמוכה, ואצל החזקים מתקבעת תודעה שהם 'חכמים', דבר שאחר כך פוגע במוכנות שלהם לאתגר את עצמם מהחשש שייכשלו ויאבדו את המעמד.

  2. מתן אתגרים ממוקדים לתלמידים שונים במקצועות השונים. למרות הפסקת החלוקה לרמות יכולת, מאפשרים לתלמידים להתקדם בקצב שלהם בהתאם למוכנות שלהם. במהלך השיעורים, על שולחנות התלמידים מונחים דפי עבודה לפי רמות קושי שונות (בכיתה של הבת שלי זה מוגדר: פיקנטי, חריף, חריף מאוד) התלמידים יכולים לבחור באיזו רמה הם מנסים לעבוד על המשימה. אם הם מרגישים שהם בחרו ברמה לא נכונה הם יכולים לקחת מהשולחן דפי עבודה ברמה אחרת. הדבר מאפשר להם לאתגר את עצמם או להישאר ברמה מסוימת עד שירגישו נוח להתקדם. המורים מצדם שמים לב אם יש ילדים שאינם מאתגרים את עצמם מספיק, או להיפך, בוחרים משימות שקצת קשות מדי בשבילם בשלב זה של לימודיהם.

  3. שימוש רחב בלמידה עם עמיתים שונים – בתחילת כל שבוע מתבצעת הגרלה בכיתה והתלמידים מחליפים בני זוג ללמידה. הזוגות שנקבעו בכל שבוע מבצעים יחדיו את המשימות הלימודיות. התחלופה בין התלמידים והעבודה המשותפת מאפשרת להם להיחשף לאופני חשיבה שונים, ליכולות מגוונות של אחרים, וגם גורמת לתלמידים לאמץ דרכים שונות ללמוד עם אחרים.

  4. מתן משוב חיובי על השקעת מאמץ ולא על הפגנת יכולת. משבחים את התהליך ולא את האדם, ואם משבחים מישהו יש להוסיף סיבה: "אתה ממש טוב בכתיבה, כי רואים שאתה משקיע חשיבה לפני שאתה מתחיל". גם התלמידים מתבקשים לתת ביקורת האחד לשני אבל לנמק את עצמם. לדוגמה: "אהבתי את הציור של אנה כי רואים שהיא השקיעה וציירה עם הרבה צבעים".

  5. שימוש רב במושג "טעויות למידה", כדי להבהיר לתלמידים שטעויות אינן דבר שלילי בהכרח. במהלך השיעורים, כאשר המורים מלמדים או מדגימים משהו, הם "טועים" במכוון. כאשר התלמידים מתקנים אותם, הם מוכנים להקשיב ו"שמחים" כי הם למדו משהו חדש. קשה להפריז בחשיבות ובהשפעה שיש למהלך הזה על המוכנות של התלמידים להסתכן ולטעות, בייחוד אצל אלו שהפרפקציוניזם שלהם עלול לעכב אותם (אפשר לשמוע מורים חוזרים ואומרים לתלמידים ש"טעויות הן דבר נפלא, כי אנו לומדים מהן").

  6. צמצום ההצבעה בכיתה. היות שישנם תלמידים שתמיד מצביעים ומוכנים ל"הסתכן" ולענות על שאלות וישנם כאלו שלא, המורים עושים מעין הגרלה בכל פעם ששואלים שאלה. למורה יש כוס עם מקלות ארטיק עליהם רשומים כל שמות התלמידים. בכל פעם שנדרשת השתתפות מהתלמידים המורה שולף באופן אקראי מקל עם שם של אחד התלמידים. כך הילדים מודעים כל הזמן לכך שהם עשויים להישאל על ידי המורה, אבל במקביל הם יודעים - זה בסדר לטעות! (אם אתה מעז ומנסה לענות על השאלה, אתה כבר בדרך הנכונה, כי המוח שלך עובד ומתפתח).

  7. הקפדה על שפה מעודדת מוטיבציה (גם אצל התלמידים). במקום "אני לא מבין את התרגיל" אומרים "אני לא מבין את התרגיל, עדיין". ממעטים להשתמש במילים כמו "חכם" או "מוכשר" וכאשר עושים זאת מקשרים את המושגים למידת המאמץ שהושקעה ולא למשהו גנטי.

  8. למידה על  אנשים מפורסמים שהצליחו כתוצאה מעבודה קשה (ולא מכישרון מולד). ניתן לבקש מהתלמידים לעשות מחקר ועבודה על הדרך להצלחה של דמויות שנחשבות עילוי בתחומן, אך בעצם חוו לא מעט כישלונות בדרך להצלחה. דמויות מעוררות השראה כמו בטהובן, אייזק ניוטון, ג'יי קיי רולינג, מייקל ג'ורדן, ווינסטון צ'רצ'יל. בחלק מהכיתות ישנם גם פוסטרים עם ציטוטים שנאמרו על ידי אישים אלה. 

 

ניתן לראות וידאו על עבודת בית הספר וכיצד לומדים בו כאן.

רשימת אסטרטגיות זו היא כמובן כללית למדי ואפשר לפרוט אותה לדוגמאות רבות בהתאם לגילאים ולנושאי למידה שונים. כפי שניתן להבין, שינוי דפוס החשיבה באופן עמוק הוא תהליך מתמשך שדורש זמן. בסופו הוא מייצר תלמידים שהם יותר סבלנים עם עצמם ועם השגיאות שהם עושים, מוכנים לאתגרים לימודיים ונכונים להתנסות חוזרת במידה שנכשלו. המטרה היא לגרום לתלמידים להיות שיפוטיים פחות, ביחס לעצמם ולאחרים, ונכונים יותר ללמוד ולעזור לאחרים ללמוד.

הכל טוב ויפה ונראה נהדר, אבל גם למבוגרים (ההורים והמורים)  קשה לשנות את ההרגלים והאמירות המוכרות עליהן גדלנו. במאמר נוסף אספר על מהלכים נוספים שביצעה מנהלת בית הספר (בשיתוף צוות המורים) על מנת לחזק ולהטמיע את השימוש בגישת Growth Mindset גם בצוות עצמו וגם בקרב ההורים.

 

 

הדפסת סיפור זה
אסף צבן

עוסק בחינוך והוראה מזה 20 שנים ומחזיק בתואר שני בהוראת המדעים. ניהל את תיכון ליפתא בירושלים וכיום עובד בתחום הטכנולגיה החינוכית. מתעניין בפיתוח אסטרטגיות וטכניקות למידה בהתאם למחקרים עכשוויים (מדעי המוח, Growth Mindset, Visible Learning ועוד).