תעודה אחרת

"שום דבר אינו מפיח בילד מוטיבציה יותר מאשר הערכה והוקרה לעבודתו מצד בית הספר, מצד המשפחה ומצד הקהילה..." (פרופ' מייקל פולאן)

מהי המטרה שלשמה מחנכות ומחנכי ישראל עסוקים במתן ציונים תקופתיים ובכתיבת הערות לתעודות? מדוע בוחרים בתי ספר להשתמש בתעודה ככלי ההערכה המרכזי לביצועי התלמיד בבית הספר? מה מרגיש תלמיד ברגע בו מחנך/ת הכיתה מציגים בפניו את תעודת ההערכה התקופתית? 

מרבית התלמידים מקווים שנעריך אותם כפי שהם תופסים את עצמם, תוך התייחסות לנושאים החשובים והמשמעותיים עבורם. תהליך ההערכה יכול לשמש נדבך נוסף בחיזוק האמון בין המתבגר למבוגר, ובהעצמת תחושת התלמידים שאכן אנחנו רואים אותם, ומזהים את התהליכים הפנימים שהם עוברים. התלמידים רוצים לקבל אשרור לכך שאנו רגישים למורכבויות בחייהם ומקווים לקבל מהמבוגרים האמונים על חינוכם - משוב שיחזק את דימויים העצמי ויוכיח שהם לא לבד מול אתגריהם כמתבגרים. מאווים אלו של התלמיד, אינם בהכרח תואמים את הערכים המנחים ואת מטרות בית הספר, בתהליך ההערכה המוצא את ביטויו בחלוקת התעודות.

לשם המחשת הפער האפשרי, אתאר מצב תיאורטי בו תלמיד כיתה י"א מתמודד לאורך שנים, וביתר שאת במחצית השנה שתסוכם בתעודה, עם שאלות הקשורות בזהותו המינית. התלמיד מתמודד עם האופן בו הוא תופס את עצמו, עם תחושותיו כלפי מציאות זו ועם השינויים שהוא עובר. הוא מחפש את המילים להסביר לעצמו, למשפחתו, לקהילתו ולחבריו את מה שהוא מרגיש. התמודדות רגשית זו עוטפת אותו ומהווה את מרכז ההתמודדות היום-יומית בעבורו (בגזירה שווה ניתן להתייחס להתמודדות מתבגרים עם זהות דתית, לקות למידה, אתגרים חברתיים, חששות מהעתיד, התפרקות הקשר הזוגי של ההורים, משברים כלכלים בבית ועוד). את חצי שנת התבגרות והתמודדות הזו, יסכמו המחנך/ת שלו כפי שהיא נתפסת בעיני בית הספר: במסמך המתייחס באופן קר ומנוכר בעיקר לביצועים הלימודים, התפקודיים וההתנהגותיים שלו.

מהו אם כך, המסר אותו העביר בית הספר והמחנך לתלמיד? כאשר המשוב לתלמיד מועבר ללא מתן פתח מכיל, שיאפשר יצירת תחושת נראות ובניית אמון שיוביל להתחלת דיאלוג אמיתי בין המתבגר למחנך, מוצא עצמו המתבגר בחוויה קשה של בדידות ותחושת ניכור, כ"רואה ואינו נראה". כפי הנראה, במציאות של בתי הספר הציבוריים היום, תלמידים רבים חשים כי הנושאים המהותיים הקשורים לעולמם הפנימי ולנושאים הקרובים לליבם, אינם חלק מגוף ההערכה לו זוכה תלמיד בתעודה התקופתית. יתר על כן, העובדה שמהויות אלו נדחקות אל מחוץ לתעודה, מהווה ביטוי נוסף לסדרי העדיפויות שבית הספר מגדיר בתקשורת שלו עם תלמידיו.

מתבגרים מעצבים את עמדותיהם הערכיות בהתבסס על המסרים החינוכיים והבסיס המוסרי עליו הם גדלו ולאורו הם חונכו. בתהליך הגדרת הזהות הערכית, מגדיר המתבגר לעצמו ולסביבתו את עולמו המוסרי. בהתאם להכרעות אלו תעוצב זהותו והתנהגותו בסיטואציות המחייבות הכרעה ערכית. אולם, לצד המסרים הפורמליים של מערכת החינוך (כפי שהדבר מוצא את ביטויו בתעודה) לסאבטקסט החינוכי והערכי החודר לעולמם של המתבגרים, ישנה משמעות גבוהה אף יותר מהמסרים החינוכיים הישירים המועברים בבית, בחיק המשפחה, בנוכחות קבוצת השווים או בבתי הספר. תעודות תקופתיות קרות ומנוכרות, המעניקות משקל ערכי ראשון במעלה לביצועים לימודים ולתפוקות התנהגותיות, מבלי למצוא מקום מהותי לצרכים הפנימים ולאישיותו של המתבגר, מעבירות מסר ערכי בעייתי למתבגר. הרי גם אנו, המבוגרים, שואפים למציאות בה האנשים המשמעותיים לנו ינהלו איתנו דיאלוג מכבד, תקשורת מכילה המזהה את הצרכים ואת הקשיים עימם אנו מתמודדים.

בתי הספר חייבים למצוא דרך להעניק מקום משמעותי בתהליך מישוב והערכת התלמיד - דווקא לאותם נושאים מהותיים שאינם נמדדים בציון, הערכה מילולית ותוצאות במספר בחינות. סיכום תקופה בתקשורת החינוכית שבין מבוגר למתבגר חייבת שתעשה מתוך תפיסה ערכית המכווינה לפיתוח דיאלוג פתוח, יצירת קשר של אמון, והתבוננות מכילה לעולמו הפנימי של המתבגר.  

ולסיום - לבקשת הקוראים - כמה דוגמאות לשיטות משוב מעט אחרות: 

1. תעודה כולית  - הוליזם הוא הרעיון שתכונות מערכת יכולות להיקבע או להיות מוסברות רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. ניתן לחבר תעודה תקופתית אחרת, הכוללת בעיקר מילים.  חשוב לכתוב תעודה כזאת בשיתוף התלמיד ובמטרה להציג תמונת מצב כוללת שלו, על שלל תפקודיו הלימודיים, חברתיים ורגשיים. תעודה כזו יש בה אמירה ערכית ברורה - רואים אותך ילד, מכירים אותך היטב. התעודה היא מראה עבור התלמיד להישגים, לאתגרים וליעדים שהציב לעצמו, מטרתה לעזור לתלמיד בהמשך הדרך והיא בעיקר בשבילו ולמענו. 
2. משוב מתגלגל - מחנכים יכולים לקיים משוב מתמשך או תהליכי - לאורך התהליך החינוכי כולו. התהליך מתחיל בהגדרה משותפת של המטרות אותן רוצה התלמיד להשיג בתקופת הלימודים שלפניו (לימודיות, חברתיות, ערכיות, משפחתיות וכדומה) ונמשך במפגשי שיח, הבוחנים את המסע להגשמת המטרות. כאשר מוסיפים לתהליך מימד טקסטואלי, בו המחנך והתלמיד מעלים על הכתב כמה שורות המסכמות את מחשבותיהם ותחושותיהם מהתהליך החינוכי בכל מפגש,  זוכים המחנך והתלמיד למעין פורטפוליו חינוכי המסכם מסע משותף של קירבה חינוכית ודיאלוג מקדם.   
3. מכתבי אור - כאשר אנחנו רואים תלמיד שמתאמץ, כובש יעדים, משתפר במקומות שקשים לו, ולא משנה אם מדובר בתחום הלימודי, החברתי או אחר, אנחנו משקפים לו באמצעות מכתב את ההתקדמות במטרות שהציב לעצמו. מכתב כזה נוסך שמחה ומחזק את הביטחון העצמי של הילד ומעודד אותו להמשיך במאמץ. מכתב כזה גם משקף להוריו את המקום שהילד נמצא בו ומחזק אותם בחיזוקו אותו.  
4. נפלאות הסלפי והואטסאפ או "תמונה שווה אלף מילים" -  נשתמש בכלים הטכנולוגים של המאה-21, העומדים לרשותנו - כשלכולנו טלפון עם מצלמה אנו יכולים ללכוד בזמן אמת רגע בחיי התלמיד. זה יכול להיות רגע של הישג, של שמחה, של התחברות והצלחה. כשאנחנו שולחים תמונה שכזו לתלמיד ולהוריו, הרגע הזה מונצח ומשקף לשניהם את התהליך החינוכי בו צועד התלמיד. בנוסף, שיקוף שכזה מחזק את התחושה החשובה שיש מי שרואה את התלמיד, ששם לב לתהליכים בחייו. זהו כלי נוסף לבניית אמון בין ההורים והמורה ובין התלמיד והמורה. 
5.  משוב הדדי - ישנה חשיבות של ממש גם עבור המורה וגם עבור התלמיד שמעת לעת יעביר התלמיד משוב דווקא למורה. חשוב לאפשר למורים ולתלמידים לנהל דיאלוג אוטנטי דו-כיווני, המאפשר  לתלמיד לבטא את תחושתו והרגשתו ממערכת היחסים שבינו לבין המורה. משוב כזה יכול להיעשות בשיחה בעל פה או במשוב כתוב.  

 מהו המשוב האחר בו אתם משתמשים? ספרו בתגובות!

בתמונה: פלג סולומון ודימה ירוסלבסקי, תלמידי קמפוס אנקורי פתח תקווה. קרדיט צילום: רונן קרוק.