"כרשות מקומית, המסר שלנו להורים ולילדים הוא להסתכל להם בעיניים ולהחזיר להם את האמון ואת האמונה שלא נפקיר אותם."

פגשנו לשיחה את אחד האנשים העמוסים ביותר במערכת החינוך בימים אלו: גיל חדש, מנהל אגף חינוך שדרות. הנה מה שיש לגיל לומר על העשייה העכשווית שלו, על מערכת החינוך ועל המצב:

ספר על העשייה שלך בימים אלו?

"היום היה לי יום נורא וגם נפלא, והדיסוננס הזה מספר לדעתי על האתגר של ניהול שגרת מערכת החינוך של שדרות בעת מלחמה. מצד אחד, פתחנו מהיום להיום, בסיוע משרד החינוך ועיריית אילת, מרחב חינוכי למפונים של העיר בהיקף של 500 תלמידים בשני קמפוסים וב-7 גני ילדים ברחבי העיר. המרחב החינוכי הזה הצטרף לכ-12 מרחבי חינוך נוספים ביישובים תל אביב יפו, ירושלים, ים המלח, וינגייט, כפר המכביה ועוד, שמאפשרים לאלפי ילדים לפגוש פנים אל פנים את הצוותים החינוכיים של שדרות, לקיים שיח רגשי חברתי, וללמוד עברית וחשבון כאילו העולם מסביב לא התהפך על כולנו.

"תוך ימים ספורים גיבשנו פדגוגיה של מפונים, ופיתחנו גישות שונות להתמודד עם אתגרי המקום והזמן. מצד שני, במשך כל היום הזה המוני כדורים שהיו באוויר ותפקידי היה לתפוס אותם, התנפצו על קרקע המציאות והתרסקו לאלפי רסיסים של כישלון וחוסר תכנון."

מה התפקיד של מערכת החינוך בזמן הזה ואילו התאמות היא תצטרך לעשות כדי למלא את תפקידה כראוי?

"אני חושב שיש צורך לעשות שינויים בדרך בה אנו ניגשים להתמודד עם הבעיה. הנטייה הטבעית של רובנו היא לגלות גבורה, לעבוד קשה, ולהתיש את עצמנו עד דק. דוגמה אישית קוראים לזה, אבל זו ככל הנראה טעות. אלון דוידי, ראש העיר שלנו, אמר לי היום שאני צריך לחשוב יותר בגדול, לצאת מה'כאן ועכשיו' ובמקום זה לבחון איזו מערכת תמיכה לוגיסטית, ארגונית ופדגוגית עליי לבנות כדי לשרת את המערך שאנו רוצים לבנות לאורך זמן. אם נמשיך לרדוף אחרי הכדורים שנופלים, לא נתפנה להקים את הרשת שמונעת את נפילתם."

גיל חדש: "לצאת מה'כאן ועכשיו' ובמקום זה לבחון איזו מערכת תמיכה לוגיסטית, ארגונית ופדגוגית עליי לבנות כדי לשרת את המערך שאנו רוצים לבנות לאורך זמן."

מה המסר שלך להורים, מורים ותלמידים בשעה קשה זו?

"כרשות מקומית, המסר שלנו להורים ולילדים הוא להסתכל להם בעיניים ולהחזיר להם את האמון ואת האמונה שגם אם קשה וגם אם הופתענו, אנחנו לא נפקיר אותם. וגם אם צריך לשלם מחירים אישיים ומערכתיים, עובדי העירייה בכל האגפים והמחלקות (בסיוע השותפים הרבים מסביב) יהיו שם בשבילם, כמה זמן שיידרש. גם אם כדורים נופלים סביבנו, אנחנו בשבילם כמו נדב הנפלד בימי הזוהר של מכבי תל אביב, משתטחים על הפרקט ומנסים להציל כל כדור."

בהשוואה לקורונה, מה דעתך על למידה מרחוק בתקופת המלחמה? פתרון הכרחי או פריבילגיה?

"למידה מרחוק לא שווה כלום לדעתי. ילד לא מסוגל ללמוד כמו שצריך אוצר מילים ממסך, אלא מאדם שמדבר אליו בגובה העיניים ומתאים את מצלול המילים להבעות פניו המשתנות. ילדים צריכים לפגוש ילדים. ילדים צריכים לפגוש מבוגרים. ואולי החשוב מכול, מבוגרים צריכים לפגוש ילדים ולהאמין שאולי למרות הכול יום אחד יהיה פה מעט יותר טוב."