לפני כמה שנים הייתי מדריך בישיבת "אור משה" בתל אביב. הייתה לנו אספת הורים שהתחילה ממש מאוחר. המחנך של הכיתה שהייתי המדריך שלה העדיף להישאר בבית הספר ולא לנסוע לביתו להתרענן לפני האספה, בגלל שעד שהיה מגיע היה צריך כבר לחזור. מותש כולו, החל את אספת ההורים בשמונה בערב, ביום שבו קם בחמש וחצי בבוקר. הסתכלתי בזרם ההורים הבלתי פוסק שנכנס לכיתה, דיבר עם המחנך העייף, שאל, העמיק ויצא וחוזר חלילה.
כמדריך הכיתה, נכחתי במקום והתבוננתי. בעשר בלילה הגיע אחד מההורים האחרונים, נכנס והסתכל על המחנך המפורק מעייפות. "שמע, אני אגדי לך ת'אמת", אמר לו, "נסעתי לכאן במיוחד מרחק חצי שעה אבל אני רואה שהעיניים שלך אדומות ואתה מפורק מעייפות. עזוב אותך, בוא נקבע ביום אחר ואני כבר אתקשר אליך".
זה היה מדהים: בבת אחת נדלקו העיניים של המחנך העייף. הוא כבר דיבר עם עשרות הורים, והנה רק לקראת הסוף מישהו מהם הבחין בבן אדם שמסתתר מאחורי חליפת המחנך העייף. "מה פתאום! נסעת עד לכאן אז בוודאי שנשב ונדבר", ענה לו המחנך בתקיפות כאילו הרגע שפכו עליו אמבטיה של כוחות נפש. "אז תן לי לפחות להכין לך קפה", אמר ההורה: "בכל זאת גם אתה בן אדם".
רגע אחרי שהאבא הזה יצא לא יכולתי להתאפק ושאלתי את חברי המחנך: "תגיד, מי זה האדם הנדיר הזה". הוא ענה לי: "נהג אוטובוס. אדם עם עין טובה ואינטליגנציה רגשית גבוהה. כל כך הרבה הורים עברו כאן עכשיו והתעניינו בציונים של הילדים שלהם במתמטיקה ובאנגלית כאילו שזה הדבר החשוב בחיים. ורק הוא והתעניין בעייפות שלי וידע להיות מענטש. עכשיו הבנתי סוף סוף מה 'התבלין' הסודי שהוא מכניס למרק של הילד שלו, שיצא כל כך מיוחד ועם מידות כאלו נהדרות".
♥
כמחנכים, אנו עסוקים בהכנות רבות לקראת אספת ההורים, כאלה שכוללות בעיקר גיליונות ציונים מפוארים שבהם ההורים מתעדכנים במידת המוכנות של ילדיהם לקראת החיים האמיתיים וסיכויי קבלתם למקומות שווים (מישהו אמר 8200?). אבל בכל אספת הורים כזו יש את הסיפור האנושי שהוא כל כך מעבר לעדכון הציונים של ההורים: זו ההזדמנות שלנו כמחנכים לדבר על הנשמות של הילדים שלהם, על המשפחה, על האחים, על תחומי העניין, על כל הדברים שחסרים לנו בכדי להשלים את הפסיפס הכל כך מורכב הזה שממנו מורכבת האישיות של התלמידים שלנו.
לא רק גיליון אקסל. אספת הורים
אומנם בדרך כלל כל פגישה כזו עם ההורים לוקחת עשר דקות, אבל הנה כמה שאלות שכדאי לשאול אחרי שסיימתם לעדכן אותם בכמה הילדים שלהם השיגו במתמטיקה ובאנגלית:
1. האם יש תחביב מיוחד לילד.ה שלכם?
2. האם אתם מודעים לחלום הגדול שלו.ה? האם יש לו.ה אחד כזה?
3. האם יש רגע מיוחד ומרגש שאתם יכולים לחלוק ולשתף אותנו בו?
4. האם יש רגע מיוחד שבו הילד.ה שלך שיתף.ה אותך בקושי מיוחד שעבר.ה השנה?
5. מהו הרגע הכי משמח שקרה לו.ה השנה?
השאלות הללו אולי נראות פשוטות וטריוויאליות, אבל ללא הכנה מוקדמת ותכנון אספת ההורים, וללא ניהול אספת ההורים באופן יזום מצד המחנכים, קרוב לוודאי שהפגישה תתמוסס על כל מיני דברים שבכלל לא היו בתכנון. או במילים אחרות: אפשר 'לשרוף' את אספת ההורים על ציונים ועדכון מצבם הלימודי של התלמידים שלנו. המטרות אומנם יושגו, אבל שום ערך מוסף לא יהיה כאן.
ואפשר גם לקבל מודיעין יקר ערך על התלמיד, שיעזור לנו לדייק את הגישה שלנו כלפיו בדרך להעצמתו ולמימוש הפוטנציאל האישיותי שלו. הכול מתחיל ונגמר בגישה ובמטרות שהצבנו לעצמנו אותן אנחנו רוצים להשיג מאספת ההורים, כמו גם בתכנון ובשאלות הנכונות.
בשביל שאלו יקרו כדאי מראש להקפיד גם על אווירה מתאימה: סוכריות או שוקולד ידועים כחפצים שיש בהם כדי לשבור את הקרח. יש מורים שאוהבים את הדיסטנס של השולחן, יש כאלו שמעדיפים בלי כדי ליצור אווירה מקרבת יותר.
בסופו של דבר, אספת ההורים היא הרבה מעבר לעוד גיליון ציונים של אקסל: היא ההזדמנות שלנו המחנכים להגיע מעבר לחליפת התלמיד-מורה ולהתבונן קצת באישיות ובנשמה שמתבוננים בנו בכל יום בכיתה. המפגש האנושי הזה, סופו להיות מרתק ומיוחד מתמיד.
