לשתף פעולה
בחסות הרגיעה בקורונה רבים כבר מתכננים את הטיול לחו"ל בחופשת הקיץ. טיול לארץ זרה דורש הרבה תכנון והחלטות: איך נממן? עם מי ניסע? לאן נוסעים? איך נתכנן טיול מעניין שכל השותפים בו יהיו מרוצים? באילו אתרים נבקר? באילו אמצעי בריאות יש צורך? מה מזג האויר בארץ היעד? מה הבירוקרטיה הנדרשת ועוד פרטים רבים. בתכנון באים לידי ביטוי תחומים וסוגיות רבים: כלכלה, גיאוגרפיה, אזרחות, היסטוריה, מדעים, מורשת ותרבות ועוד. לטיול איכותי אנו צריכים לקחת בחשבון מרכיבים רבים וליצור אינטגרציה בין תחומי דעת מגוונים כדי לייצר תכנית שכוללת את כל המטרות.
זו המציאות. היא לא מחולקת לתחומים, אלא מערכת המכילה מספר גדול של מרכיבים המשפיעים זה על זה ומבוססת יחסים, הקשרים וחיבורים. סביבת החיים שלנו ועולם העבודה דורשים יותר מתמיד יכולות חשיבה מולטי-דיסציפלינריות, למשל בתחומי הנדסה שונים, בניהול פרויקטים וברפואה. לכן במערכת חינוך בימינו עולה יותר ויותר הצורך בחיבורים בין תחומים כהכנה לעולם העבודה העתידי. הוראה אינטגרטיבית ופעלתנית יכולה להקנות מיומנויות של חשיבה מסדר גבוה ומיומנויות רגשיות חברתיות רחבות.
בתחום האקדמאי נוצרו דיסציפלינות מדעיות שהן מעין עדשות להתבוננות על המציאות. העדשה שדרכה אנו "רואים" תהליכים של יחסי כוחות במרחב החברתי/מדיני נקראת מדע המדינה, העדשה שבוחנת יחסי כוחות בטבע נקראת מדעי הטבע וכך הלאה. מתוך כך נוצרה החלוקה המסורתית של מקצועות העולם הבית ספרי וכל אחד מהם נלמד לחוד ובמנותק. עם זאת, ניתן להצביע על אין ספור אירועים ומופעים בית-ספריים שיש בהם חיבורים דיסציפלינאריים, למשל המסע לפולין או טקס סיום מחזור. היסטורית, גם הכשרת המורים הייתה הכשרה תחומית (הוראה בתחום דעת מסוים). לעומת זאת בהוראה אינטגרטיבית המורה מפתח מומחיות כמנחה וכמלווה תהליך. כלומר יש שינוי בתפיסת התפקיד של המורה ממומחה בתחום תוכן למומחה בתהליך חקר.
אפשר לחלק את ההוראה בבית הספר לשני אפיקים עיקריים: הוראה תחומית והוראה אינטגרטיבית. כלומר הוראה של תחום דעת אחד (הנקראת גם דיסציפלינארית) או הוראה רב תחומית (הנקראת גם מולטי דיסציפלינארית), הוראה בין תחומית (אינטרדיסציפלינרית) והוראה על תחומית (טרנסדיסציפלינרית).
נדגים מה ההבדלים ביניהם דרך דוגמה. הנהלת בית ספר מחליטה שכל המורים יתייחסו לנושא מועדי ישראל, לצורך העניין פורים. כל מורה יתייחס לחג מהתחום שלו: בכישורי חיים נלמד על מסכות ככלי טיפולי-פסיכולוגי כגון דימוי עצמי, במקרא נלמד על מגילת אסתר, בהיסטוריה על האימפריה הבבלית, בגיאוגרפיה על מדינות מהודו ועד כוש, במתמטיקה על חידות סימטריה שיקופית בעקבות סמלי החג, במדעים על זיקוקים ואקדחי פיקות או על חומרים דליקים (של תחפושות), בשפה נחקור מילים ייחודיות בפרסית במגילה וכך הלאה. זו דוגמה להוראה מולטידיסציפלינארית. כל תחום דעת מתייחס אל הנושא מהזווית שלו בלי תכנון או ממשקים מכוונים עם תחומים אחרים.
בהוראה אינטרדיסציפלינרית ההתמקדות היא בממשקים עם תחומים אחרים דרך מושגים, עקרונות או שאילת שאלות. לצורך הדוגמה ניקח מושג בו ידונו כל תחומי הדעת המעורבים, וכך יווצר קשר וחיבור ביניהם. למשל המושג שטח. מושג בעל ממשקים בתחומי האמנות, המתמטיקה, מדעים ואזרחות. דוגמאות משטח הם פרויקט ג'אם טק והפרויקטים big picture ו-big history.
בהוראה טרנסדיסציפלינרית (על-תחומית) אין דיסציפלינה מרכזית אלא יציאה משאלה מחקרית שמעניינת אותנו כשהפתרון לא ידוע או מורכב ורב ממדים. חוקר מסתייע בידע מתחומים שונים, למשל כלכלה, חברה ותרבות. המשבר סביב מגפת הקורונה הוא דוגמה למשבר הנושק לתחומים רבים: רפואה, נושאים חברתיים, כלכליים, רגשיים, היסטוריים, מדיניים ועוד. סוגייה כואבת כאלימות נגד נשים קשורה להיבטים בתחומי הרפואה, קרימינולוגיה, מגדר, אזרחות/משפטים, היסטוריה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה.
לצד החשיבות שבה, ישנם גם קשיים ואתגרים בכינון הוראה אינטגרטיבית. ראשית, נחוצה תרבות ארגונית המעודדת אורח חיים של פיתוח אישי וארגוני, מרחב טעות וניסוי. חשובה עבודה רציפה על החוסן הנפשי של המורים ונכונות לצאת מאזור הנוחות ללמידה חדשה. בנוסף, מורים צריכים לשלוט בדיסציפלינה של תחום הדעת המרכזי שלהם ולהיות מודעים למה חשוב להם ללמד, מה קשה להם ללמד ואיך ניתן לגוון את דרך ההוראה שלהם. עניין נוסף הוא החשיבות שביצירת שותפויות ודיאלוג עם מורים מתחומים שונים, שהיא רווח של כל הנוגעים בדבר. עם זאת, דרושה לכך השקעה גדולה. קושי נוסף טמון בכך שהתודעה של התלמידים היא פרגמנטלית, ולכן הם עלולים להתקשות לחבר בין מושגים וליצור העמקה, ולהישאר ברמה טכנית או שטחית בלבד. ולבסוף, פיתוח פרויקט למידה אינטגרטיבית דורש זמן.
