להתחבר למאה ה-21
הדיון בחזון חינוכי הוא עניין שגור במערכת החינוך. אמנם יש בתי ספר ומורים מסוימים עם חזון ראוי להערכה, אך כמורה אני מרגיש שככלל, מערכת החינוך בישראל אינה בעלת חזון ברור. לאחרונה הוציא משרד החינוך מסמך מדיניות אסטרטגית תחת השם "דמות הבוגרת והבוגר". המסמך מתווה למערכת החינוך חזון ועוסק בקשר שבין ידע, מיומנויות וערכים. ככלל, יש לי חשש ממסמכים כאלה, הכתובים בשפה גבוהה, עתירת מושגים, מעורפלת ושאיננה מסוגלת להתוות כיוונים קונקרטיים. עיון במסמך האחרון מראה שהוא דומה למדי לחזון השר פירון ללמידה משמעותית שיצא ב-2014. במקצוע הפיזיקה, שאותו אני מלמד, תוצאת אותה תוכנית הייתה הורדת רמת והלימודים והיקפם והפיכתם למשמעותיים פחות. אני מקווה שניסיון לממש את המסמך החדש יניב תוצאות אחרות.
יש ערכים שמערכת החינוך, אולי מסיבות פוליטיות ודתיות, לא מצביעה עליהם בבירור. יש הכרח בהצבעה מדויקת על ערכים ומטרות חינוכיות כדי שניתן יהיה להגיע לתוצאות. לפיכך, במאמר זה אצביע על כמה ערכים ותכנים שבעיניי הם חלק מהותי מחינוך הומניסטי ודמוקרטי, ואשר ניתן להטמיע אותם ולחנך אליהם, בין השאר באמצעות חינוך מדעי. לא אתיימר להציע חזון גורף, אולם אני מבקש להצביע על מאפיינים של החינוך המתמטי–מדעי, שיש להם השלכות רחבות על דמות האדם במאה ה-21, על כל אתגריה.
בלב מאמר זה יעמוד ערך האמת; היכולת לחקור, להטיל ספק ולשאול שאלות כדי להגיע לאמת אובייקטיבית, הנסמכת על ניסיון ותבונה, עומדת בבסיס השיטה המדעית. המסע לחשיפת אמת זו אפשר למין האנושי להבין את הטבע באופן כזה שהוביל לרווחה כלכלית חסרת תקדים ולתוחלת חיים ארוכה, שנראתה בעבר דמיונית. הניסיון להגיע לאמת הביא להקמתן של דמוקרטיות ליברליות ולהכרה נרחבת בזכויות אדם (כמו זכויות נשים, מיעוטים אתניים והומוסקסואלים). אמת זו היא המאפשרת למנהיגי המדינות הדמוקרטיות לדרוש מהאזרחים שלהן להתחסן נגד קורונה. אין הכוונה כאן לאמת מוסרית, אלא לאמת ביחס למציאות האובייקטיבית כפי שחוקרים אותה מדעי הטבע ומדעי החברה. דוגמאות לאמת כזו הן קיומם של מחנות השמדה של הנאצים, הבנה ביולוגית המאפשרת חיסון נגד אבעבועות שחורות והעלמת המחלה, הידיעה שאין מחקר תקף המראה על קשר בין אוטיזם לחיסונים וההסבר של דרווין למוצא המינים.
על עצם קיומה של אמת זו יש מתקפה משני כיוונים. האחד הוא הכיוון הדתי-פונדמנטליסטי והשני הוא הכיוון הפוסט מודרניסטי-ניהיליסטי. התקפות דתיות היו תמיד, שכן הנאורות משמעותה, בין השאר, הכרה ביכולתו של האדם לקחת את גורלו בידיו בלי שישות על-טבעית כלשהי תהיה מעורבת בכך דרך מנגנון כנסייתי או רבני. בישראל, אגב, המצב חמור עוד יותר בשל הכוח וההשפעה של הממסד הדתי-חרדי. המתקפה הפוסט מודרניסטית חדשה יותר (אמצע המאה ה-20), ובבסיסה הטענה שאין אמת אובייקטיבית ולכן הכול יחסי. להתקפות אלו, הפוגעות בבסיס הרעיוני של הדמוקרטיה הליברלית, עלול להיות מחיר גבוה מבחינת יכולתן של המדינות הדמוקרטיות לשמור על זהותן מצד אחד, ועל עצם קיומה של ציוויליזציה אנושית מצד שני (לאור הכחשת משבר האקלים ואי הבנת משמעותו ולאור ההתנגדות לחיסוני הקורונה).
משום כך, אחד התפקידים החשובים של בית הספר הוא לעסוק בחינוך סביב סוגיות אלו. כלומר, במרכז התהליך החינוכי צריך לעמוד החיפוש אחר אמת כזו והניסיון להתקרב אליה. למדע ולחינוך המדעי-המתמטי תפקיד מפתח בתהליך זה (לצד מקצועות כמו אזרחות, היסטוריה וספרות) שכן המהפכה המדעית הייתה המסד שעליו צמחה הנאורות.
רבים תופסים את החינוך המדעי-מתמטי ככזה שמיועד בעיקרו לרכישת כלים ומיומנויות להמשך לימודים ותעסוקה. למידה למטרה זו הכרחית, ובשום פנים ואופן איני מקטין את חשיבותה, אולם הסתפקות במטרות אלו מגמדת את העשייה החינוכית. החינוך המדעי צריך לחשוף את התלמידים לאותם היבטים של המדע שהעיון וההעמקה בהם עשויים להשפיע על עיצוב דמותם כאנשים אוטונומיים, בעלי יכולת חשיבה עצמאית, המחפשים אחר האמת ומתפקדים כאזרחים במדינה דמוקרטית וכבני כוכב הלכת הזה, הנאבק בבעיות קשות המאיימות על שרידותו.
כיצד, אם כן, יכול החינוך המדעי-מתמטי לבוא לידי ביטוי בתהליך החינוכי?
כאמור, החתירה לאמת ולהבנת הטבע והחברה צריכה לעמוד בבסיס החינוך. על מערכת החינוך להגדיר את ערך האמת כמטרה עיקרית ולא להתחמק מהמשמעויות של הגדרה זו. המתודה המדעית, שהיא החשובה והמשפיעה ביותר על חיינו, צריכה לתפוס את המקום המרכזי במהלך חינוכי זה.
מטרת הדברים הכתובים כאן היא מעשית – זוהי הצעה לקיום תהליך חינוכי שבמרכזו החתירה לאמת. את ארבע הנקודות שעליהן הצבעתי, הקשורות זו לזו, יש לשלב בלימודים בבתי הספר לאורך כל השנים, כשהדגשים, הנושאים וצורת ההוראה ישתנו בהתאם לגיל. למשל, יש הבדל בין ההוראה בחטיבת הביניים לבין ההוראה במקצועות המתמטיקה והמדעים בחטיבה העליונה, אך תוכניות הלימוד צריכות לשקף את התכנים הנ"ל ואת הרוח שבה תתבצע ההוראה שלהם.
המורים הם המסד של מערכת החינוך, ועל כן השינוי חייב להיעשות תחילה דרכם. אחרי שהמסר יעבור אליהם, יש למצוא את הדרך שבה הוא ישולב בהוראה ובחינוך. הנושאים שעלו כאן צריכים להיות מיושמים בקרב כלל המורים והשיעורים. למורי המדעים והמתמטיקה יש כמובן חלק חשוב יותר בהקשר זה. אין זה תהליך פשוט, שכן הוא דורש למידה של המורים בהיקף נרחב והפנמה של המשמעויות השונות. אחרי הלמידה יחל שלב ההטמעה בחינוך וההוראה השוטפים - גם משימה זו אינה פשוטה. כאן אציין שוב כי בכל הנוגע למשבר האקלים הדברים לא סובלים דיחוי, ועל כן אין זמן לחכות להבשלת תהליכים אלא לפעול באופן מיידי לשילוב הנושא במערכת החינוך.
יש להדגיש כי הכתוב במאמר אינו בא לבטל מטרות אחרות של מערכת החינוך, כמו הצורך בהקניית מיומנויות שונות ברמה גבוהה (מיומנויות המאה ה-21) או הצורך בחינוך ציוני לאור הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית. אולם המאמר עוסק רק במקומו ובחשיבותו של החינוך המתמטי-מדעי ביחס לאותן שאלות ערכיות מהותיות שהוצגו בראשיתו.
אני מאמין שתלמיד הנפעם מגודלן של הגלקסיות, המבין את משמעותה של תורת דרווין, היודע כי הנוירונים והסינפסות במוח אחראים לפעילות המוחית והמפנים את מצב כדור הארץ הנמצא תחת איום אקלימי חמור, יצמח להיות אדם המביט אחרת על עולמו ועל החברה שבה הוא חי. אם ידע לחשוב באופן ביקורתי ולהטיל ספק, יהפוך לאדם חופשי, פתוח ונראה שגם הומני ומעורב יותר. לשם צריכה מערכת החינוך לחתור.
---
הרעיונות הכתובים כאן מלווים אותי מזה כמה שנים וכתבתי עליהם בעבר. שלושה מאמרים סייעו לי לחדד את הרעיונות וברצוני להודות כאן לכותבים: פרופסור יובל נח הררי במאמרו "האמת החילונית", פרופסור רון אהרוני במאמרו "המהפכה הקופרניקאית של אלן טיורינג" ופרופסור אבשלום אליצור במאמרו "על שמונה הבלים פוסט מודרניסטים".
